כבר חמש שנים שאהובה אליהו בת ה-51, אמא לארבעה מנתניה, מקדישה מאה אחוז מזמנה בהתנדבות לטובת תפעול "בית שי", חנות בגדי יד שנייה המשויכת לעמותת "קופת הצדקה המרכזית" ופועלת כדי לספק בגדים באיכות גבוהה לאלה שידם אינה משגת. החנות גם מספקת בגדים חדשים, שמגיעים ממספר רשתות ביגוד שמשתפות איתה פעולה.
גם אלירן אברמוב בן ה־31 מחדרה עוסק בנתינה ומפעיל את הגמ"ח "אהבת חינם" ממרפסת ביתו, כשהוא מהווה כבר כחמש שנים כתובת למשפחות שזקוקות לסיוע במזון ולחיילים בודדים. השבוע הם הגיבורים שלנו.
"הסיפוק הוא ענק"
"באיזשהו שלב בחיים החלטתי שאני עושה דברים למען אחרים, והצטרפתי לקופת הצדקה המרכזית", מספרת אליהו, "איכשהו נושא ביגוד יד שנייה תפס תאוצה. פתחנו מחסן קטן ברחוב מקדונלד, וההיענות הייתה הרבה יותר גבוהה ממה שחשבנו.
"גם מבחינת אנשים שתרמו וגם אנשים שהיו זקוקים לבגדים. ראש עיריית נתניה מרים פיירברג-איכר ראתה את ההיענות, והקצתה לנו מקום בשכונת סלע בנתניה. קבוצת 'אבא פגום' נרתמה כדי לשפץ אותו, ואנשים נוספים הצטרפו, הפכנו את המקום לפנינה קטנה בשכונה.
קראו עוד>>
"העבודה פיזית היא מאוד קשה, אבל הסיפוק הוא ענק", מוסיפה אליהו, "אי אפשר לתאר מה שקורה שם. בכל שכונה יש לי נציג שאוסף לי בגדים, ובפורים פינינו את המקום והכל היה תחפושות, קיבלנו מאות תחפושות מ-'שושי זוהר'. אין מישהו שבא ולא מוצא משהו שהוא צריך. זה מיועד לכל המגזרים, לכל המגדרים ולכל הגילאים".
הפריטים בחנות הבגדים הם בתשלום או בחינם?
"הפריטים הם לעתים בחינם ולעתים בתשלום סמלי, תלוי בנסיבות, כאשר הכסף הולך לאחזקת המקום או לסלי מזון של העמותה. חשוב להבין כמה משמעות יש לזה. יש ילדים שזו פעם ראשונה שלהם שהם מקבלים בגד חדש, האמהות שלהם מספרות שהם ישנים עם הבגד שבועיים כי הם מפחדים שיקחו להם.
"אני מתרגשת על המעמד של העיתון והפרס", אומרת אליהו, "חשוב לי להזכיר את כל המתנדבים מסביבי והאנשים שעובדים ועומלים איתי. אני רק בורג קטן בתוך המערכת הזאת. אני רוצה גם להודות לפיירברג איכר, שמאפשרת את המיזם הזה, ולאהרון אורגד, שמלווה אותנו לאורך כל הדרך".
סלי מזון וארוחות
אצל אברמוב בן ה־31 הכול התחיל בעקבות פוסט שראה בפייסבוק, במסגרתו פרסמה אם חד הורית לשבעה ילדים, תמונה בה נראית תכולת המקרר הריק בביתה. "אמרתי לעצמי שאני חייב לעשות לה קנייה, השתתפו איתי עוד שניים ורכשנו לה מוצרים ב־1,400 שקלים בערך.
"מאז שהגבתי על הפוסט הזה, אנשים התחילו לפנות אליי בשאלה אם אני יכול לעזור גם להם והחלטתי לנסות לעשות משהו. פתחתי דף פייסבוק שריכז את הפניות והתחלתי לפעול", סיפר אברמוב.
בראשית הפעילות התגורר בפרדס חנה והפעיל את הגמ"ח מקומת העמודים בבניין בו התגורר. "בהתחלה היינו רוכשים אורז ועופות, מכינים בבית ומחלקים אוכל מוכן עד הדלת. בשלב מאוחר יותר התחלנו לפנות לעסקי מזון, אולמות אירועים ומסעדות, מהם אספנו את האוכל שנותר, קיררנו וחילקנו בימי שישי.
"מאז הקורונה אנחנו כבר לא מתעסקים עם מזון מבושל, אלא רק עם סלי מזון יבש, בשרי וחלבי. כעת כשאין מתנדבים וגם נהיה קשה מאוד לגייס תרומות, המשפחות מגיעות לקחת ממני את הסלים. יש חלוקה בכל יום שישי בצהריים".
שנת הקורונה פגעה בתרומות ובהתנדבות?
"מאוד קשה לגייס מצרכים ותרומות ואני מבין את האנשים, כי אין להם. חלק מהמשפחות שפעם היו תורמות, פונות אליי בבקשת עזרה".
אברמוב הוא גם הראשון להגיע לאירועים בהם נצפו מקרים מצערים כמו דר רחוב ללא בגדים, או אחר שישן בבית העלמין, כשרק שקית מכסה אותו, ומוצא עצמו אף מעורב במאבקים מול הגופים, על מנת לסייע להם. "תושבים מתקשרים אליי ומספרים 'ראינו הומלס ישן בבית עלמין בפרדס חנה על ספסל בקור המקפיא, אתה חייב לעזור'.
"במקרה הזה מלפני כמה שנים היה דר רחוב, חולה איידס, שסייענו לו עד למציאת פתרון קבע. יש הרבה מקרים כאלו של אנשים שקופים".
מהיכן נובע הצורך להירתם טוטאלית לסיוע לאחרים?
"לפעמים אני מרגיש שבדרך אני מוותר על עצמי ומפסיד את החיים. לראייה, אני רווק, לא מוצא את הזמן לבילויים או למצוא בת זוג ולהקים משפחה. הצורך לסייע נובע מזה שאני מבין בדיוק את המקום של חוסר. גם לי כילד היה חסר תדיר, גדלתי בפנימיות ורק מי שהיה שם כמוני, מבין את מי שאין לו".
אליהו ואברמוב זכו ביום פינוק אצל הקוסמטיקאית ליאור ביטון־יהב מחדרה, שעובדת עם חברת הקוסמטיקה המדעית "ביופור". השי ניתן בהתנדבות מלאה כהוקרה על פעילותה הקהילתית בשנה האחרונה. בסופו של היום קיבלה אליהו גם מארז עם מוצרי חברת "ביופור" שהותאמו לה. אברמוב תרם את הפרס.
לעדכונים: חדשות נתניה
