טבח ה-7 באוקטובר חשף מדינה בכאוס, עם מנגנונים רבים שהתקשו לתפקד בעקבות ההלם הנורא. הידיעות על הזוועות בדרום נותרו בתחילה, כמעט חסרות מענה. מי שנערכה במהירות היא עיריית נתניה.
מיד עם פרוץ הקרבות בדרום והידיעה על מה שהתרחש במסיבת הטבע בנובה, פתח מנהל הרווחה בעירייה חמ"ל שטיפל במשפחות הנעדרים, רבים מהם בילו במסיבה. ככל שהעמיק הטיפול התברר כי בין המבלים במסיבה גם תושבים רבים מנתניה. בעירייה החליטו להעניק להם מענה ולסייע להם לטפל בפצעים הקשים שנפערו בנפשם. בעיר הוקם צוות נוער וצעירים שכולל גם את צוות יתד של משרד הרווחה.
"ככל ששמענו יותר על עוצמת הזוועות ועל הטבח שהתרחשו במסיבה היה לנו ברור שגם אלו שחזרו 'בשלום' בגופם, נפגעו נפשית במידה כזו או אחרת", מספרת נילי חומן, מנהלת מחלקת נוצ"ץ (נוער וצעירים) במינהל הרווחה והבטחון החברתי בעירייה. "הבנו שחשוב, כמו אחרי כל אירוע טראומטי, לאפשר להם לדבר עם איש מקצוע שיסייע בעיבוד רגשי ראשוני כמה שיותר סמוך לאירוע".
לאחר שהתקבלה ההחלטה, הזמינה העירייה את הצעירים שניצלו מהמסיבה להגיע ולדבר. "יצאנו בפרסום עירוני", מסבירה חומן, "הזמנו את הצעירים להגיע ולדבר איתנו. הם הגיעו מהוססים, לבד ולעתים בזוגות וחשפו בפנינו סיפורים קשים של אכזריות בלתי נתפסת לצד סיפורי גבורה, תושייה וסולידריות".
4 צפייה בגלריה
הצוות המטפל. מימין: נויה לוי, דפנה מור, נילי חומן , עינת הצמרי שביט ואור הרוש
(צילום: יאיר שגיא)
באיזה מצב הם היו?
"רבים מהם היו במצב רגשי קשה. לא ישנו ולא חזרו לעבודה. מקצתם ממש סבלו מהתקפי חרדה. הם חשו צער ודיכאון".
ככל שחלפו הימים הגיעו עוד ועוד ניצולים. "חבר הפנה חבר והגענו אל כמה חבורות שנסעו יחד למסיבה ומאז התקרבו", מספרת חומן. "הם מהווים רשת תמיכה אלו לאלו".
כמה ניצולים אתן מלוות?
"אנחנו מלוות כיום כ-40 צעירים וצעירות ברמות אינטנסיביות משתנות בהתאם לצורך ולרצונם. ברמה פרטנית אנחנו נותנות טיפול רגשי, תכלול מידע, תיווך למענים קיימים ומיצוי זכויות, למשל מול ביטוח לאומי. גם פיתוח אישי כמו לימודים, מלגות והתנדבויות. ברמה הקבוצתית והקהילתית יש מפגשים חברתיים ודרכם הבנת צרכים וקידום יוזמות של דברים 'שיעשו טוב' כמו ספורט, מוזיקה ואומנות".
קראו גם:
במסגרת הטיפולים והסיוע הוקמה קבוצת גלישה של ניצולי המסיבה. "התחלנו עם הקבוצה במימון העירייה וכרגע אנחנו בונים יחד איתם תוכניות לעתיד הקרוב", מספרת חומן. "למשל, הפנינג פוצ'יוולי, ציורי קיר בעיר, רכיבה טיפולית, כיתת אמן ועוד. אנחנו ותוכנית 'יתד' לליווי צעירים מטעם משרד הרווחה נערכים ליום שאחרי, כשייסגרו חוות הטיפול והיוזמות האזרחיות וההתנדבותיות, כשתיגמר הזכאות לטיפול מטעם הביטוח הלאומי. אנחנו נהיה פה עבור מי שיזדקק. אנחנו שומרים על קשר עם הניצולים דרך קבוצת וואטסאפ ומפגשים תקופתיים. זאת לצד ליווי פרטני, סיוע קונקרטי ותכלול מידע חשוב עבורם".
