אם טיילתם במרכז נתניה בעשרים השנים האחרונות, בטח יצא לכם לפגוש או לשמוע על שמואל ששון ז"ל, שהיה ידוע בפי התושבים כ-"ששון האגדי".
האיש המיתולוגי שהתהלך ברחובות מרכז העיר, בחולצת שוער כדורגל ולעתים אף בכפפות שוער, וביקש מעוברי אורח לשחק בכדור או להקשיב לסיפור או בדיחה, הלך לעולמו לאחרונה כשהוא בן 80. תושבים רבים שהכירו את ששון הביעו את צערם על לכתו. מי שהכירו את ששון היטב הם אנשי מועדון הכדורגל מכבי נתניה, ששימש לו כבית שני במשך תקופה משמעותית.
קן משפחתי
"הוא היה איש מאוד שמח", אומר גבי בובליל, מנהל המשק של מכבי נתניה, "אני הכרתי את ששון כשהוא הגיע פעם ראשונה אלינו למגרש לפני עשרים שנה עם טרנינג, כדור וחולצת שוער. זה היה כרטיס הביקור שלו. הוא היה עוזר להביא כדורים, עוזר בכל מה שהייתי מבקש ממנו.
"למרות שהוא לא היה איש צעיר. לא היה לו אף אחד כאן חוץ מאיתנו. תמיד היינו מזמינים אותו לאכול, הוא תמיד היה בא, מקבל פינה חמה, יושב וצוחק איתנו. היינו מין קן משפחתי בשבילו".
אתה זוכר סיפורים ממנו?
"יש אחד שאני זוכר טוב. היה לנו חלוץ צעיר בשם ויסאם עיסאמי בקבוצה. בסוף האימונים, כשהמאמנים היו יורדים לחדרי ההלבשה, אז השחקנים היו בועטים קצת לשער. ששון היה מתלהב מזה. אז הוא היה בן 60 בערך.
"הוא היה מבקש מהשחקנים לבעוט לו לשער. בשבילו לעמוד בשער זו משאלת לב. הוא הלך לוויסאם החלוץ, ביקש שיבעט לו כמה כדורים לשער, ונענה בחיוב. ויסאם כמו כל חלוץ, רצה להוכיח שהוא שחקן, הוא נתן בעיטה אחת למופת, וששון עצר את הכדור - אבל שבר את היד.
"ויסאם הרגיש לא טוב עם זה, ביקש סליחה. אבל למרות שששון שבר את היד, הוא צחק, והיה מבסוט שהוא עצר את הכדור. אמר לויסאם 'אני שברתי את היד, אבל אתה לא הכנסת גול'".
קראו עוד>>
אדם נוסף ממכבי נתניה שהכיר היטב את ששון, היה שחקן הקבוצה דאז רביד גזל, כיום מאמן הפועל כפר סבא. בין השניים, לדברי בובליל, נוצר קשר של אבא ובן דואג. "אני מכיר אותו מגיל 17, מאז שעליתי לבוגרים והוא היה במגרש עוזר לגבי (בובליל, ד"ס) עם הכדורים", אומר גזל, "עד היום האחרון היינו בקשר, נפגשים, כל יום שישי הייתי דואג לו לאוכל. הוא גם היה בחתונה שלי, הוא היה בברית של הבן שלי".
מה הוא סיפר לך על עצמו?
"הוא סיפר לי שהוא גדל בראשון לציון בשיכון המזרח, ועבר ילדות קשה. הוא שירת בצבא והכול, אבל היו לו קשיים. לפי מה שהבנתי ממנו, בשנים האחרונות הוא לא היה בקשר עם המשפחה. אבל להפתעתי גיליתי באזכרה שלו שיש לו שישה אחים ואחיות"
איך עברה עליו תקופת הקורונה?
"בקורונה סגרו את המתחם בו הוא התגורר, כך שהדיירים לא יכלו לצאת, שמרו עליהם. הייתי מגיע לבקר אותו, לתת לו אוכל. היינו דואגים לו לבגדים. אני והשחקן שלומי דהן. הוא בן אדם שלא היה יכול להיות סגור. הוא תמיד היה מסתובב, מהבוקר עד הערב בעיר.
"כולם הכירו אותו. הקורונה באיזשהו מקום לא עשתה לו טוב. באחד מהימים, הוא נפל ברחוב ושבר את האגן. הכניסו אותו לניתוח, ואז בן אדם כזה כבר לא יכול לחזור הביתה, הוא צריך שיקום. אז שלחו אותו למוסד שיקומי בשכונת דורה. שם הבנתי שעלה לו החום, ואז החזירו אותו לבית החולים, ושם הוא נפטר".
