זה קרה במאי 1978. מכבי נתניה זכתה בגביע המדינה היחיד בתולדותיה.
בגמר ניצחו היהלומים את בני יהודה 1:2. החלוץ האגדי עודד מכנס כבש את השער הראשון לזכות נתניה כבר בדקה השלישית, משה גריאני הנפלא הכפיל את התוצאה בדקה ה-16. בדקה ה-88 כבש המלך של שכונת התקווה, אהוד בן טובים, שער מצמק שגרם דפיקות לב לאוהדים הצהובים-שחורים. אבל הקבוצה שלהם הצליחה לשמור על היתרון בדרך לזכייה היסטורית. מי שהניף את הגביע היה קפטן הקבוצה אז, המגן ישראל חג'ג'. את הגביע קיבל מידיו של נשיא המדינה דאז אפרים קציר.
45 שנים חלפו מאז ונתניה ידעה אליפויות ועונות בצמרת, אך בגביע נחלה רק אכזבות. אם רוצים סימן אופטימי לקראת המשחק השבוע מול בית"ר ירושלים, אז ניתן להיתלות בגמר של עונת 1977/8. נתניה הגיעה אליו אחרי שני הפסדים בגמרי הגביע. בפעם השלישית זכתה. גם לגמר הנוכחי נתניה מגיעה אחרי שני הפסדים בגמר. ההיסטוריה תחזור?
אני ישראלי
ישראל חג'ג' היה אחד הכוכבים של מכבי נתניה בשנות ה-70. למרות זאת הוא נשכח קמעה ולא מוכר לקהל הרחב כמו האחים מכנס, גריאני ודוד לביא. הוא היה מגן מעולה שזומן גם לנבחרת ישראל. זה שנים רבות חי חג'ג' בן ה-72 בלוס אנג'לס, אבל מכבי נתניה עדיין מפעמת בלבו.
"אם יש לי עצה אחת לשחקנים לקראת הגמר זה שלא ישנו כלום", הוא אומר. "הם צריכים לשחק כמו כל יום, לבוא לתת את הכל ולנצח, כמו שעשינו ב-78'".
הוא עוסק בתחום הנדל"ן. "אני לא מתווך, אלא בעלים של דירות להשכרה", הוא מספר. "עברתי לתחום הזה אחרי שעזבתי את ישראל בשנת 1983 כי החלטתי לפרוש מכדורגל ולעבור לאמריקה. בחרנו לגור בלוס אנג'לס אחרי שביקרתי בה כמה פעמים בתקופה ששיחקתי במכבי נתניה, והחלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות, לעבור לגור בה ולעבוד בתחום אחר מכדורגל. אני בארץ הרבה פעמים. לפחות פעמיים בשנה. יש לי משפחה בישראל. היו לי ארבעה אחים, עכשיו נשארו שניים - ניסים ויצחק. הם גרים בנתניה עד היום וכשאני מגיע לבקר אני או במלון, כי אני לא רוצה להפריע לאף אחד, או אצל המשפחה ולפעמים גם אצל המשפחה של אשתי בתל אביב.
"אני גאה בישראל. אני עובד בלוס אנג'לס, אבל הלב שלי עם ישראל. כששואלים אותי אני אומר שאני קודם כל ישראלי, יהודי שגאה בעם שלי. אין מקום יותר טוב מהמדינה שלנו. אני עוקב אחרי מה שקורה במדינה. עכשיו כשמפגיזים, את חושבת שאני ישן טוב בלילה? אני לא. אנחנו דואגים. אנחנו אוהבים את המדינה. אין לנו ארץ אחרת".
הוא פרש בשיא, כשעוד היה שחקן מוכר, אבל הוא לא מצטער על ההחלטה. "אני לא מצטער שפרשתי מכדורגל. באמת שלא. כי כששיחקתי כדורגל בארץ היה דבר אחד שלא אהבתי - העסקנים, והחלטתי שזה לא מתאים לי ושאני אפרוש בכבוד ולא אתעסק בתחום הזה יותר ואמצא תחום אחר להמשיך בו את דרכי. זה שפרשתי מהמשחק, לא אומר שניתקתי קשר, אני עד היום בקשר עם חברים מהתקופה ההיא, וכשאני מגיע לישראל אני מדבר או נפגש עם עודד וגדי מכנס, משה גריאני וחיים בר. הם חברים טובים שלי עד היום, ומבחינתי זה שעזבתי לא שינה את זה. אני תמיד אהיה החבר הכי טוב שלהם. זה תמיד טוב לפגוש אותם. אנחנו חלק מתקופה מיוחדת. אני לא מאמין שככה עברו מעל 40 שנה".
