זה היה אירוע שלא רואים כל יום במגרשי הכדורסל. במהלך המחצית השניה במשחק בין אליצור נתניה לחבל מודיעין, התקרב שחקנה האמריקני של נתניה, ג'סטין רובינסון אל הסל ועלה להטבעה. כשהוא סיים את המהלך. הסל נותר שבור. והמשחק הופסק.
''זה בחיים לא קרה לי לפני", הוא אומר. "זה היה בסוף המשחק וניסיתי לקלוע לסל שגם ככה לא היה במצב משהו לפני כן. הוא פשוט נשבר. לא באתי לסל חזק מדיי ולא עשיתי משהו משוגע מדיי. אני מודה שהייתי קצת בשוק והדבר הראשון שעשיתי היה לנסות ולנחות כמו שצריך כי הייתי מופתע שזה בכלל קרה. תוך כדי הבנתי שהם מפסיקים את המשחק ואז הבנתי שזהו, אנחנו סיימנו לשחק היום כי לא מצליחים לתקן את הסל''.
3 צפייה בגלריה
ג'סטין רובינסון. "לא ממש משנה לי מה אחרים אומרים, גם אם משווים אותי לאבא"
(צילום: יאיר שגיא)
פופ ודאנקן
את האמריקאי של אליצור נתניה ספק אם אתם מכירים. אבל את אביו אין חובב כדורסל אחד שלא מכיר. אביו של ג'סטין הוא "האדמירל" דייויד רובינסון, אחד הסנטרים הגדולים ששיחקו כדורסל. אגדה אמיתית, כוכב סן אנטוניו ספרס מה-NBA, MVP, מלך הסלים, אלוף NBA ועוד ועוד.
''הוא אבא שלי ואני אוהב אותו", אומר ג'סטין. "אנחנו מדברים לא מעט, ואנחנו מאוד קרובים למרות המרחק. אבא עוקב אחריי הקריירה שלי, אבל הוא לא הגיע עדיין לבקר אותי ולראות אותי משחק בישראל. מצד שני, אני יודע שבעבר הוא ביקר בישראל וכשסיפרתי לו על המעבר שלי לפה, הוא אמר לי שזאת ארץ נהדרת ותל אביב זו עיר מדהימה וגם ירושלים וכשהוא היה פה הוא ממש התלהב, במיוחד מהאוכל''.
כשאבא זכה באליפות היית בן 3. אתה זוכר משהו מהקריירה שלו?
"אני לא ממש זוכר את התקופה שאבא שלי היה כוכב ענק באמריקה, אבל אני כן זוכר את התקופה שהוא היה הרבה בבית אחרי שהוא פרש, אז הוא גם בילה איתנו יותר. בא איתי לאימונים. מצד שני, הוא מעולם לא אימן אותי, שמרנו על יחסים של הורה וילד שאוהב לשחק, אבל הוא כן נתן לי עצות בתחום".
"אני לא ממש זוכר את התקופה שאבא שלי היה כוכב ענק באמריקה, אבל אני כן זוכר את התקופה שהוא היה הרבה בבית אחרי שהוא פרש, אז הוא גם בילה איתנו יותר. בא איתי לאימונים"
במשפחה ציפו ממך להיות שחקן כדורסל?
"מעולם לא לחצו עליי להיות שחקן כדורסל. זה משהו שאני בחרתי לעשות, בעיקר כי זה משהו שאני אוהב. ההורים שלנו נתנו לנו חופש לעשות ולנסות כל מיני דברים וייעצו לנו, בעיקר אמא שלי שהיא אישה מאוד חכמה בעיני. אני חושב שהם נתנו לנו איזון טוב בין חוקים לחופש".
את המפגשים עם גרג פופוביץ' וטים דאנקן אתה זוכר?
"הם שני אנשים שהם חלק בלתי נפרד מחיי. הם כמו משפחה עבורי וראו אותי גדל. הם תמיד נתנו לי עצות כי לא התייעצתי הרבה עם אבא שלי בנושא הזה של הקריירה, והם תמיד היו שם בשבילי. פופ הוא אחד המאמנים הכי טובים בעולם. הוא זה שייעץ לי ללכת על זה ולנסוע לישראל".
המשפחה תגיע לבקר אותך או בישראל?
