״איתי נוי מנתניה, ואמו דליה נוי (הקרויה על שם אחותה שנעלמה לפני עשרות שנים) התוודעו רק בשנים האחרונות לסיפור המחריד במשפחה: סב המשפחה, יוסף טוויג, ואשתו שמחה ז״ל שנפטרה, היו זוג אחד מאלפים שטוענים כי במהלך שנות החמישים, נודע להם כי ילדם נפטר, אך לא הוצגו בפניהם חלקת קבר או תעודת פטירה, והתעורר חשד כי הילד לא נפטר, אלא נחטף.
הפרשה, שתחילה הייתה ידועה כ-"פרשת חטופי תימן", אך לאחר מכן התברר כי נעלמו תינוקות למשפחות מארצות נוספות, עלתה לכותרות השבוע, לאחר החלטת המדינה לפצות חלק מהמשפחות הנפגעות. למרות ההחלטה על מתן הפיצויים, לנוי יש עדיין בטן מלאה על התנהלות המדינה, והוא דורש צדק אמיתי למשפחתו.
"לפני כעשור, כשהתחילו לעלות לכותרות כל ענייני הפרוטוקולים של הילדים החטופים, סבא שלי החליט לחלוק את האמת איתנו, המשפחה שלו, לגבי דודה שלי דליה", אומר נוי, "כשסבא וסבתא שלי הגיעו לארץ, שיכנו אותם בסופו של דבר במעברה. הם עלו מעיראק כדי להגשים את החלום הציוני. לשניהם הייתה לקות ראייה קשה. מסתבר שבמשך כל שנות חייהם פה בארץ, הם הסתירו סוד מאוד גדול, סוד שהם לא יכלו להתמודד איתו, אז הם בחרו פשוט להדחיק אותו - נולדה להם ילדה במעברה, דליה, וכשהם לקחו אותה לבית החולים "מאיר" כי היו לה בחילות והקאות, הודיעו להם אחרי זמן קצר שהבת שלהם נפטרה. לא סיפרו להם מה הסיבה, לא הרחיבו יותר מדי. הם טענו שהילדה נפטרה, אבל אין מקום פטירה לילדה, אין תעודת פטירה, אין קבר. פשוט מסרו להם שהבת שלהם נפטרה, אפילו לא נתנו להם גופה או לראות גופה.
קראו גם:
"אנחנו עשינו בדיקה מקיפה אחרי שסבא שלי סיפר לנו את הסיפור. אין שום רישום על פטירתה של דליה. אין שום מסמכים שמתעדים את זה, יש אך ורק רישום שהילדה נולדה. אני חייב לציין, סבא שלי זה רק מקרה אחד. יש מעל 5,000 עדויות של משפחות שלפחות אחד הילדים במשפחה פשוט נעלם".
ניסיתם לחפש את דליה?
"עשינו כל מה שיכולנו. לסבא שלי אין אפילו קצה חוט. לפני כחמש שנים העליתי פוסט בעניין לפייסבוק, וקיבלתי הודעה ממישהי שגרה באחד המושבים ליד נתניה, שביקשה להיפגש איתנו. היא סיפרה לנו שהיא גרה בחדרה לפני המון שנים, והיא באמת זוכרת מקרה שיום אחד הגיעה לשכנים שלה, אנשים בהירי עור, תינוקת שחומת עור. בפוסט שלי פרסמתי תמונה של סבא וסבתא שלי, והיא אמרה שהדימיון ביניהם לבין הילדה שהגיעה היה מצמרר, ואיך שהיא ראתה את הפוסט זה ישר קפץ לה לראש. אבל כמו שהתינוקת הגיעה, ככה אותה משפחה נעלמה, ונאבדו עקבותיה. זה הכי קרוב שהגענו לדליה".
מה דעתך על החלטת המדינה להעניק פיצויים?
"לאורך שנים מדינת ישראל לא הכירה בפרשה בצורה מוחלטת, אבל היא כן פתחה ועדות בנושא. על פי החלטת המדינה, רק המשפחות שהשתתפו בועדות ופנו אליהן יהיו זכאיות לפיצוי, וזה רק חלק קטן מהמשפחות. המשפחה שלנו למשל, לא זכאית כי סבא וסבתא שלי לא פנתה לועדות בזמנו כי הם הדחיקו את זה, ככה המון הורים התמודדו. אי אפשר לשפוט הורה בשעת צערו. לא לכולם הייתה יכולת להתמודד עם זה ולצאת למאבק. אבל הכסף לא מספיק. המדינה צריכה לפרסם את כל הפרוטוקולים. את כל תיקי האימוץ, להתנצל ולקחת אחריות מלאה. זה הכתם השחור ביותר שיש על מדינת ישראל. בחסות המדינה, ילדים נחטפו מהזרועות של ההורים שלהם בלי שום זכר, סיבה או דין וחשבון. וזה עוד נעשה ב-'ארץ המובטחת'. זה מזעזע בכל אמת מידה".
"המדינה צריכה להבין שגם אם השנים יעברו והדור שסבל מהחטיפות ייעלם", מוסיף, "אנחנו, הדורות הממשיכים, נישאר כאן, ונילחם על הזכות לצדק. ללקיחת אחריות ולפרסום של כל תיקי האימוץ והפרוטוקולים שנגנזו, ולא נוותר".
לעדכונים - חדשות נתניה
