שירים נכתבו כבר על ירושלים, בית שאן ותל אביב. כעת הגיע תורה של נתניה. מי שהכניס את העיר אל לב הפלייליסט הוא שי נחייסי בן ה-36, מוזיקאי שנולד וגדל בעיר, הושפע רבות מחוויות ילדותו, ולאחרונה שיריו - "בין מגרשים" ו-"תוניס", המספרים על ילדותו בעיר, כבשו את תחנות הרדיו, וזכו למאות אלפי השמעות ברשתות החברתיות.
2 צפייה בגלריה
שי נחייסי בשכונת ילדותו. "אני אשמח שההופעה הראשונה הגדולה שלי תהיה בנתניה"
(יאיר שגיא)
כשמשוחחים עם נחייסי ניתן להבין את ההשפעה העמוקה של העיר בה גדל עליו. ילדותו בבית של סבא וסבתא בשכונת "נאות הרצל", המציאות הכלכלית הקשה בה גדל בנתניה - כולם באים לידי ביטוי ביצירותיו.
דת וכדורגל
"את הילדות שלי חילקתי בין קריית נורדאו לסלע (שכונת נאות הרצל, ד"ס)", מספר נחייסי, שכיום מתגורר ביפו לצד אשתו ובתו. "אנחנו גרנו בנורדאו, וההורים של אמא בסלע. ההורים שלי היו שונים בתפיסה - אמא שלי באה מבית מאוד דתי, סבא שלי היה רב של קהילה. ואבא שלי בא מבית מסורתי אבל חילוני. תמיד חייתי ככה בין שני הכוחות האלה. רוב חיי למדתי במסגרות דתיות, אבל בד בבד ניהלתי אורח חיים לא דתי, הייתי הולך לבית כנסת בשישי - ומשחק כדורגל בשבת".
קראו גם:
איך זה הסתדר?
"הסתרתי את זה מבית הספר. הייתי בישיבה תיכונית, אם היו יודעים שאני משחק כדורגל בשבתות, היו מעיפים אותי מבית הספר. אבל ממש אהבתי כדורגל. שיחקתי תקופה במכבי נתניה. אמא שלי לא רצתה שאני אגדל להיות שחקן כדורגל שמשחק בשבתות, זה נוגד את האמונה שלה. וגם היא אשת חינוך, אז היא גם רצתה שאני אתרכז בלימודים, אעשה תואר וארכוש מקצוע, במקום לשחק כדורגל. הייתי שחקן עם הרבה פוטנציאל, שבנו עליו, אבל בסופו של דבר הייתי צריך להחליט - אם אני הולך על זה בכל הכוח ומנסה להשיג ספורטאי מצטיין בצבא, או שאני מוותר וממשיך במסגרת דתית והולך למכינה קדם צבאית דתית. בסופו של דבר, החלטתי לוותר על הכדורגל".
"הרגשתי שאם אני לא אספר את הסיפור הזה אז אף אחד לא יספר. במהלך הכתיבה וגם כשיצא השיר 'תוניס', הבנתי שאני מספר סיפור של הרבה מאוד אנשים ומשפחות. כל היהדות של צפון אפריקה, המשפחות שהגיעו למעברות ועברו קשיים מאוד גדולים"
נחייסי מתאר בילדותו מציאות כלכלית קשה, שהובילה בסופו של דבר לגירושים של הוריו כשהיה בן 12. "היו לנו הרבה חובות, הוצאות לפועל", הוא נזכר, "אני בתור ילד התמודדתי עם קשיים מאוד גדולים. הייתי מתמודד עם מעקלים שהיו מגיעים הביתה והייתי דוחף אותם החוצה שלא ייקחו דברים מהבית. זה קרה כמעט כל שבוע. אמא שלי עשתה כל מה שהיא יכלה כדי שהחובות לא יתגלגלו אלינו".