"אני מאמין שאם יהיה להם צ'אנס הם בטח יבואו לבקר ולראות אותי משחק. ברור".
קצת חריף
הוא מתנשא לגובה 2.06. לדבריו, מייד התחבר לנתניה. "אני מבלה בעיר הזו המון. אבל עדיין לא ביקרתי בשוק", הוא אומר. "מצד שני, יצא לי ללכת ללא מעט מסעדות באזור ולאכול אוכל מקומי כמו פלאפל וקוסקוס שממש היו טעימים לי למרות שחלק מהם קצת יותר מדי חריפים עבורי, אבל אני אוהב את זה. הכי התלהבתי מהשקשוקה שעושים פה. יש למנה הזו קטע שהיא חריפה ואוכלים אותה עם לחם והמון רוטב. אני אשמח לנסות להכין אותה פעם. אני לא בשלן גדול אבל אני אוהב לנסות להכין כל מיני דברים קטנים במטבח כמו פסטה למשל. גיליתי שזו עיר מגניבה. מצד אחד שקטה ומצד שני יש בה חיי לילה ואנשים יוצאים ומבלים, ויש פה חוף ממש שווה שקרוב לדירה שלי".
למה בחרת להגיע לישראל לשחק?
"הגעתי לישראל בשנה שעברה. התחלתי לשחק ברעננה שם היה ממש מגניב ואז עזבתי את רעננה ונתניה לקחו אותי ממש מיד. למזלי הטיימינג שזה קרה היה מושלם עבורי ולכן לא נסעתי חזרה לארצות הברית או חיפשתי הרבה, פשוט עברתי. ראיתי בזה הזדמנות טובה. אני ממש אוהב את המדינה הזו. יש בה אוכל מושלם, חוף מדהים, אנשים מדהימים ונשים ממש יפות. כולם עד עכשיו ממש נחמדים אלי".
מן הסתם אנשים משווים אותך לאבא.
"אני בא לשחק אז אני לא נותן לזה להיות קטע אצלי. אין לי את זה מהמשפחה או החברים הקרובים שלי, אז זה לא ממש משנה לי מה אחרים אומרים או חושבים, גם לא אם הם משווים אותי לאבא שלי. אני בא לשחק''.
נתניה היא יותר עיר של כדורגל.
"בעיר יש בלי ספק הרבה אוהדי כדורגל, למרות שיש לא מעט אוהדי כדורסל. רואים את זה בכמות הקהל שמגיע לראות אותנו משחקים".
אתה צופה במונדיאל?
"אני צופה בעיקר במשחקים האחרונים עם חברים בבאר ליד הבית. אנחנו יושבים עם פיצה ובירה. אני צופה במונדיאל כי זה מעניין אותי, ומאוד התלהבתי מהקבוצה האמריקאית, למרות שלא היו לי יותר מדי ציפיות מהם, זה היה מרשים לראות לאן הם הגיעו".
חבריו קוראים לו JR. הוא שיחק במכללת דיוק היוקרתית תחת המאמן מייק ששבסקי. אבל הרגע המרגש בקריירה היה לשחק במדי סן אנטוניו ספרס בליגת הקיץ. ''אני מודה שזה ממש ריגש אותי לשחק במדים שאבא שלי לבש", הוא אומר.
קראו גם:
לאחרונה חגג 26. "בחרתי לא לנסוע למשפחה או לעשות מזה ביג דיל, למרות שאני בקשר מצוין איתם", הוא אומר. "אני האח הצעיר מבין שלושה בנים. אני היחיד שבחר בקריירה של כדורסל, בעוד שני אחיי שכן שיחקו במכללות בחרו בתחומים אחרים לגמרי, תקשורת ונדל''ן. אני מדבר עם האחים שלי דיי הרבה, אבל כשאני צריך עצה אני מתקשר לאמא שלי".
מה החלום?
"להצליח ולעשות את מה שאני עושה הכי טוב, ופשוט להנות מזה כל עוד אני יכול. בנוסף אני מאוד לשמוע למוזיקה, לנגן על גיטרה ולכתוב שירים. אני כתבתי עד כה חמישה שירים. הקלטתי עם חברים ופרסמתי. אלו שירים בסגנון צ'יל אאוט. סגנון שמגיע מכל מיני דברים שגדלתי עליהם. אנשים ממש מגיבים בצורה טובה, יותר ממה שציפיתי".
