"הפעם האחרונה שחפפתי? אני חושב שזה היה לפני חודש וחצי, הייתי באיזה מפל בעין גדי, זו הייתה הפעם האחרונה שהשיער שלי נגע במים".
הראיון עם עמית שמר, 'ראסטמן' בפי החבר'ה, יאתגר אתכם, אנחנו מודיעים לכם כבר בתחילת הכתבה. אורח חייו של שמר בן ה-43 משדי חמד, הוא הדבר הכי קיצוני שהתוודעתם אליו בתקופה האחרונה. גם אנחנו. אבל שיחה איתו, ועם השלווה הפנימית שהוא מקרין, תחשוף בפניכם צוהר לעולם שבו כולנו חיינו פעם, וזה לא היה מזמן.
אז זה הולך ככה: הוא לא קונה אוכל, לא מסתפר, לא אוכל חיות, חי הרבה ימים על פירות בלבד, לא מתחתן ולא מתכוון להביא ילדים לעולם, לקניון הוא לא נכנס, את מוצרי הצריכה הבסיסיים שלו הוא קונה תמיד יד שניה, ואחת לכמה ימים, כשכולם כבר הולכים לישון, הוא עושה סיבוב ג'אנק ופחים בערי השרון, כדי למצוא שוב איזה אוצר זרקנו. אה וכן, הוא גם בשלן מעולה שמככב בעונה החדשה של סדרת הקאלט "בואו לאכול איתי" המשודרת ב'כאן 11': "אני מרגיש מולטי מיליונר מבפנים וזה מה שחשוב בעצם".
אז הבנתם טוב, שמר הוא ראסטמן טוב לב שמנסה להציל את העולם, טבעוני על גבול פירותני, אקטיביסט, אנטי צרכני, ממעיט בקניות ומרבה באיסוף חפצים מהרחוב והצלת מזון שנזרק.
ואז באה ההארה
הוא גדל בראשון לציון ("קומה רביעית בלי מעלית") למשפחה יחסית בורגנית מהמעמד הבינוני, את ילדותו העביר כמו רוב הילדים שגדלו בשנות ה-80, בחוץ עם החבר'ה בשכונה: "ילדות בלי יותר מדי פלסטיק, וצלופנים, ילדות פשוטה, טובה, כזו שאמא שלך מסבירה לך שתגמור מה שיש בצלחת כי לא זורקים אוכל", אחרי אירוע רפואי חמור בגיל 16, דלקת במעטפת הלב, הוא אושפז בטיפול נמרץ והיה בשיקום שבועות ארוכים. אירוע זה וכן אסטמה שאובחנה אצלו, גרמו לצבא להחליט שלא לגייסו, אך הוא החליט להתנדב למרות הכול ושירת שירות מלא באגף המחשוב בקריה.
עם השחרור הגיע הטיול הגדול (היו שניים כאלו). כמעט שנה הוא נדד במזרח, מהודו ועד סרי לנקה, כשחזר החל לעבוד ב'הפנינג', רשת חנויות פופ וצעצועים, בהתחלה בתור עובד רגיל, אחר כך כמנהל סניף ובהמשך כמשקם חנויות בכל הרשת, שם החלה ההארה הגדולה שלו לגבי תרבות הצריכה: "הייתי כולי אפוף בפלסטיקים, מוצרים שאף אחד באמת לא צריך ושעטופים באלף שכבות של ניילון ופלסטיק. אני זוכר כל מיני טפטופים של הארות כאלו פה ושם, שלא הבנתי מי באמת צורך את הדברים האלו, ולמה משהו שעולה גרוש וחצי במזרח, שלא באמת זקוקים לו, צריך לעלות כאן עשרות אם לא מאות שקלים".