קבוצה מיוחדת
כשחג'ג' מדבר על התקופה בה שיחק בקבוצת היהלומים הוא מתרגש. "אנחנו היינו קבוצה מיוחדת", הוא אומר. "היינו משחקים קבוצתי. היינו חברים טובים. רוב השחקנים בקבוצה היו מנתניה, נולדו או גדלו בה וזו היתה קבוצה טובה הרבה שנים. זכינו בחמש אליפויות וגביע והיו שחקנים טובים שהיו קודם כל בני אדם טובים ובגלל זה היינו מאוד מגובשים, חברים ועשינו כיף ביחד. היום אני לא יודע איך זה שם, פחות מעורה בעניינים, אבל אני כן יכול לספר שבתקופה שלי היינו מפרגנים אחד לשני. לדוגמא, רצינו שעודד מכנס יהיה מלך השערים, ולא נשארו הרבה מחזורים ועשינו הכל בשביל שזה יקרה, מסרנו לו כל כדור במשחק, בשביל שזה יקרה. למה? כי רצינו שזה יקרה והיינו חברים".
בוא נחזור לגמר הגביע נגד בני יהודה.
"לא דאגנו או חשבנו הרבה על מה יקרה. היינו הפייבוריטים. ידענו שיש לנו קבוצה טובה, זכינו באליפות באותה השנה ובחצי הגמר היה לנו משחק נגד יהוד, בו היתה לי הזכות להבקיע את הגול בדקה ה-120. בעיניי, אין דבר יותר יפה מניצחון בכדורגל. אני תמיד אומר שהיופי בכדורגל זה הניצחון, הכיף, ולא רק הכסף. אני זוכר שהייתי אומר לעצמי לפני כל משחק אין דבר כזה לא להתאמץ כי זו ההרגשה הכי טובה לנצח. נכון, זה לא אני לבד זכיתי. לי היה את המזל להיות הקפטן של הקבוצה, אבל בעיניי תמיד היינו כולם שווים. עובדה, בחרו אותי להיות הקפטן למרות שהיו עוד שחקנים טובים. הייתי בסדר עם כולם והיו לי תמיד יחסים טובים עם כל השחקנים, לא רבתי אף פעם עם אף אחד, ראיתי בהם קודם כל חברים. כשהציעו לי להיות קפטן, ברור שהסכמתי, מה הייתי אמור להגיד, 'לא?' ברור שאמרתי 'כן'.
זאת הרגשה נהדרת, הרגשה שאי אפשר לתאר אותה במילים. זה מרגש מאוד ככה להניף את הגביע. זה היה מרגש ברמות אחרות לכל הקבוצה, כי באליפויות זכינו הרבה פעמים, אבל בגביע לא. זאת היתה הרגשה מדהימה לפני 50 אלף איש ככה לגשת לקבל את הגביע. הרמתי אותו והעברתי אותו לשחקנים, כי זה הגביע של כולם".
נגמר יפה
על אף שחלפו 45 שנה מהיום ההוא, חג'ג' מודה שהוא מופתע מחדש נוכח העניין במשחק הגמר של 1978. "מזהים אותי עד היום, לא רק בנתניה או בישראל, אלא אפילו פה בלוס אנג'לס", הוא אומר ומודה כי הוא אף פעם לא מספר לאנשים על עברו כשחקן. "אני לא אומר לאנשים שהייתי כדורגלן וקפטן הקבוצה. אני בן אדם צנוע ופשוט".
אתה מרגיש ששכחו אותך?
"שיחקתי כדורגל מגיל 16 ונהניתי מכל רגע, לא רציתי להישאר יותר זמן ובגיל 33 פרשתי. היו כאלו שכעסו עליי על ההחלטה הזו. אני שיחקתי כל עוד היה לי טוב. לא רציתי להיות במצב שיגידו לי ללכת. בחרתי להגיד שאני הולך, מתי שאני רוצה. רציתי לסיים את הקריירה שלי בצורה מכובדת ואני חושב שעשיתי את זה נכון. אני לא אחד שחי על העבר שלו, בעיניי זה היה, היה טוב ונגמר יפה. וממשיכים הלאה. אני מכיר כאלו שחשבו שכדורגל עבורם זה לעד, והם ממש מתוסכלים מזה שהם לא שם, אבל אני לא רואה את הדברים ככה. בעיניי, זה נגמר. זאת היתה תקופה יפה וצריך לדעת לפנות את המקום בשביל אחרים, ולא לחיות על העבר".
