כשהיא סובלת מדקירות ומסביבה ילדים מבוהלים וצעקות של עוברים ושבים, "מחבל, מחבל", ראתה לפתע קלרה סלם בת ה-20 מנתניה את השוטר רס"ב אבי ברנס. הוא הגיע לזירת הפיגוע בכיכר העצמאות בנתניה והרחיק את המחבל שדקר אותה לעיני הילדים עליהם שמרה.
בין הצעקות בלטה קריאתה של ציפורה (סנדי) ספר, ''מחבל, מחבל, פיגוע''. ציפורה היתה זו שהזעיקה ראשונה את המשטרה ולמעשה הצילה את חייה של קלרה.
בשבוע שעבר נפגשו שלושתם במקום בו קרה הפיגוע ושחזרו את הרגעים הקשים, שלמרבה המזל, הסתיימו עם סוף טוב. "אבי הציל לי את החיים. זה נס שלא קרה לי כלום", אומרת קלרה.
בזכותם אני בחיים
"זה מרגש לפגוש את האנשים שבזכותם אני בחיים", מספרת קלרה. "לא הכרתי את ציפורה לפני. וגם ביום שזה קרה לא ממש שמתי לב מי צועק מה. רק כשהגעתי הביתה הבנתי שיש לי קרעים בבגדים ובמעיל והבחור שהתקרב אליי לא דחף אותי, אלא דקר אותי. הוא ניסה להרוג אותי''.
זה קרה לפני חודש. מחבל ניסה לדקור את קלרה, בעת שטיילה בכיכר העצמאות עם שלושה ילדים עליהם שמרה. ערנותה של ציפורה ספר בת ה-30 שהבחינה בתנועות חשודות ודיווחה מיד למשטרה, מנעה מהתקיפה להסתיים באסון. המחבל אמר בחקירתו: "רציתי להרוג יהודים".
"זה ממש נס. אני מרגישה שקיבלתי את החיים שלי במתנה", אומרת קלרה. "אני לא יודעת מה היה קורה אם הסכין היתה מגיעה לעור שלי. מזל שהמעיל העבה שלי מנע את הדקירות. לא הבנתי באותו רגע מה הוא רוצה ולמה הוא מתקרב אליי. חשבתי שהוא סתם משוגע שמנסה לתת לי מכות", היא משחזרת.
קלרה היא חיילת משוחררת שהחלה ללמוד לפסיכומטרי ולעבוד. היא מתגוררת מול הים בסמוך לכיכר העצמאות, ללא משפחתה שעדיין נמצאת בצרפת. "הסתובבתי בכיכר העצמאות עם שלושת הילדים שאני שומרת עליהם, כי לקחתי אחד מהם לחוג שלו", היא משחזרת. "פתאום התנפל עליי מישהו שאני לא מכירה. בהתחלה חשבתי שהוא מנסה לדחוף אותי, לא חשבתי לרגע שהוא מנסה לדקור אותי. אבל הסיטואציה בכל זאת הפחידה אותי וגם את הילדים שלא הבינו מה הוא רוצה. באותו רגע לא ראיתי את החתכים במעיל ובבגדים שלי, אבל כשהגעתי הביתה הבנתי שהסכין שלו כנראה נתקעה לי בבגדים ולכן הוא לא הצליח לדקור אותי. אז הבנתי שזה היה מחבל. ברור שאני עדיין נשארת פה בישראל, אני אוהבת את המדינה שלי".
האירוע התרחש לפני חודש, אך רק לאחרונה הותר לפרסום כי מדובר היה בפיגוע. מחקירת המשטרה עלה כי תושב השטחים בן 20 הגיע לכיכר העצמאות בנתניה כשברשותו סכין מתקפלת, במטרה לדקור יהודים. הודות לדיווח של ציפורה הגיעו שוטרים מיחידת האופנוענים של משטרת נתניה במהירות למקום האירוע ונטרלו את המחבל.
ללכת לכיוון המחבל
השוטר הראשון שהגיע לזירה הוא אבי ברנס (56) מתחנת נתניה. הוא נשוי, אב לשלושה וסב לשני נכדים. ניכר כי המפגש מרגש אותו.
"זה מרגש מאוד עבורי כי הבנתי שאם המחבל היה מצליח לדקור את קלרה כפי שתכנן ייתכן ולא היינו עומדים פה ומדברים", הוא אומר. "זה מטורף שהיא עומדת לידי ואומרת לי תודה, ומבינה שזה יכול היה להיגמר אחרת. היה לי חשוב גם לפגוש את ציפורה שהיתה שם איתנו וראתה מקרוב את המחבל מנסה לדקור את קלרה. היא זו שבעצם מנעה פה את האסון, כי היא לא היססה, התקשרה ל-100 וצעקה 'פיגוע, פיגוע, יש פה מחבל!', למרות שאנשים השתיקו אותה ואמרו לה, 'אל תדברי שטויות'. לצערי, עד שאנשים לא רואים דם בזירה הם לא חושבים שקורה משהו''.
מה מרגישים כשמגיעים לשטח?
