בית הילדים בשכונת קריית צאנז קיים כבר למעלה מיובל. הוא הוקם על ידי משפחה שהגיעה ממרוקו לנתניה וביקשה להעניק פתרון לילדים ממשפחות קשות יום המוכרות על ידי הרווחה, שלא יכלו לגדל את ילדיהן. בבית הילדים "אמונה" ע"ש צבע אלעזרקי, שאותו מנהל יהודה כהן ב־31 השנים האחרונות, חיים כמאתיים ילדים.
קראו גם:
כשנכנסים לבית הילדים, מתקשים להאמין שמדובר בפנימייה: חדרי כושר, מועדוניות, מגרשי ספורט, חדרי מחשבים וחדרי מוסיקה הם רק חלק מהמתקנים הרבים שעומדים לרשות הילדים, שמגיעים להתגורר במקום החל מכיתה ב'.
ריח מנצח
"ילדים מגיעים לפה כי הם לא יכולים להיות בבית מכל מיני סיבות", מסביר כהן בן ה־60. "יש להם אבות ואימהות מדהימים, אבל יש להם קושי ביכולת להיות הורים. אמא לא שולחת לפה ילד כי היא לא רוצה אותו, היא שולחת לכאן כי היא לא יכולה לגדל אותו. כל ילד נשלח לכאן על ידי משרד הרווחה, אין פה אף ילד שנאסף מהרחוב".
מלבד התקציבים שמקבל בית הילדים ממשרד הרווחה, המנהל מלא המרץ עובד מסביב לשעון בגיוס תרומות מהארץ ומחו"ל, כדי שיוכל לממש את חזונו. "לי יש את האמונות שלי איך צריך להיראות בית ילדים שישבור את מעגל המצוקה. כדי שזה יקרה, יש אנשים שמאמינים בנו, בארץ ובעולם. אנשים פשוט מאמינים בילדים", אומר כהן. "לפני כמה חודשים, לדוגמה, בקמפיין של גיוס המונים, הצליח בית הילדים לגייס מעל שני מיליון שקלים בזמן שיא".
לדברי יהודה, ההשקעה הכלכלית והתרומות הרבות משתלמות. "הילדים נחשבים לתלמידים מבוקשים", הוא אומר. "אדם נורמלי מנצל בין חמישה לשבעה אחוז מהיכולות שלו, אבל הילדים שלנו צריכים לנצל הרבה יותר. לי חשוב מאוד שאם ילד שלי מגיע לבית הספר, הוא יהיה הראשון שיצביע בכיתה. יש כאן שישים מורים פרטיים. אפשר לראות את זה בתוצאות אצלנו - שיעור הזכאות לבגרות מלאה בבית הילדים עומד על 97 אחוז".
מה הקשיים הראשוניים שאתה מזהה אצל ילדים שמגיעים אליכם?
"לילד קשה מאוד בתפיסת העולם שלו, שמי שלקח את מקומו של ההורה זה אנחנו. הורות זה לא ללדת ילדים, זה משהו אחר לחלוטין. זה לגדל ולחנך אותם. המטרה שלנו היא שילד שגדל כאן יהפוך להורה מדהים לילדים שלו".
אז מה סוד הקסם?
"פיתחנו מודל שבנוי על שלושה דברים מרכזיים. קודם כל, מימוש היכולות המלאות של הילדים. דבר שני, גילינו מחקרית שילדים שיש להם ריח טוב פיזית, מורים מתקרבים אליהם ומשתפים אותם יותר. תשאל את כל המורים בבתי הספר, כולם סקרנים לדעת באיזה מרכך כביסה אנחנו משתמשים. אסתטיקה והיגיינה, זה מפתח להורות טובה. הדבר השלישי - היציבות. חלק גדול מהילדים עוברים מבית ילדים אחד לאחר, בין משפחות אומנה. אצלנו? הדבר שונה לגמרי".
