גם היום, כשהיא מככבת בריאליטי "המסעדה הבאה" ברשת 13, והפכה לדמות שכל חובב קולינריה מכיר, רינת ינסמן מכפר יונה לא שוכחת את הילדות הקשה שלה בבית ספר חרדי ברמלה. אז, חברים לכיתה נידו אותה בשל מוצאה ההודי.
4 צפייה בגלריה
רינת ינסמן. "אני רוצה לתת כבוד למאכלים האלה, בניגוד לילדה שהייתי שסירבה לדבר הודית בבית"
(יאיר שגיא)
"תמיד היה חשוב לי להוכיח לכולם שאני טובה. רציתי שיתגאו בי. זכרתי את תחושת הבושה", היא אומרת. "התביישתי בצבע העור, בתרבות ואפילו בסנדוויצ'ים שהייתי מביאה לבית ספר. בנוסף ליוותה אותי גם תחושת עלבון בעקבות המורה שצייר לי סמיילי על מבחן בו נכשלתי בבית הספר".
ציון 10
השינוי בחייה, לדבריה, הגיע עם עלייתה לתיכון. "הגעתי לתיכון מקיף ברמלה, בית ספר חילוני, והחלטתי שאני לא מוותרת לעצמי ומוכיחה לכולם שאני יכולה", היא נזכרת. "החלטתי לסגל לעצמי שיטות למידה שיעזרו לי לשנן את החומר.
"מתלמידה עם ציונים נמוכים הפכתי למצטיינת שכבה, ובחרתי ללמוד עיצוב תעשייתי ועיצוב פנים ולהמשיך ל־י''ג בעמל בפתח תקווה. בתקופה ההיא בישול לא היה בכלל בתכנון שלי".
ינסמן, 38, נשואה ללירון ואמא לארבעה, הצליחה לכבוש את השופטים אסף גרניט, מושיק רוט, יוסי שטרית ורותי רוסו, בתוכנית הריאליטי ''המסעדה הבאה'' המשודרת ברשת 13, כשאירחה את הרביעיה במסעדת ANAND (שמחה בשפה ההודית) המעוצבת בקונספט הודי עשיר, כולל תפריט מושקע, קישוטים ושלל אלמנטים מרהיבים.
קראו עוד>>>
היא עשתה זאת בחן ובחיוך מושלם כיאה לתואר נערת יופי עשרה בו זכתה בשנת 2005. בנוסף, היא חשפה לפניהם את הילדות הלא פשוטה שהיא חוותה ואת סגירת המעגל שלה עם המנות הללו. ינסמן, שצלחה את שלב השופטים, קיבלה לנהל במשך שבוע ימים מסעדה ואף זכתה לציון הגבוה ביותר עד כה.
בימים שהיא אינה מככבת בריאליטי ינסמן היא מורה בבית הספר דרך ע"ש רונה רמון בכפר יונה.
אחד מרגעי השיא שלה בתוכנית היה בעת שרושפלד ביצע ביקורת על המסעדה שלה. "ממש רעדתי", היא מספרת. "הוא הזמין מנה ובגלל שאני הגשתי לו את המנות, הוא שאל אותי איך מכינים את המנה הראשונה. הכנתי את המנה וממש רעדו לי הידיים מהתרגשות, והוא ראה את זה.
"לאחר החוויה הזו, היה עוד יותר מרגש לגלות שקיבלתי ממנו את הציון 10. הוא יודע לזהות מרכיבים במנה עד לרמת גרגיר מלח, ואצלי במנה הוא לא הצליח לעשות את זה. מי שהייתה איתי באותו היום זאת אמא שלי שבאה לעזור לי והיא גם היתה איתי ברגע הזה של חשיפת הציון לעובדים. אמרתי לה וגם לעובדים שההצלחה שלי היא הצלחה של כל אחד מהם.
"מבחינתי, כמו שלהיות מורה ומחנכת זו אחריות מאוד גדולה, ככה גם במטבח ולשם אני מביאה את הכלים שלמדתי, להיות אסרטיבית כשצריך, להדריך, להיות אוזן קשבת עבורם, לתת עצות, לדעת שעובדים ביחד. אני לא באה מגבוה אלא בגובה העיניים וזה המוטו שלי. עובדים ביחד למען מטרה משותפת וזה מבחינתי הכי חשוב".