אחרי כחמש שנים ברשת הפנינג, הוא החליט לנסוע שוב למזרח הפעם לשנתיים. אותו מסלול, עם תוספת קטנה לסין והונג קונג: "במזרח יש מדינות עניות רבות, האוכלוסיה עניה, ותרבות הצריכה של המקומיים מאוד מחושבת, מבחינה זו ישראל מתנהגת כמו מדינת עולם שלישי. שם נחשפתי לראשונה למחזור אוכל, ראיתי מה מזמינים, וראיתי איך השאריות נאספות בהקפדה, שאריות שאחר כך משמשות למרכיבים בארוחות שונות".
כשחזר ארצה הוא חזר ל'הפנינג', ואחר כך לחברה אחרת "מאותו הז'אנר": "כמובן ששינוי אורח החיים שלי לא קרה בבת אחת, זה היה תהליך ארוך שנבנה אט אט, גם למזרח כמו גם למקום העבודה שעבדתי בו, היה חלק בזה. אם אני זוכר איזה אירוע שגם לי ממש להתעורר זה היה שק גדול שקיבלנו לחנות מלא בנעלי בית, 12 זוגות, כל זוג בתוך קופסה, בכל קופסה ניילון, בתוך כל ניילון עוד עטיפה, בתוך נעל הבית עוד כל מיני ניירות, וגם ג'ל למניעת עובש, והנעל בית עלתה כמה שקלים, אמרתי רבאק מה הולך כאן?".
סיור ג'אנק ופחים
חמוש בתובנות על תרבות הצריכה הלא מחמיאה של ישראל, הוא החל לבצע שינוי גם במגוריו: "הכול נהיה חנוק מבניינים, בית סוהר של בלוקים, גרתי בערבה תקופה מסוימת, ואחר כך עברתי למושב שדי חמד בשרון, קצת טבע, התחלתי לגדל ירקות בעצמי, קומפוסטים, הטבעונות התחילה אחר כך, גם בקטע בריאותי, שיניתי אורח חיים ודי ברילקס, החברים לקחו ממני השראה, נכון אני מודע שלפעמים זה מתאגר, או קיצוני, אבל לכל אחד יש חלק. התחלתי למחזר ולאסוף דברים, גם בפחי הזבל. אתה לא מאמין מה אנשים זורקים, דברים חדשים עם טיקטים.
"מדי כמה ימים אני עושה סיור לילי, אני קורא לו סיור ג'אנק ופחים, זה הסופרמקט השבועי שלי. אני הולך ברחוב בצורה אחרת ממה שאדם הולך ברחוב, אני שם לב לדברים. למשל, בכל קרן רחוב יש מלא בדלי סיגריות, אפשר גם להשתמש בזה".
מה אפשר לעשות עם בדלי סיגריות?
"מהפילטרים אפשר לפרום אותם ולעשות חוטים ולסרוג אחלה סוודר. אני לא חושב שקניתי כבר שנים ארוכות בגד, הכול אפשר להשתמש ביד שניה, חבל גם על הכסף. אני אוסף הרבה דברים, מנקה אותם, ואחר כך משמיש אותם שוב. יש לי ידיים טובות, אני גם עושה מזה כמה שקלים".
איך?
"מוכר אותם, למשל בשוק רמלה, מלבד החוויה והכיף שבדבר, יש גם כמה שקלים לכיס. אני גם מוכר בטריידמרקט, ואנשים לא מאמינים שהם קונים דבר, שיכול להיות שהם זרקו אותו לפני חודשיים, או שמצאו אותו למטה וחשבו שזה זבל. הראש של האנשים הוא כזה, שמה שמעורבב עם משהו אחר, או כל מיני דברים, אז זה סבל, אני רואה בכל דבר את מה שהוא".
מה עם פרנסה?
"אני לא איש מערות, אני עובד לפרנסתי, עצמאי בתחום ארגון אירועים. אני מכלכל את עצמי טוב, ומבחינה אישית, מבחינת השלווה והאושר הפנימי, אני יכול להבטיח לך שאני מולטי מיליונר".
מה הקטע עם הרסטות?
