במרוץ "King Of the Hammers" היוקרתי שהתקיים לאחרונה בעמק ג'ונסון בקליפורניה, הצליח הדר אור בן ה-30 ממושב חרות, לצד שותפו מיכאל חן לסיים במקום 11 מתוך למעלה מ-130 מתחרים, שרובם לא הצליחו לסיים כלל את מרוץ השטח המאתגר ביותר בכל ארצות הברית.
קראו עוד >>>
"מתוך מעל ל-130 רכבים הגענו למקום ה-11, אבל זה בכלל מרשים שסיימנו, כי זה כמעט בלתי אפשרי לסיים מרוץ כזה", אומר אור, "רק 24 רכבים סיימו את המרוץ. זה מרוץ של 160 מיילים, בנוי מ-2 הקפות. בהקפה הראשונה אני נהגתי, ובשנייה מיכאל נהג כי זה יותר עליות וסלעים, זה יותר טכני, אין ספק שמיכאל עושה את זה יותר טוב".
למה בעצם צריך שותף במרוץ?
"צריך שותף כי המרוץ הוא מאוד קשה. צריך ניווט וכל הזמן מישהו צריך לחלץ את הרכב, כי יש שם סלעים ותוואי קשה".
לא פחדת להיפצע שם? ההורים לא דאגו?
"זה מאוד בטיחותי, עוד לא נפצעתי בנהיגה. האמת שהיו לנו מקרים במרוץ כשאתה נוסע על שביל ויש לך לידך בור של 50 מטרים, ואתה יכול ליפול למטה והלך עלייך, אבל כשאתה עם הראש במרוץ אתה לא חושב על זה. ההורים לא דואגים. מאז שאני ילד, הם דחפו אותי לזה".
מאיזה גיל אתה מתעסק בזה?
"נולדתי לתוך זה. מאז שאני ילד היה לי חלום לבנות מכוניות. לפני שלמדתי לרתך, בניתי שלדה מעץ עם מסמרים, פירקתי שני זוגות אופניים, ובניתי רכב עם הגה ופדלים. הייתי בן 12. אחר כך כבר למדתי לרתך, ואז עשיתי קרטינגים מקטנועים, באגים ממנועים של מכוניות. זה מה שאני יודע לעשות כל החיים, וחוץ מזה אני לא יודע כלום. אני עובד כיום גם בזה, אני מייצר רכבי מרוץ לעצמי וללקוחות, מייצר תוספות לכל מיני טרקטורונים. למדתי הכול לבד, הייתי בבית ספר מקצועי, אבל לא חידשו לי שם שום דבר".
האהבה של הדר שהחלה בילדות, הפכה מהר מאוד לתוצאות בשטח במרוצים. "המרוץ הראשון שלי היה ב-2010, חוצה ישראל, מחרמון ועד אילת", הוא מספר, "למען האמת לא סיימנו בכלל את המרוץ, זה היה לא פשוט. פעם היו מרוצים כאלה בישראל, היום כבר אין. הייתה הפסקה של מרוצים, כי מבחינה חוקית הרכבים כבר לא עבדו בתקנים הדרושים".
יש כסף במרוצים האלה? יש רווחים?
"בכלל לא, זה לא משתלם כלכלית. אני עושה את זה רק בשביל הפאן, זה עולה גם הרבה כסף. אבל המטרה בעתיד היא להשיג ספונסרים, ושהם ישלמו את זה. זה החלום בגדול".
לעדכונים: חדשות נתניה
