יש למכבי נתניה סיכוי גבוה לזכות בגביע אחרי 40 שנה.
הייתי בגמר הקודם בשנות ה-70, כשישראל חגג', קפטן הקבוצה, הרים את הגביע ובקבוצה שיחקו עודד וגדי מכנס, חיים ושרגא בר. הייתי אז ילד בן 17 שצפה במשחק מהספסל, וראיתי איך הניצחון הזה קורה. אני גם שיחקתי בקבוצה הזו בחצי גמר נגד יהוד, דקה מאה ושמונה עשרה, אני יודע איזו הרגשה זו, כשהקבוצה מגיעה להישגים, לאליפות וגביע המדינה.
הגיע הרגע אחרי 40 שנה שבנתניה תהיה שמחה והקבוצה תזכה בגביע המדינה, זה מגיע לכולם - לקהל, לבעל הבית, לצוות ולשחקנים המצוינים שיכולים להביא את הגביע. הלוואי שהעיר הזו תשמח ב-23 לחודש. אני מחכה שזה יקרה. אני בטוח אצפה מקרוב במשחק הזה, או בטלוויזיה או במגרש, עדיין לא החלטתי.
האוהדים עושים עבודה מעולה וזה מוכח גם במשחק הזה שיהיה מפוצץ בקהל נתנייתי. חשוב לי להגיד מילה טובה לאוהדים האלה של קבוצת היהלומים, שמלווים את הקבוצה ברגעים הטובים וגם הקשים, ולהגיד להם: "תודה, אתם עושים עבודה אדירה במשך שנתיים. גם בשנה שעברה וגם השנה".
קראו גם:
הקהל הזה חזר בגדול בשנים האלו ומגיע לו לשמוח. האוהדים טוענים לפעמים שהם נולדו לסבול, ואני אומר לא, הגיע הזמן שהקהל הזה שלא ראה 40 שנה תואר יראה השנה ניצחון. וכשהם יזכו, אני אהיה מבסוט בשביל כולם. אני כמובן אאחל להם לפני משחק בהצלחה ואני אברך אותם אחרי המשחק. הלוואי שהם יביאו את התואר. התואר הזה הוא לא של בני לם או אלמוג כהן. זה תואר של העיר, של המועדון, זה של כולם ולכולם. בפרט לאייל סגל, בעל הבית שזה מגיע לו כל כך. אני ממליץ לשחקני הקבוצה – מה שעשיתם בחצי גמר, עשו את זה בגמר. אתם קבוצה מספיק טובה ומוכשרת עם שחקנים מצוינים כך שהמשחק הזה בעיניי יותר תלוי בנתניה מאשר בירושלים.
