אחרי שנה וחצי תחת עננת הקורונה, חשבנו להתחיל סוף־סוף עונה נקייה, ספורטיבית ומלאת אוהדים ביציעים - אבל ערב פתיחת עונת 2021/22 שוב חזרו הדיבורים על סגר אפשרי, מגבלות צופים ורשת ביטחון לקבוצות. ובכל זאת, עונה חדשה היא תמיד סיבה לחגיגה, ואני בטוח שהיא תיכנס כמה שיותר מהר לשגרה, ובימינו שגרה זה טוב.
מכבי נתניה - כוכב נולד מסרביה
התסריט האופטימי: לא צריך להיות תסריטאי בעל דמיון מפותח במיוחד כדי לכתוב אותו. פשוט לוקחים את זה של העונה שעברה, ומשפצים את הסוף שלו. במקום פספוס של הרגע האחרון, העפלה לפלייאוף העליון – ושם כבר כן אפשר להתפרע בדמיון. מאבק על כרטיס לאירופה ואולי אפילו דגדוג של הצמרת הגבוהה באמת.
התסריט הפסימי: במקרה של נתניה, שגרה זה רע. עוד סרט משעמם כמו הקודם, חוסר יציבות ואולי אפילו מבטים מודאגים לעבר החלק התחתון של הטבלה.
הבמאי: אתם מכירים הרבה במאים הולנדים? לא, נכון? אז איך זה ששלוש קבוצות בליגת העל מעסיקות העונה אחד כזה? האמת היא שנתניה הייתה חלוצה בזרם הנוכחי כשמינתה כבר בתחילת העונה שעברה את ריימונד אטוולד. התגובות בקיץ שעבר נעו בין "יופי של מאמן, הוא יקדם את השחקנים שלנו" לבין "הוא בסך הכול מאמן נוער משודרג". אז מה האמת? כמו תמיד, מבחן התוצאה מדבר. כשיש ניצחונות והכל זורם – המאמן מצוין. כשדברים מתחילים להתפקשש והיכולת לא משהו, המאמן חוטף. מה שקורה כרגע במכבי תל אביב, למשל. פתאום פטריק ואן לוון, הקוסם מהעונה שעברה, שכח לאמן.
השחקן הראשי: זה אמור להיות שוב גבי קניקובסקי, אבל לכו תדעו אם הוא יישאר עד סוף הסרט או ייצא באמצע (או כבר בהתחלה). בכל מקרה, נתניה מצאה כבר סטאר חדש, הסרבי איגור זלאטנוביץ', שעם ארבעה שערים בגביע הטוטו נותן תקווה שבאמת כוכב נולד.
שחקן המשנה: אחרי שנים של דישדוש בליגות הנמוכות, יניב מזרחי הפציע בעונה שעברה שעברה בבית"ר ת"א/בת־ים עם 27 שערים בכל המסגרות ותואר מלך השערים של הליגה הלאומית. השנה הוא מקבל צ'אנס בליגת העל, וחובת ההוכחה עליו. האם הוא ישקע שוב בבינוניות או שימשיך לככב גם הבמה המרכזית.