חג'ג' מספר על אירוע מעניין שקרה לו בארצות הברית: "אנשים עדיין מכירים אותי ואת השם שלי. איך אני יודע? כי יש לי דייר ארמני שאני משכיר לו דירה למעלה מ-13 שנה, ובגלל שיצא לי לא פעם להגיע לדירה בשביל כל מיני סידורים, יצא לנו לא מעט לדבר ולשבת ביחד, ותמיד הוא היה מתלהב ומזמין אותי לצפות ביחד במשחקי כדורגל, כמו למשל של ריאל מדריד. היינו יושבים ביחד, מדברים על המשחק ועל מה שקורה על המגרש. פתאום יום אחד הוא ניגש אליי ועושה לי עם האצבע שלו נו, נו, נו ואומר לי 'זה לא יפה ככה לצחוק עליי'. שאלתי אותו מה קרה? והוא סיפר לי שהוא ישב עם עורך הדין שלו והוא סיפר לו עליי ועל הקשר שלנו, על זה שאני משכיר לו דירה ועל הפעמים שאנחנו ישבנו לצפות ביחד במשחקים וציין את שמי. עורך הדין הגיב בתדהמה נוכח הגילוי הזה שאני גר פה באמריקה וסיפר לו שהייתי שחקן כדורגל מפורסם בישראל, קפטן הקבוצה. הוא ממש ידע פרטים. הדייר שאל אותי: 'אתה ישראל חג'ג' קפטן מכבי נתניה שזכתה בגביע?', אמרתי לו שכן, והוא ממש היה בהלם ואמר שעכשיו הוא מבין את הבקיאות שלי במשחקים. הוא כעס על זה שלא אמרתי על זה מילה כל השנים".
קראו גם:
אתה עוקב אחרי הקבוצה?
"ברור שאני עוקב. שמחתי מאוד עבור הקבוצה שהתחילה את השנה לא טוב, ופתאום היא התרוממה והגיעה ככה לגמר. זה עשה לי כיף, הרגשה של כבוד. ברור שאני רוצה שהם יביאו את הגביע לנתניה. יש שם שחקנים טובים, אני רואה מדי פעם משחקים, ומתכנן להגיע למשחק הזה בעזרת השם ולראות את הקבוצה מביאה את הגביע. אני אעשה הכל בשביל שזה יסתדר. זה לא פשוט לקום ככה ולהשאיר עסק, אבל זה משהו שקורה אחרי 44 שנה, אני רוצה להיות שם".
שמעת על מה שקרה עם בני לם, שאימן את הקבוצה?
"כן. אבל אני מאמין שבכדורגל לכל אחד יש תקופה. הוא הביא את הקבוצה למעלה, החזיר את הקהל למגרשים".
מי שמלווה את חג'ג' עוד מימי הכוכבות במכבי נתניה היא אשתו רותי. "היא אף פעם לא חשבה שאני כוכב. גם כשכולם בעיר הכירו אותי. שנינו היינו חיילים כשהכרנו, אני הייתי בקריה והיא בצנזורה הצבאית, אנחנו נשואים הרבה שנים, 49 שנה. הכרנו בישראל כשעוד קראו לה רותי דולגין. היא מתל אביב וביחד הקמנו משפחה. יש לנו שני נכדים ונין אחד, כולם פה איתנו בארצות הברית".
הם יחזרו לארץ?
"הלוואי. עכשיו זה קשה. החיים של הבנות שלי זה פה. לא בישראל. בת אחת שלי עובדת בהיי-טק בחברה ישראלית ואפילו שהציעו לה לעבוד בישראל היא ויתרה, העדיפה להישאר בלוס אנג'לס. החיים שלהן פה. אנחנו משפחה מאוחדת, רוצים להיות ביחד".
הכישרון לבעוט בכדור עבר לדור ההמשך?
"האמת שלא. הבנות שלי שיחקו וגם צופות בפוטבול וגם הנכדים שיחקו באוניברסיטה. הם לא ממש יודעים שהייתי שחקן מוכר בישראל, אני פחות מדבר על עצמי. מעדיף להיות צנוע, לא להאדיר את עצמי. הם רק יודעים ששיחקתי כדורגל".
