מאז פרוץ המלחמה בדרום ישראל ניצבת בפני אירוע שלא היה כמותו במדינה. אזרחים רבים חיים בהלם ובחשש, מנסים לעכל את הטבח הנורא שביצע החמאס ואת המראות הקשים בעקבותיו. לכך התווספה חרדה אמיתית בנוגע לחטופים, תושבים רבים שמפונים מיישובים ברחבי הארץ ודאגה נוראית בעקבות העתיד המעורפל. הדברים האלה יצרו טראומה לאומית שפוגעת בחיי היום-יום של תושבים רבים והצריכו מהמדינה ומרשויות מקומיות רבות היערכות ומתן מענה לתושבים רבים שנמצאים במצוקה.
בעקבות המצב, בעיריית נתניה ביצעו הערכות מיוחדת במרכז חוסן בעיר. בעירייה מספרים כי למרכז הגיעו אלפי שיחות של אזרחים שחווים טראומה, חרדה וחשש. הצוותים המקצועיים במקום מנסים להעניק להם את המענה המקצועי המהיר ביותר.
"מדובר בטראומה לאומית ולכן הוקם ביום ראשון ה-8.10 מרכז ייחודי בעיר מתוך היכרות שלנו עם התנהגות האוכלוסייה בחירום'', מספרת רותי גור, ראש מינהל הרווחה והביטחון החברתי בעירייה. גור היא בוגרת תואר שני בעבודה סוציאלית ומתמחה בפסיכותרפיה ובייעוץ ארגוני. מאז פרוץ המלחמה היא מנהלת את מרכז החוסן, מערך ייחודי המתמודד עם מעגלי פגיעות רבים החל ממפונים שחוו את התופת ונפגעו במעגל הראשון ועד תושבי העיר אשר מספרים על קשיי התמודדות ועל חרדות בעקבות המלחמה, הזוועות וחוסר הוודאות.
"ידענו כי השלב הראשוני מאופיין בהלם והתכנסות, מה שאפשר לנו להתארגן בהקמת המרכז, גיבוש התפיסה וארגון המתנדבים והמענים", מספרת גור. "השלב השני שהתחיל שבוע אחרי הלחימה הביא איתו פנייה גדולה יותר של אזרחים בעיקר סביב חרדות ובקשות לעזרה רגשית נפשית".
קראו גם:
גור, אם לשלושה, שניים מהם מגויסים, מספרת כי מאז פרוץ המלחמה הלב שלה מפוצל. "חצי מהלב שלי עם החיילים האישיים שלי והילדה שבבית, וחציו השני עם ההיערכות האינטנסיבית של העיר בנושא, מתן סיוע רגשי לתושבים ומפונים ובניית מערך לוגיסטי לקליטת 5,000 מפונים מהדרום והצפון", היא מסבירה.
"מיד עם פרוץ הלחימה, הגדרנו במינהל הרווחה מענים בשלוש זירות במקביל, זירה ראשונה זה המענה לניצולים ולמפונים לנתניה, שזה אומר מענה בבתי המלון בעיר, שם הוקמו צוותים מקצועיים הנותנים מעטפת רגשית נפשית בתוך בית המלון. כל צוות מורכב מאנשי טיפול מתנדבים, עובדת סוציאלית ובשיתוף השירות הפסיכולוגי החינוכי. בשבוע שעבר הצטרפו אלינו מרכזי החוסן של שדרות ואשקלון. זירה נוספת היא לאוכלוסיות המוכרות לרווחה כנפגעי טראומה וזירה אחרונה היא מתן מענה יזום לתושבי נתניה שבן משפחתם הוגדר: נעדר, חטוף, חלל או נרצח".
מה אתם עושים בפועל?
"מאז פרוץ המלחמה מינהל הרווחה ליווה את משפחות החללים והנרצחים. מרגע פרסום ההודעה, עובד סוציאלי מטעם מינהל הרווחה הצטרף לנציג הצבא. בהמשך נבחנו צרכי המשפחה החל מצרכים לוגיסטיים של הלוויה והשבעה (אוהל, כסאות ועוד) ועד למענה רגשי-נפשי בעזרת אנשי מקצוע. כמו כן מינהל הרווחה פנה באופן יזום למשפחות הנעדרים מהעיר לבחון צרכים ולהתאים מענים".
מקום לתקווה
גור מספרת כי מאז פרוץ המלחמה היא וחבריה לעשייה במרכז, ד"ר סיגל קני-פז, מנהלת המרכז מיה זיו ואחראית תיאום טיפול דניאל סבירסקי, מרגישים כי היקף הפניות הולך ועולה מדי יום וכי הפניות מגוונות. בין השאר מתקשרים למרכז אזרחים ותיקים המתגוררים לבד, בנוסף מעניקים הצוותים סיוע למשפחות נעדרים, נפגעי חרדה ולאזרחים הזקוקים לתמיכה רגשית ונפשית.
גור מספרת על מקרה של אמא אשר פונתה מיישובי העוטף עם תינוק קטן שעדיין יונק וקיבלה מענה לצרכים פיזיים בדמות יועצת הנקה וליווי של איש מקצוע לבלבול ותחושת חוסר האונים שהיא חוותה. "מקרה נוסף הוא של אמא שהפסיקה לעבוד כי היא נמצאת עם הילדים לבד והבעל מגויס. לאחר שהיא פנתה אלינו היא המשיכה להיות מלווה ולקבל מענה מקצועי לחרדות העולות אצלה בעקבות האירועים, המצב הכלכלי וההשפעות של חוסר התפקוד בעת הזו".
אילו עוד מקרים זכורים לך?
"למשל מקרה של סבתא שאיבדה את בנה באחד מיישובי העוטף, לאחר שכתב לה סמס פרידה וכיום היא מקבלת מענה לסערה הרגשית והיגון שהיא נמצאת בהם. מקרה נוסף שחושף את הטראומה בעקבות זוועות המלחמה הוא של ילד בן 9 שישב בממ"ד קרוב ל-15 שעות בזמן שכדורים שורקים סביב ביתו. בימים אלה הוא שוהה בנתניה, אך עדיין מסרב לצאת מהחדר במלון מחשש שייפגע. ביחד עם עובדים סוציאליים ופסיכולוגים עשינו התערבות, הרגענו ובנינו נרטיב לחוויה הטראומטית שיש בה גם מקום לתקווה. ההתערבות שלנו אפשרה לו להרגיש בטוח וליהנות מפעילויות במלון".
איזה מסר יש לך למי שקורא את הכתבה וחש חרדה או לחץ בעקבות המצב?
"שהתערבות רגשית מהירה ורחבה היא קריטית לצמצום נזקי הטראומה. אנחנו במינהל הרווחה מבינים את גודל השעה ונערכים למתן מענה מיידי, למענים משתנים ולפעילות לאורך זמן".
