כבר 100 ימים שאיתי חן בן ה-19 מנתניה שבוי בידי החמאס בעזה, לאחר שנחטף ב-7 לאוקטובר מאחד מבסיסי צה"ל בעוטף. איתו שבויים בעזה עוד 135 חטופים שמחכים לחזור הביתה.
הוריו, רובי וחגית חן, לא מאבדים תקווה וזוכים לחיבוק מתושבי העיר, כולל מפגני תמיכה להחזרתו של איתי עם יתר החטופים ועכשיו גם שיר מיוחד שמוקדש לאיתי.
מי שעומד מאחורי השיר החדש "מחכים לך כל יום מחדש" הוא בן זאבי, תושב נתניה בן 21, שהוציא אותו לאור יחד עם המפיק עידן גרין. השיר, שמשותף בימים האחרונים ברשתות החברתיות, הועבר לידי משפחת חן רגע לפני שהם טסים שוב לשכנע מנהיגים ברחבי העולם לסייע להחזיר את איתי והחטופים הביתה. הערב (ראשון) הם טסים לשכנע את הממשל הגרמני והאמריקאי לעזור להחזיר את בנם הביתה.
"איתי הוא חבר ושכן יקר ומיוחד במינו, התאמנו יחד בחדר הכושר", מספר זאבי. "כשגיליתי את הידיעה המעציבה הזו שהוא אכן חטוף, התחלתי לבכות ואמרתי שאני חייב לעשות משהו לטובת עידוד המשפחה וכמובן להחזרתו כמה שיותר מהר. עצוב לי שהגענו ל-100 ימים שבהם איתי לא איתנו וכולי תקווה ותפילה שאיתי יחזור אלינו. השיר הזה מוקדש באהבה לאיתי חן ולמשפחתו".
השיר "מחכים לך כל יום מחדש" שכתב בן זאבי, שר והלחין עידן גרין
(צילום: באדיבות בן זאבי)
איתי, הבן האמצעי במשפחה, אח של אורי ואלון, וכפי שמספרים עליו קרוביו, ילד אהוב וחייכן שאוהב ספורט וששיחק עד השנה שעברה כדורסל מקצועי. "הוא מחזיק בשתי אזרחויות זרות, אמריקאית וגרמנית'', מספרת אמו חגית בזמן שהיא מתארגנת לנסיעה לגרמניה, בו בזמן שבעלה רובי מתכונן לנסיעתו לארצות הברית. זאת לאחר שכבר נסע לפני חודש וחצי לפגישה עם נשיא ארצות הברית ביידן. "אנחנו לא מפסיקים לפעול בשביל להחזיר את איתי הביתה'', היא אומרת בדמעות. "אני מתגעגעת לאיתי וחולמת על הרגע בו ייכנס בדלת הבית".
"אין אמא שלא רוצה את הבן שלה בבית'', היא מספרת בכאב. "אני לא מעכלת שכל כך הרבה זמן הבן שלי שם בחושך, שמתעללים בו באיזה מנהרה. אנחנו האימהות נחנקות מכאב מהידיעה שהבן שלנו לא בבית. אני רוצה את הבן שלי בחזרה".
מה את מצפה שהממשלה תעשה?
"שתחתום על עסקה להחזיר את החטופים הביתה. חוץ מהבן שלי איתי יש עוד 131 חטופים (שנחטפו ב7 באוקטובר נ.ס), חלקם מבוגרים מאוד. אני לא יודעת מה קורה עם הבן שלי. מה אכל, מתי היתה הפעם האחרונה בה הוא התקלח ומה עושים לו, האם מתעללים בו? אני בגיהנום. אין לי יום ואין לי לילה. אנחנו כל הזמן עושים כל מה שאפשר בשביל שהילד שלנו יחזור הבית. זה לנסוע להפגין במאהל החזרת החטופים בקריה, לנסוע לכנסת ולנסוע למדינות זרות. ברור לי שאולי ההצעה לחתום על החזרת החטופים היא כואבת ויש בה ויתורים, אבל צריך להחזיר את החטופים הביתה. מי שצריך לחתום על העסקה להחזיר את הילד שלי הביתה זו הממשלה. אני מוכנה לעשות הכל בשביל להחזיר את הילד שלי הביתה. אין אמא שלא תעשה הכל בשביל שיחזירו את הבן שלה מעזה, שם מענים אותו במנהרות".
השבוע יצא שיר חדש שכתב בן זאבי מנתניה, שמעת אותו?
"כן. ברור. השיר הוא מחווה מאוד מקסימה שכתב בן, שהוא שכן שלנו מהבניין וגם חבר של הבן שלי. הם הכירו פה בחדר הכושר של הבניין, ומההתחלה בן מאוד רצה לעזור לנו, מהיום ששמענו שחטפו לנו את הבן. בגלל הסיפור של איתי הוא כתב שיר ושלח לי את המילים של השיר. אפילו עשינו ביחד תיקונים, בשביל שהשיר הזה יהיה הכי נכון, אמיתי ומתאים. הוא הוציא את השיר לאחר שהוא הפיק אותו לבד. הוא ממש פנה לזמרים ומלחינים ולכל מי שצריך והוציא את השיר המדהים הזה על דיסק. הוא גם הביא לי לשמוע את השיר כולל הקליפ שעלה ביוטיוב".
קראו גם:
מה דעתך על השיר?
"אני מודה שהייתי בשוק חיובי כי זה שיר שהוא חיבוק. שיר מדהים. ליתר בני המשפחה שלי היה קשה לשמוע את השיר עד הסוף מבלי לפרוץ בבכי. גם לי היה ממש קשה לשמוע את השיר".
איך אתם מתמודדים בימים אלו?
"קשה לכל המשפחה שלנו לחיות באי ידיעה. זה קשה לכולם, לחברה שלו, לסבא שלו, לגיסות שלו ולחברים שלו. כולם מתגעגעים אליו ומרגישים שהם עצרו את החיים שלהם. אנחנו המשפחה לא נושמים מאז שזה קרה, ואני מודה שקשה לכולנו מאוד להכיל את המצב הזה.
"אני גם חולמת אותו ואת רגע החזרה שלו הביתה. השבוע ממש חלמתי שאני רואה אותו חוזר הביתה באוטו של הצלב האדום. זה חייב לקרות'', היא מספרת בבכי. "בכל פעם שיש טלפון מהקצין הצבאי שעומד מול המשפחה או שמתפרסמת ידיעה שמותר לפרסום, הלב שלי קופץ מדאגה. אנחנו לא יכולים ככה. אחרי 100 ימים אין שפיות ואנחנו הצל של עצמנו. רק איתי חסר לנו.
"אני עייפה. אני טסה ביום ראשון לגרמניה עם משלחת של משרד החוץ של גרמניה במטרה לפגוש בכירים בממשל הגרמני כי לבן שלי יש דרכון גרמני. במקביל בעלי נוסע לארצות הברית לאותה מטרה. אנחנו עושים הכל למען החזרת הילד שלנו. הוא כבר היה צריך להיות בבית, היו צריכים כבר להביא אותו. לא יכול להיות שהילד שלי ועוד חטופים לא חזרו הביתה אחרי 100 ימים. אין מחיר שאי אפשר לשלם בשביל להחזיר אותם הביתה. זה כבר מקרים הומניטריים של קשישים וצעירים שהם צל של עצמם לאחר כל הימים האלו, הם לא יחזרו אותו דבר וכל דקה שהם שם זה לא יעלה על הדעת".