שיעור היסטוריה
בצל ילדותו הקשה וגירושי ההורים, הוא מצא דמויות שהיוו לו סוג של הורים אלטרנטיביים - סבא וסבתא משכונת "נאות הרצל", ההורים של אמא שלו, עליהם גם כתב את השיר "תוניס", שהיה בראש מצעד ההשמעות של גלגל"צ ארבעה שבועות ברציפות. "סבתא שלי הייתה סוג של אמא שניה שלי, בגלל שתקופת הגירושים הייתה קשה מאוד", הוא מספר.
"הגירושים של ההורים שלי היו מאוד מכוערים. היו לנו הרבה חובות, הוצאות לפועל. אני בתור ילד התמודדתי עם קשיים מאוד גדולים. הייתי מתמודד עם מעקלים שהיו מגיעים הביתה והייתי דוחף אותם החוצה שלא ייקחו דברים מהבית"
"כשהייתי אצלם הרבה, התחלתי להתעניין בהיסטוריה שלהם. התפקיד של סבא שלי בתוניס היה לדאוג שכל היהודים סביבו יעלו לארץ, ורק אז הוא וסבתא שלי עלו. הוא היה סוחר שעובר ממקום למקום, והיו לו הרבה קשרים עסקיים בתוניס, וזה היה סיפור כיסוי לכך שהוא היה עוזר להרבה יהודים לעלות לארץ.
"סבא וסבתא שלי באו מאימפריה. כל הסיפורים היו על בית של שלוש קומות, היו להם מכבסות ומבשלות, היה להם בית כנסת. היו להם יחסים מעולים עם השכנים הערבים שלהם. היו שם פולקלור ותרבות מטורפת. וכשהם הגיעו לארץ, הם לא ידעו כלום, שמו אותם בשכונת סלע בנתניה, בבית של שני חדרים וסלון, משפחה של תשעה נפשות. הם קיבלו את זה באהבה והבנה ורק בירכו את זה שהם הגיעו לארץ, אבל הקליטה שלהם הייתה מאוד קשה".
מאיפה הגיע הרעיון לכתוב עליהם?
"היה חשוב לי לתעד ולשמר את זה במוזיקה שלי, בעיקר בגלל שהרגשתי שאם אני לא אספר את הסיפור הזה אז אף אחד לא יספר. וזה לא רק לספר את הסיפור שלהם. גם במהלך הכתיבה וגם כשיצא השיר, הבנתי שאני מספר סיפור של הרבה מאוד אנשים ומשפחות.
כל היהדות של צפון אפריקה, המשפחות שהגיעו למעברות ועברו קשיים מאוד גדולים. אני מקבל אינספור הודעות מאנשים על השיר הזה, כאילו אני מספר את הסיפור של סבא וסבתא שלהם. דרך השורשים שלי, אני מספר סיפור הרבה יותר גדול. של תופעה שקרתה בשנות החמישים והשישים של יהודים שהגיעו מצפון אפריקה ועברו מסכת מאוד קשה ואפליה. בגלל שהם היו דור מאוד תמים ומלא בהכרת תודה רק על עצם זה שהוא הגיע לארץ ישראל, הוא אף פעם לא התלונן".
הפתעות באמריקה
אמנם השירים "תוניס" ו-"בין מגרשים" נכנסו לפלייליסט של גלגלצ רק לאחרונה, אבל האלבום בו השירים נמצאים, אלבום הבכורה המלא של נחייסי, שוחרר לפני כחצי שנה, בהפקה מוסיקלית משותפת של נחייסי, עדי רותם ועינב ג'קסון כהן. לפני הוצאת האלבום, נחייסי הספיק כבר לשחרר שלושה מיני-אלבומים (EP) ולהופיע בכל רחבי הארץ, אך באופן מפתיע, הקריירה המוזיקלית שלו התחילה בכלל אלפי קילומטרים מכאן, בדרום אמריקה.
