"הבן שלי יושב בבית מעל חודש ימים, במקום להיות בבית הספר", מספרת ב', אמו של בן 11 וחצי, תלמיד כיתה ו' מנתניה. ב' מסבירה כי מבית הספר דרשו שהוא יעבור בדיקות ובהן בדיקה פסיכיאטרית ועד שאינו עובר אותן הוא אינו יכול להיכנס לבית הספר.ב' מוסיפה כי בשל חוסר זמינות בתורים הוא ייאלץ להישאר בבית לפחות עוד שבועיים.
''לא הפריע להם שלא מצאתי תור מוקדם יותר מאמצע חודש מרץ, הם החליטו שעד שהוא לא עובר בדיקות, כולל בדיקות דם ונוירולוגיות, אין לו מה לחפש בבית הספר. זה פשוט הזיה'', היא מלינה על המצב, בו היא צריכה לחפש בכל יום מחדש פתרון לבנה.
''לא קל לבן שלי. אני יודעת את זה, במיוחד כשיש ימים שהוא צריך לבוא איתי לעבודה. אני עובדת עם אנשים מבוגרים בסיעוד, וילד בגיל הזה לא צריך לבלות עם אנשים מבוגרים אלא עם בני גילו. לא משנה מה הטענות כלפיו ומה אומרים או חושבים שהוא עשה. אין שום הגיון לשלוח ילד הביתה למשך תקופה ארוכה עד שהוא יעבור בדיקה".
למה השעו אותו?
"המקרה האחרון בו הוא מואשם זה תקיפה של פקידה בבית הספר, כלומר, הם טוענים שהוא הרים יד על איש צוות בבית הספר. ברור שביררתי עם הבן שלי מה הוא עשה והוא אמר שהוא מודה שהוא הזיז אותה ממנו כי היא דחפה אותו, אבל הוא בבירור לא הרים עליה יד. הוא ילד בן 11, ילד לא גדול שכל החטא שלו זה שהחליטו לסמן אותו כילד בעייתי ומשם כל דבר שהוא עושה נחשב לבעייתי במיידי, בלי בדיקה.
"אני מרגישה שלא מקשיבים לי", חושפת ב' את מצוקתה וטוענת כי היא זוכה ליחס אדיש ממערכת החינוך, מעיריית נתניה ומצוות בית הספר. ''בטח שאני מרימה את הקול שלי, איזה הורה לא יהיה תוקפני כשזה קשור לילד שלו? שיקום ההורה שלא יגן על הילד שלו וירצה את הכי טוב עבורו. כל פעם כשאני מתקשרת לבית הספר אני מרגישה שהם מזלזלים בי. לנוכח המצב אני מבקשת שיעבירו אותו בית ספר, למסגרת שמתאימה לו, למקום שישקיעו בו''.
במהלך הריאיון עם ב' קשה להתעלם מהכאב בקולה ותחושת חוסר האונים לנוכח מצבה. "קשה לי כאמא לראות את הבן שלי כך. הוא כל כך רוצה חברים ורוצה להיות במסגרת. אנחנו לא מתעלמים מזה שיש בעיה, שלילד שלי קשה בלימודים והוא לא ברמה של ילד בגילו מבחינת חומר הלימוד. אלה כמובן משפיעים על הפן החברתי ועל תחושת החוסר שייכות. אבל מילד שקשה לו בלימודים להגדיר אותו ילד אלים שצריך אבחון פסיכיאטרי, המרחק הוא רב. בהתחלה לא הבנתי את חומרת הצעדים שהם נקטו בשביל להפוך את הבעיה לבעיה רק של הבן שלי עד שהתייעצתי והבנתי שבית הספר לא רואה את הילד שלי. לא את זה שקשה לו, לא את זה שעושים עליו חרם, ולא את זה שיש ילדים שמרביצים לו ולכן הוא מחזיר להם ואז הוא זה שמורחק ומושעה בבית".
קראו גם:
ב' מספרת כי במשך שלוש שנים בהם בנה לומד בבית הספר הוא לא השתפר מבחינת החומר הלימודי וכי בקשותיה החוזרות ונשנות כי הוא יסתייע בסייעת או יקבל עזרה ותגבור, נפלו על אוזניים ערלות. "הילד שלי עבר לבית הספר הזה לאחר שבבית הספר הקודם התגלו קשיים בלימודים וכי הוא לא קרא וכתב ברמה המתאימה לגילו. הבנו שצריך למצוא לו מסגרת אחרת ולכן העברנו אותו בית ספר. חשבנו שמדובר במוסד רציני, שרואה את טובת הילד לפני הכל וידע לטפל במצבים כמו של הבן שלי. אבל מתברר שגם שם מחפשים להדביק לו תווית ובמקום לחפש איך לעזור ולהקל על הילד שלי הם מעדיפים לתת לו טיפול פסיכיאטרי.
"אני אעשה הכל בשביל הילד שלי כי חשוב לי שיהיה לו טוב, אבל אני רוצה שהדברים ייעשו בצורה שקופה, רצינית ובנוהל תקין. לא כך, כשלא מסבירים לי שום דבר, מפנים כלפי הילד שלי את כל האשמה ומצפים ממני כאמא שלו לשתוק ולקבל את הגזירה. ככה לא מטפלים במקרים כאלו. הילד שלי הוא ילד מקסים, ילד טוב שקשה לו. בית הספר צריך להכיל אותו ולעזור ולא לטייח".
ממשרד החינוך נמסר: "מדובר במקרה מורכב המטופל בימים אלה על ידי כל הגורמים המקצועיים במשרד החינוך וברשות. לאם נקבעה השבוע פגישה עם צוות בית הספר וגורמי הטיפול כדי לדון במעטפת הטיפול הנדרשת".
מעיריית נתניה נמסר: "מערכת החינוך אחראית לשלומם של כלל התלמידים, לרבות התלמיד המדובר. מפאת צנעת הפרט, לא נוכל לפרט את כל הצעדים הננקטים בנושא. לידיעה - כל הליך של השעיה הוא בסמכות משרד החינוך בלבד".