שוער אהוב
לא רק בקבוצת הכדורגל זוכרים את ששון היטב. גם בסניף בנק "דיסקונט" ברחוב סמילנסקי, שהיה אחד ממקומות הבילוי הקבועים שלו, נתנו בית חם לששון המיתולוגי. "הוא היה דמות מאוד אהובה אצלנו בסניף", אומר זוהר דיין, מנהל סניף בנק דיסקונט נתניה סמילנסקי, "כל יום הוא היה מגיע לבקר אותנו מספר רב של פעמים ושוהה בסניף.
"תמיד כשהוא היה מגיע, הבנקאיות בסניף היו מכבדות אותו, מברכות אותו, מכינות לו כוס קפה. הוא תמיד היה מקבל סנדוויץ'. אם היינו מזמינים אוכל לסניף הוא גם היה מתכבד.
"גם בחגים היו אוספים כסף בשבילו, וקונים לו משהו לחג. זו מערכת קשרים אנושית מדהימה. במהלך חג הפסח, לא ראינו אותו כמה ימים, ניסינו לאתר אותו, עד שאחד הלקוחות עדכן אותנו שהוא נפטר בחג. זו הייתה תחושה מאוד קשה בסניף, הוא היה אדם מאוד אהוב.
רביד גזל: "אני מכיר אותו מגיל 17, מאז שעליתי לבוגרים והוא היה במגרש עוזר לגבי בובליל עם הכדורים. עד היום האחרון היינו בקשר, נפגשים, כל יום שישי הייתי דואג לו לאוכל. הוא גם היה בחתונה שלי, הוא היה בברית של הבן שלי"
"גם אני וגם הבנקאים קיבלנו החלטה לקראת השלושים למותו, יחד עם בנקאי עבר של הסניף שכבר יצאו לפנסיה אבל עוד זכרו אותו ודאגו לו. אספנו תרומה והתקנו לו סעודת שלושים בבית כנסת. הגיעו נציגים של הסניף, היה מאוד מרגש. לא ראיתי חיבור כזה ואנושיות כזאת, ואני שמח על ההזדמנות שהייתה לנו להכיר אותו".
"אחי נשא תמיד כדורגל ועליו חתימות משחקני 'מכבי נתניה' וחברים", אומרת אחותו של ששון, רותי שפירא, "בחייו ובמותו לא נפרד מהכדור. הוא חלם להיות כדורגלן מפורסם. היה שוער בשיכון המזרח ותמיד התגאה שלא הצליחו להבקיע לו אף שער.
"עד כדי כך שבאחד המשחקים מול קבוצת בית דגן אוהדי הקבוצה היריבה רדפו אחריו בתום המשחק כדי להכות אותו אבל ששון הצליח לברוח מהם. בזכות אהבתם של שחקני מכבי נתניה הרגיש שייכות לקבוצה שכה אהב.
"מאוד התרגשתי לגלות לאחר פטירתו, שזכה לאהבה רבה יותר ממה שתיאר לעצמו. מרביד גזל, שחקן מכבי נתניה ויתר השחקנים שראו בו 'קמע' של הקבוצה, וחברותיו בבנק דיסקונט, דניאלה והלן ויתר עובדי הבנק שבזכות ההתמדה שלו בהגעה לסניף כבר ראו בו 'עובד מן המניין'".
"עוצמתו הייתה בכך שהצליח לעורר באנשים חיבה אמיתית וכבוד. עם חוש ההומור שלו, האופטימיות שלו, ההתמדה ואהבתו העזה לכדורגל. אני חושבת שהוא היה מאושר. אהבו אותו בזכות ולא בחסד".
גם ההלוויה וגם העלייה לקבר של ששון בציון 30 למותו, היו מורכבות בעיקר מחברים טובים ומשפחה קרובה. על קברו של ששון נכתבה השורה "חופים הם לפעמים געגועים לנחל" מתוך השיר האהוב עליו, שכתב נתן יונתן.
על המצבה נחקק שמו של ששון כפי שהכירו אותו בנתניה - שמואל ששון האגדי, כדי שיזהו בקלות את קברו של האדם המיתולוגי שפקד את רחובותיה של נתניה במשך שנים ארוכות, והיה לחלק בלתי נפרד מנופה של העיר.
לעדכונים: חדשות נתניה