מה גרם לך לבשל אוכל הודי?
"עם לידת בני הבכור, אופק, הרגשתי צורך לחשוף בפניו את האותנטיות הזו בה גדלתי. את הריחות, הטעמים, הצבעים והמאכלים מהמטבח של אמא שלי. עד אותו הרגע ובעצם מהיום שהתחלתי לבשל בתור ילדה, בישלתי הכול חוץ מהודי.
"כשהחלטתי שאני מבשלת אוכל הודי, הלכתי לאמא שלי שתראה לי איך עושים מנות, למדתי ממנה טכניקות. הייתי עושה מנות וניסיונות, חוקרת כל מנה לעומק, צופה בתוכניות בישול, ומאז אני לא מפסיקה לבשל אוכל הודי.
"בהתחלה זה היה למשפחה ועכשיו לאנשים. בזמן הקורונה אחותי ספיר שכנעה אותי לבשל לאנשים במקום ללכת ללמוד עוד תואר. זה בכלל לא היה בתכנון שלי לפני חמש שנים כשרק עברנו לכפר יונה, אבל בגלל הקורונה ובגלל שאני מכירה אנשים ואת העיר, החלטתי לבשל ומכרתי אוכל מוכן בימי חמישי לתושבים".
מכירת האוכל הצליחה והפכה לסדנאות בישול בהדרכתה. "כשעלתה דרישה מצד הלקוחות שאני אלמד אותם, שאבוא אליהם הביתה לבשל, נולדה הסדנה בה אני מבשלת אוכל הודי", היא מספרת. "תוך כדי הסדנה אני מספרת למשתתפים על חוויות הילדות שמאחורי המנות. אני היחידה מהאחים והאחיות שלי שמבשלת אוכל הודי. לא פרסמתי את עצמי בכלל, היה טעים לאנשים והם הפיצו את השם שלי. בזכות הסדנאות פנו אלי מהתוכנית".
לבנות חלום
איך הקמת את המסעדה?
"פגשתי אנשי מקצוע, ופשוט בניתי את החלום שלי. לא ויתרתי לעצמי כי היה חשוב לי שההורים שלי, חנוך ונורית דוקרקר יהיו גאים בי ויראו שאני גאה בהם. שאני גאה במוצא ההודי שלי, במטבח המפואר שלו, במסורת.
"היום אני רוצה לתת כבוד למאכלים האלה ולהגיש אותם לאנשים. וזאת בניגוד לילדה שהייתי שסירבה לדבר הודית בבית, התביישה במי שהיא, שקראו לה בשמות גנאי וילדים לא רצו לשבת לידה ולא הזמינו אותה לימי הולדת. וזה מה שעשיתי בתוכנית, דרך הסיפור שלי. הגשתי לשופטים מנות מהמטבח ההודי עליו גדלתי עם שדרוג משלי. תוך כדי שאני מספרת להם על הילדות הזו שלי.
"לא האמנתי שאני אצליח לקבל מהשופטים כאלו מחמאות, כי היו שם אנשים עם רקע עשיר וניסיון של שנים במטבח. בשונה מהם, אני באתי ללא ניסיון במסעדנות אבל כן חקרתי את נושא המסעדנות והאוכל ההודי לעומק. מבחינתי, כל מה שעברתי עד עכשיו בחיים, הכין אותי לרגע הזה של התוכנית".
במהלך צילומי הפרקים בהם משתתפת רינת, זכה לפוקוס גם בעלה לירון, שמלווה אותה עוד מימי הצבא. השניים שהכירו בזמן שירותם בחיל האויר והם נשואים משנת 2008.
"לירון נתנייתי במקור", היא אומרת. "הוא חשב שאני תימנייה בכלל, והנושא של המוצא שלי לא היה בכלל נושא לשיחה בינינו. יצאנו חמש שנים לפני שהתחתנו. אנחנו חברים מאוד טובים.
