שנתיים שאמו של הלוחם בראל המנוח מתריעה מהיום שבו המחבלים שרצחו את בנה יפרצו את הגדר, עכשיו כשזה קרה יש לה רק תקווה אחת: "אני חולמת שיתפסו את המחבל שרצח אותו, המחבלים שפגעו בבראל. הם הרי אותם אנשי חמאס שטבחו ביישובי העוטף ב-7 באוקטובר".
לפני שנתיים וחודשיים וחצי נהרג סמל ראשון בראל חדריה שמואלי (21). חדריה שמואלי שירת במג"ב, צלף ביחידת המסתערבים בדרום ונורה בזמן פעילות למניעת חדירת מחבלים מעזה לנחל עוז בעת התפרעות סביב גדר ההפרדה. הוא הצליח לפגוע במספר מחבלים לפני שמחבל שהסתתר מאחורי החומה ניצל חור בגדר וירה בו למוות. חדריה שמואלי קיבל עיטור מופת על פעילותו באירוע ועל תרומתו למניעת פריצת הגדר על ידי אלפי מחבלים, אך ב-7 באוקטובר חדריה שמואלי לא היה שם כדי להגן על יישובי העוטף ובימים אלה מאמינה אמו ניצה כי אם המדינה היתה מסיקה את המסקנות ממותו הטרגי, אולי אירועי הטבח שהתרחשו בשמחת תורה היו נמנעים.
הכתובת היתה על הקיר
"בראל הותיר חותם של דם על הגדר, כתובת אזהרה שנכתבה על הקיר הזה", אומרת אמו ניצה, "ההתעלמות מדיווח התצפיתניות הוא דפוס שחוזר על עצמו, אותם מחבלים שהתפרעו על הגדר ב-21 באוגוסט 2021 ופגעו בבראל, הם אלה שפרצו אותה ב-7 באוקטובר 2023. כשבראל נרצח אפשרו לאלפי המחבלים שהתפרעו והגיעו עד הגדר לשוב את אותם 2 קילומטרים שחצו ולחזור לביתם כאילו לא קרה דבר, כי רק חייל אחד נרצח, אז מדוע שלא ינסו שנית? תשעה ימים אחרי שנפגע, בשעה שקברנו אותו, משאיות של דלק, אוכל וכסף נכנסו לעזה וחצו את הגדר, לא רק שהם לא נענשו הם גם קיבלו מתנות.
קראו גם:
"במשך שנתיים הם עושים שם מה שהם רוצים, מגיעים לגדר כאילו לא קרה דבר, כאילו לא רצחו חייל. חברים מכרם שלום שהכניסו ספר תורה לזכרו של בראל סיפרו כיצד חמאס הקים עמדה על הגדר וכולם שותקים. שנתיים אני צועקת ואף אחד לא מקשיב, הלב מייסר אותי כל הזמן, המחשבה שאולי לא צעקתי מספיק חזק, שאולי אם הייתי יותר מתעקשת מישהו היה מקשיב וה-7 באוקטובר היה נמנע.
ב-28 בספטמבר 2023 התראיינתי בתקשורת ושאלו אותי לגבי ההתפרעויות על הגדר, אותן התפרעויות שהובילו למותו של בראל, הזהרתי שאלו אותם אנשים והם לא יהססו לחצות את הגדר ולאחר שבוע זה אכן קרה".
לתפוס את המחבל
מאז הכניסה הקרקעית לעזה מקבלת ניצה אינסוף דרישות שלום מחיילים שנמצאים בשטח עוין ולא שוכחים את בראל לרגע. "הם שולחים גרפיטי, סטיקרים שלו על מבנים בעזה וגם כתובים על טרקטורים שמשטחים את מעוזות החמאס. חייל שיצא לאפטר יצר עמי קשר, אמר שהחלום שלו זה לתפוס את הרוצח המתועב שהרג את בראל.
עד היום לא זכינו לצדק, אפילו לא מסרו לנו את שמו. אני חולמת שיתפסו אותו, שיביאו אותו חי לישראל וכאן נזכה לצדק. אין בי טיפת ספק שהוא לקח חלק בטבח בעוטף עזה, הרי הוא כבר פעם אחת הצליח לרצוח חייל ושב לחייו כי אף אחד לא טרח לתפוס אותו, אז מדוע שלא יעשה זאת שנית? אני יודעת שהחברים שם זוכרים את בראל ואם תהיה להם הזדמנות לתפוס את המחבל שפגע בו הם לא יפספסו אותה".
עם משפחות החטופים
ניצה שבימי שגרה מבקרת פצועי פיגועים ומנחמת משפחות שכולות של חללי צה"ל מודה כי מאז הטבח גם היא מתקשה לחזור לעצמה.
"קשה לי מדי ללכת לנחם. אני מדברת מהכאב שלי, אני יודעת מה עובר עליהם, כל חייל וילד הוא עולם ומלואו. אני מרגישה שאני בקריסה, כל פעם שמדברים על מחבלי חמאס אני נגמרת מזה. רבים שולחים לי הודעות שאני הקול שלהם כי קשה להם לדבר על זה, אבל גם לי זו תקופה מורכבת ואני כועסת על המצב, כועסת כי אני מרגישה שיכולנו למנוע את זה.
"נפגשתי עם משפחות החטופים, היה לי קשה להסתכל להם בעיניים, אני מרגישה בושה וחוסר אונים. המחשבה שאני וכולנו יכולנו לעשות יותר כדי למנוע את אסון שלהם לא עוזבת אותי. כמשפחה שכולה האסון הזה נוגע לנו ואסור שמשרד הביטחון ישכח את מצבם הנפשי של המשפחות השכולות שפעם אחר פעם נאלצות להתמודד עם הסיוט הזה".