"לילד מאוד קשה בתפיסת העולם שלו, שמי שלקח את מקומו של ההורה זה אנחנו. הורות זה לא ללדת ילדים, זה משהו אחר לחלוטין. זה לגדל ולחנך אותם. המטרה שלנו היא שילד שגדל כאן יהפוך להורה מדהים לילדים שלו"
כהן אכן נוקט בדוקטרינה ייחודית. הוא מתגורר בבית הילדים מאז שהחל לנהל אותו לפני שלושה עשורים, לצד אשתו ריקי, שמכהנת כאם הבית. הם גידלו חמישה ילדים בשטח בית הילדים, ומשמשים כהורים למאות הילדים שעוברים בבית הילדים עצמו. "ילד שהגיע לפה, מצא בית", אומר יהודה. "אני אהיה איתו בבית הספר, ביום המשפחה, ניקח אותו לחטיבת הביניים, נעשה לו בר־מצווה מדהימה, ניקח אותו לתיכון הטוב ביותר. נהיה איתו בלשכת הגיוס בחיבוק אדיר. בכל סיום מסלול וטקס, נהיה שם. נממן לך את התואר באוניברסיטה. תכיר בחורה? אנחנו ניגש כמחותנים. מה שהצד השני נותן, אנחנו ניתן גם. חיתנו שישים וארבעה ילדים, מימנו את החתונה חצי חצי עם הצד השני. יש לנו מעל מאה ושמונים נכדים מילדי הבית. כולם שואלים אותי, עד מתי תהיה עם הילדים האלה? התשובה פשוטה - תמיד".
קשר רגשי
מלבד בית הילדים עצמו יש בשטח הקמפוס פנימיית יום, בתים לחיילים ולחיילות שגדלו בבית הילדים ומדרשה שבה לומדות בכל שנה 30 צעירות מאמריקה, שמגיעות לשנה של לימודי תורה ועבודה עם ילדי הבית, לפני תחילת הלימודים הגבוהים בארצות הברית. "הבנות מאמריקה הגיעו גם בזמן הקורונה", אומר כהן. "הן לא ויתרו. זכינו במאה אחוזים של נוכחות. הן היו שבועיים בבידוד, והחלו לעבוד וללמוד כמו שתוכנן".
איך מתמודדים עם הקורונה בבית הילדים?
"זה לא פשוט בכלל. מדובר בכמעט תשעה חודשים שהילדים נמצאים כאן מהבוקר עד הלילה. הגענו למסקנה שצריך לשמור על דברים מרכזייים - על ביטחון ואהבה, ועל סדר מופתי. חילקנו את כל הבניין לקפסולות של 12 ילדים, עם המחיר שאחים שנמצאים בקפסולות שונות, לא נפגשים באופן קבוע. כל קבוצה קיבלה כיתה משלה. אין 'זום' מהפלאפון במיטה, אתה תקום מהמיטה ותשב מול המחשב בכיתה שלך בקמפוס. קיבלנו המון תרומות של מחשבים, לא ויתרנו לילדים".
מה קורה אם ילד צריך להיכנס לבידוד?
"שכרתי בתים כאן בשכונה. בכל פעם שילד יוצא לבידוד, צוות של חמישה אנשי צוות יוצא לבידוד איתו, במיגון מלא. הם נלחמים ביניהם מי ייצא איתו לבידוד. היה לנו בחור שהיה אמור להתחתן אחרי שבועיים, ולמרות זאת התנדב לצאת לבידוד עם ילד שנחשף לחולה קורונה. חשוב להבין שהדבר הכי חשוב כאן זה הקשר היסודי, הרגשי והתמידי בין הצוות לבין הילדים. ושום דבר, גם הקורונה, לא יהרוס לנו את הקשר הזה.
"יש המון אנשים שעומדים מאחורינו ומאפשרים את בית הילדים הזה", מבקש כהן להוסיף. "ארגון 'אמונה' שעושה עבודה נפלאה, משרד הרווחה ששולח עובדות סוציאליות גם באמצע הלילה אם אני צריך, עיריית נתניה וכל התורמים מכל הארץ ומהעולם. הם אלה שמאפשרים את המשך קיום הדבר הנפלא הזה, ואני מקווה שנמשיך להיות בית חם לילדים עוד הרבה שנים נפלאות".
עוד חדשות נתניה