"אה זה", הוא דופק חיוך משובב נפש, "כבר 17 שנה אני מגדל, אולי בהתחלה בהשראת בוב מרלי, אבל בתכל'ס יש לי שיער די מקורזל שרק העבודה לסדר אותו כל בוקר כבר גרמה לי לעזוב את זה איכשהו. אני כן חופף אותו אחת לכמה זמן. הקטע של הלכלוך הטבעי. צריך להבין שהגוף שלנו מייצר סבון טבעי, ואם התזונה שלך נכונה, ולא מעובדת, אז זה גם לא מסריח. ברור שהגיינה חשובה, תוחלת החיים שלנו עלתה רק בגלל שהתחלנו לחשוב על היגיינה, אבל צריך להמזג עם ההיגיינה בצורה הכי מיטבית שיכולה להיות באופן טבעי".
"רוב האוכל מעובד"
אורח חיים "המאתגר" של עמית, נוגע כמובן גם לתחום התזונה. "זה יותר בקטע הבריאותי", הוא ישר מבהיר, "כמובן שיש עניינים ל צרכנות נבונה, וזיהום סביבתי וכדומה, אבל בעיקר זה עניין בריאותי, בסופרמרקט היום לא מוכרים מזון, כי חוץ אולי מפירות וירקות, שגם הם מהונדסים, הרוב שם מעובד. הכול עם חומרים משמרים, לעגבניה טבעית אין אורך חיים רציני, אבל היא נשמרת אצלנו לפעמים שבועיים ושלושה, איך זה קורה? מנגד, כל עניין ה'פג תוקף' שכתוב על אריזת זו חארטה גדולה. איך אורז שעד תאריך מסויים הוא בתוקף, ויום אחרי כבר לא? זה תלוי בכל מוצר צריכה, יש אורז שיצא אחרי יומיים ויהיה מלא בחרקים, ואחד שכבר חצי שנה הוא פג תוקף והוא מצוין.
"אני לא מבשל עם תבלינים, יש תבלינים בטבע, יש מלחים בצמחים ירוקים, יש סוכר טבעי, והאוכל יוצא מצוין. גם ארוחות גורמה. כי ברגע שהכול טבעי, הגוף מרגיש לו טעים. אני לא משתמש במלח, זה לא כל בריא, אבל יש עשבי תיבול שיש בהם מליחות, זה מספיק, התרגלנו היום שטעים זה מתובל.
"אני שואל אותך, להורים שלנו היה ביסלי או במבה, אגוזי או קליק? אם הם רצו מתוק, אז הם אכלו תמר או בננה מבושלת. יש ימים שלמים שאני חי רק על פירות. מלבד האנרגטיות שזה נותן, זה גם טעים".
קראו גם:
בגלל זה קראו לך לתוכנית "בואו לאכול איתי"?
"אני לא חושב שאני איזה שף, הם כנראה הזמינו אותי בגלל הייחודיות שבעניין, כדי לאתגר את האורחים שיביאו, ואת הצופים כמובן. אני די נהניתי, היו מאוד שאהבו את האוכל, היו כאלו שפחות התחברו. גם התגובות ברשתות היו חלוקות, יש כאלו שזרמו, יש כאלו שפחות. צריך להבין שהדור הנוכחי גדל לתוך תרבות צריכה מסוימת שחריגה או אפילו סטיה קלה ממנה נראית לו חילול הקודש, אבל בתכלס זה לא כך. ילדים של היום זה זללני תרבות צריכה, הם שבויים בתוך קונספט שכמעט בלתי אפשרי יהיה להוציא אותו מהם ביל הזה. זו הסיבה שאני לא מביא ילדים ואני לא מתכוון להביא, בטח לא לעולם הצריכה הזה. לגבי זוגיות, זה יכול לקרות, תלוי אם יש בחורה שהיא סבבה עם הטבע".
איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשור?
"יכול להיות בקרוואן שמסתובב סביב העולם, אם זה בישראל אז בשטח חקלאי גדול ובו בקתה ושלווה בה".