מה היה מצבם של המטופלים?
"צריך להבין את הקהילה המקסימה הזו - הם נסעו למקום שבו אפשר לחוות חופש מוחלט, אהבה, קבלה, שלום ושמחה, ולתוך זה, בשעת הזריחה היפה ביותר, נכנס החמאס. לתוך מאפייני הטראומה המוכרים לנו כצוות מטפל, נכנסת פה עוצמה והיקף אובדן שלא נודעו, אכזריות בלתי נתפסת ואלימות בידי בני אדם. אנחנו במציאות טראומטית קולקטיבית לאומית של סיכון שעדיין רחוק מלהגיע לסיום. כל אלו והשפעות נוספות הפכו את האירוע, את השפעותיו ואת הטיפול בגיבורים ששרדו לייחודי וראשוני".
הטיפול בצעירים נעשה תוך ליווי של תוכנית יתד, התוכנית הלאומית לצעירים וצעירות בני 25-18 במצבי סיכון. דפנה מור שמנהלת את התוכנית מסבירה: "רוב הצעירים הגיעו בימים הראשונים לאחר ה-7 באוקטובר, במצב נפשי קשה של הלם. מדובר באנשים שעד אותו יום לא הזדקקו לשירותי הרווחה, ובאחת מצב חייהם השתנה מכל בחינה. הם הגיעו מוצפים, המומים וכואבים את הירצחם של חברים קרובים. אלו אנשים שראו את המוות בעיניהם וחוו פחד מוות. הם הצליחו בתושייה רבה ובעזרה הדדית להציל את חייהם, ועוד ימים רבים סבלו וסובלים מסימפטומים קשים בעקבות הטראומה".
מה הם סיפרו לכם?
"הם שיתפו באימה ובחוסר האונים שחוו הוריהם באותו היום, ההורים ניסו לתקשר עם ילדיהם בעודם נסים על נפשם והילדים ניסו לשמור ולהרגיע את ההורים. הצעירים חלקו איתנו את מה שחוו ואנחנו סייענו להם ליצור סיפור עם רצף ומשמעות, שחשוב במניעת טראומה עתידית. חיזקנו אותם על התושייה והאומץ להציל את עצמם מהתופת במהלך הטבח".
עינת הצמרי שביט היא עובדת סוציאלית שסייעה לניצולי המסיבה בנתניה. "חלק מהצעירים לא חזרו למעגל העבודה ולמסלול חייהם הרגיל", היא מספרת. "הם מתארים קשיים רבים בשינה ובתפקוד, מצב דריכות מתמשך, פחדים מקולות ורעשים, מנהיגה, מאנשים ואפילו מהגשם. עבור חלקם אנחנו היינו הגורם הראשון הרשמי עימם נפגשו. בתוך הסערה הגדולה בה הם היו נתונים, היינו עוגן מכיל ומכוון. סייענו בשלב הראשוני במיצוי זכויות מול ביטוח לאומי וגייסנו עבורם סיוע כלכלי.
"בהמשך כיוונו לקבלת טיפול נפשי ופסיכיאטרי למי שהיה זקוק לכך. הטיפול הנפשי ניתן על ידי גורמים טיפוליים במימון ביטוח לאומי. כמו כן ניתן טיפול ייעודי לניצולי הנובה בבית החולים לב השרון בפתח תקוה ובמנהל הרווחה".
ארבעה חודשים אחרי האירוע הנורא, בנתניה מספרים כי חל שינוי חיובי אצל חלק נכבד מהמטופלים. "היום אנחנו פוגשים צעירים וצעירות כריזמטיים מלאי שמחה, סולידריות ורצון לחזור לחייהם, לחזור לרקוד", מספרת חומן. "אבל יש כמה שעדיין מתקשים וסובלים מחרדות, דכדוך וחוסר יכולת לתפקוד מלא ולחזור 'לעצמם'. הרוב המוחלט לא יפתחו פוסט טראומה וישובו אט אט לחוויה של תפקוד, ביטחון ורציפות. במקרים רבים ניתן אפילו לחוות צמיחה לאחר משבר, טראומטי ככל שיהיה, בעיקר עבור אלו שיטופלו וימצאו משמעות וערך עצמי, לצד הרשת החברתית והקהילתית שמתחזקת".