"אתה הולך לכיוון המחבל ולא יודע למה לצפות, לסכין, לפצצה. תוהה אם זה מצב מסוכן או לא".
"פגשתי את קלרה כמה ימים אחרי הפיגוע", הוא מספר, "כשראינו את הסרטונים והבנו שהיה פה ניסיון דקירה שלא צלח והמחבל רק קרע לה את הסוודר. היה לה מזל גדול כי אם הדקירה בצוואר היתה מגיעה יותר עמוק זה היה נגמר אחרת".
איפה היית כשנודע לך על האירוע?
"הייתי בכיכר העצמאות עם השותף שלי עמר שאמס. קיבלנו הודעה בקשר על דקירה. היינו במרחק של פחות מ- 300 מטר שזה ממש קרוב לזירה ולכן עזבנו הכול ועלינו על אופנועים לכיוון המקום. הבנו שיש אירוע אבל לא ידענו במדויק איפה, כי כיכר העצמאות גדולה, אבל בגלל שדווחו לה שזה ליד הפיאנו הגענו במהירות. מיד זיהינו את החשוד, לפי התיאור שנתנו לנו. ישר נכנסו לפעולה. עמר הגיע אליו ראשון, ואני שתי שניות אחריו".
ברנס משרת במשטרה מעל 26 שנה. הוא למוד פיגועים בעיר ופעל במהירות. "ברור שניגשים למצב בחשש מסוים, אבל אין מה לעשות, יש מצב שצריך לטפל בו", הוא אומר. "מיד השכבנו את המחבל על הרצפה לצורך חיפוש ומצאנו אצלו את הסכין, הוצאתי אותה, המשכנו לחפש ואחר כך אזקנו אותו לטובת חיפוש נוסף ולקחנו אותו לחקירה".
תיעוד מעצר הנאשם בפיגוע ממצלמת הגוף של השוטר
(צילום: דוברות המשטרה)
קראו גם:
משהו למען מישהו
''ממש התרגשתי. אפילו היו לי דמעות כשראיתי אותה ככה בריאה ושלמה", מספרת ציפורה (סנדי) ספר, רגע אחרי הפגישה. "אני לא חושבת שאפשר לעכל את זה שאלמלא הצעקות שלי היא לא היתה עומדת פה היום או היתה נפצעת קשה. אני לא רוצה שיגידו לי תודה על מה שעשיתי, רק שאנשים יבינו כמה זה חשוב להיות ערניים. המחבל יכול היה לדקור אותה ואת אחד הילדים. התחבקנו, למרות שאנחנו לא מכירות וזו הפעם הראשונה שאנחנו נפגשות פנים אל פנים. זה ריגש אותי לדעת שעשיתי משהו למען מישהו אחר. אני לא חושבת שהיא הבינה את הסיטואציה שהיינו בה".
ציפורה עלתה מצרפת בשנת 2006. לדבריה, תמיד חלמה לגור בישראל ולהתגייס לצבא. ''ההורים שלי עשו עלייה והגענו לנתניה. כולנו נשארנו לגור פה כי זו עיר מדהימה. בעיני זו העיר הכי יפה ועם החוף הכי יפה".
16 שנים היא מתגוררת בעיר ופיגועים חוותה לצערה גם בפריז. "אחרי שאתה גר בצרפת אתה מבין שצריך להיזהר ולכן אני תמיד נזהרת, גם אם זה נראה מוגזם", היא אומרת. "אני ערנית למה שקורה, וזה גם מה שקרה ביום של הפיגוע. מיד כשראיתי שהבחור מתנהג מוזר, וראיתי אותו ליד קלרה, צעקתי 'מחבל, מחבל!'".
היא נשואה למייקל ואמא לשני ילדים בני שנתיים ו-6. בצבא שירתה בתור נהגת קו, וכיום היא עובדת בתור נהגת שינוע במוסך מורשה. "היה לי שירות של לוחמת וכבר אז הבנתי שלמרות שישראל מדהימה ואני אוהבת לגור במדינה הזו, גם פה מסוכן", היא אומרת.
מה את הכי זוכרת מהפיגוע?
"היה רגע בו המחבל קלט שאני מסתכלת עליו. זה רגע שלא יוצא לי מהראש. אני חיה עם הרגע הזה. לראות את מה שקרה הרגיש כמו סרט, כי מרגע שהתקשרתי למשטרה השוטר הגיע תוך שניות, פחות מדקה. הוא הציל לכולם את החיים. הוא בא לבדוק מה קורה ולא זלזל במה שאמרתי וזה מה שחשוב, כי הוא פעל בגלל הקריאה שלי ואם זה לא היה ככה הכול היה נגמר אחרת. חוץ מזה, אני לעולם לא אזלזל באינטואיציה שלי, כי עובדה שאמרתי לבעלי שזה מחבל והוא חשב כמו כולם שאני מדמיינת. הוא שאל אותי למה אף אחד לא צועק את לא רואה שאין דם. הוא חשב שאני מדמיינת ולא יכול להיות שדבר כזה קורה בלי שאף אחד חוץ ממני שם לב לזה".