"הוא ליווה אותי גם בהחלטה להתחרות בתחרות מלכת היופי ב־2005. אמא שלי רשמה אותי לתחרות ולמרות שהתקבלתי זה גרם לי להרגיש עוד יותר מכונסת בעצמי כי אידיאל היופי אז היה בלונדיניות בהירות עור ולא הייתה מישהי שחומה בישראל שהיא מודל יופי, ולכן היה לי מאוד קשה להצליח. אחרי הזכייה בתואר נערת היופי עשרה, לא מינפתי את זה כי לא הגיעו הצעות עבודה".
ינסמן ממשיכה ומספרת: "דיברנו על החוויה ההיא לפני התוכנית. היה לי חשוב להגיע ממקום של ביטחון. לירון תמך בי גם הפעם. הוא סלב בפני עצמו. מאז האודישן הוא הפך לאושיה.
"הוא מלווה אותי כל כך הרבה שנים והוא ידע תמיד שזה יקרה. הוא עובר את השינוי הזה יחד איתי אבל הוא יודע שאני לא נותנת לזה להשפיע עלינו כמשפחה. אני לרגע לא שוכחת את הזמן שלי איתם כמו לפני התוכנית.
"אנחנו אוכלים כל ערב ביחד. אני עושה את הדברים בצורה מהירה ומנסה לא להזניח את המשפחה. חשוב לי להיות אמא לכל דבר, לא לתת לזה להשפיע עליי, להסיע חוגים".
חתימות בהפסקות
ינסמן היא מורה אהובה ומוכרת בכפר יונה. במהלך הקרנת התוכנית נאלצה להישאר בבית במשך שבוע ימים בשל מחלת הקורונה ויצאה היישר לגלי הערצה של תושבי האזור.
"ממש הרגשתי גאוות יחידה", היא אומרת. "כאילו כל העיר שלי עומדת מאחוריי. אני מרגישה את אהבת התושבים. עשו לי ממש קבלת פנים בבית הספר 'דרך' – ע''ש רונה רמון, בו אני מלמדת. ממש השקיעו וקיבלו אותי עם שלט גדול, שרשרות מפרחים ומוזיקה הודית והיה ממש מרגש.
"הילדים לא ראו אותי שלושה שבועות כי הייתי שבועיים בחל''ת לצורך צילומים ועוד שבוע בו הייתי חולה בקורונה".
חזרת לשגרה?
"זה עדיין לא מרגיש ממש שגרה כי יש התלהבות מצד תלמידים שעוברים ליד הכיתה שלי ומסתכלים עליי או מבקשים חתימות בהפסקות. זה משהו שלי מאוד מאוד זר, כי אני מורה מחנכת ולא סלב.
"גם ילדי הכיתה שאני מחנכת גילו סקרנות לשמוע על החוויה שלי, איך השופטים במציאות וגם דיברנו על הגשמת חלומות. בנוסף, אני מרגישה את האהבה וההתלהבות גם מחוץ לכותלי בית ספר, מצד חברים שמאוד מפרגנים ומתרגשים וגם מסקרנים ואנשים זרים בפארק שמזהים וניגשים וזה ממש מוזר ומרגש, לא רק עבורי אלא גם עבור הילדים שלי שמזהים את אמא שלהם וניגשים אליה, לא כרינת המורה אלא רינת מהמסעדה הבאה.
"עשיתי להם שיחה לפני השידור של התוכנית, והסברתי להם שעכשיו זה יהיה שונה כי עכשיו מכירים אותי ואת הסיפור שלי. אבל מתברר שעבורם זה ממש בסדר כי הם די רגילים לזה שמכירים אותי כאן בכפר יונה. עכשיו חוזרים לחוברות ולשגרה. עד תחילת אפריל שזה השלב האחרון בתחרות".
ומה הלאה?
"גם אם בסוף המסעדה לא תיפתח ולא אזכה, אני לא אוותר על החלום שלי. אם הייתי צריכה לדבר לילדה שהייתי, הייתי אומרת לה שאני גאה בה על זה שהיא היתה חזקה, דבקה במטרה, ועשתה מה שהיא אוהבת. והיא גדלה להיות אישה חזקה ועצמאית שעומדת על שלה. אישה קרייריסטית שיודעת לשלב משפחה, אהבה ועבודה".
לעדכונים: חדשות נתניה