"אני מסוג האומנים שצריכים לעבור דרך. אני לא איזה כוכב ילדים שפורץ ברגע. אני מסוג האומנים כמו אהוד בנאי ודודו טסה, שפרצו בגיל מאוחר. זה בגלל שסוג המוזיקה הזה מחלחל לקהל בצורה נורא איטית, אבל ברגע שהיא מחלחלת, היא לא עוזבת"
"בצורה רצינית התחלתי להתעסק במוזיקה אחרי הצבא כשהייתי בטיול באמריקה", הוא מספר, "התחלתי לנגן בכל מיני מקומות. ניגנתי קאברים בעברית של שוטי הנבואה ומוש בן ארי מול מקסיקנים שלא מבינים מילה. כשהגעתי לקובה, פגשה אותי להקת רחוב קובנית שעפה על זה שאני מנגן מוזיקה שהם לא מכירים. הם לקחו אותי לחדר חזרות ורצו לנגן איתי. עצרו אותנו שוטרים, כי בקובה המשטרה ממש שומרת על תיירים כי זאת ההכנסה העיקרית שלהם. השוטרים חשבו שחטפו אותי, ובדקו אם הכול בסדר. הם התחילו לריב עם חברי הלהקה, עוד רגע היה מכות, פחדתי שיעצרו אותי, ואני רק אומר 'תירגעו, תירגעו'".
איך ההרגשה להצליח בגיל יחסית מבוגר. 36 זה לא ילד.
"אני מסוג האומנים שצריכים לעבור דרך. אני לא איזה כוכב ילדים שפורץ ברגע. אני מסוג האומנים כמו אהוד בנאי ודודו טסה, שפרצו בגיל מאוחר. לדעתי זה בגלל שסוג המוזיקה הזה מחלחל לקהל בצורה נורא איטית, אבל ברגע שהיא מחלחלת, היא לא עוזבת. וזה חלק מהסיפור. הדרך שעברתי גרמה לי לייצר את המוזיקה שאני יוצר היום. גם התחלתי את הקריירה בשלב מאוחר כי באתי מבית בלי כסף, ומוזיקה זה לא מעט כסף. אז עבדתי המון זמן כדי לתחזק את המוזיקה ולהוציא אלבומים, זה הכול במימון עצמאי, אז זה דורש עבודה".
אתה חושב שהקורונה תרמה להצלחה שלך, או מנעה ממך הצלחה נוספת?
"יש שני צדדים למטבע. יכול להיות שזה שאני הוצאתי אלבום בתקופה שהרבה אמנים אחרים עצרו, אולי זה דווקא עזר לי לבלוט, והמוזיקה קיבלה את המקום שלה. יכול להיות שבתקופה אחרת, החשיפה הייתה נמוכה יותר. מצד שני, יכול להיות שאם הייתי מוציא את המוזיקה שלי בתקופה אחרת, הייתי יכול לנצל את העובדה שיש לי שני שירים מצליחים ומאות אלפי האזנות ולהביא המון אנשים להופעות. אני מאוד מקווה שאני אוכל להצליח לתרגם את הכל להצלחה בהופעות גם אחרי הקורונה, אבל רק הזמן יגיד".
מה השאיפה לעתיד?
"להגיע הכי רחוק שאפשר עם המוזיקה. הצוות שלי רואה אותי עוד שנתיים מופיע באמפי שוני. אני חושב שהשאיפה היא להמשיך לעשות מוזיקה איכותית, שמגיעה לקהל שמחפש קצת מעבר לדברים שקורים ביום-יום. אני חושב שאני משתדל להביא משהו שהוא קצת אחר, ומשהו שהוא קצת יותר שלי, והשאיפה היא הופעות גדולות בכל הארץ. שאפתח הופעה, יגיע כמה שיותר קהל. מעניין אותי להגיע לכמה שיותר אנשים, ולהמשיך לעשות מוזיקה איכותית ולא מתפשרת".
אתה רואה את עצמך מנסה לפתח קצת את התרבות בעיר בה גדלת?
"חד משמעית. אני אשמח שההופעה הראשונה הגדולה שלי תהיה בנתניה, ובכלל לעזור לפתח את התרבות בעיר ולעזור לאומנים צעירים. זאת תהיה מבחינתי סגירת מעגל. זה שאני גר היום ביפו, זה בגלל שהסטודיו שלי פה והחיים שלי פה, אבל אני עדיין מחובר מאוד לעיר. וההשראה והייחודיות במוזיקה שלי, זה רק בגלל שגדלתי בנתניה".
