ניג'אט מגרמוב בן ה-17, תלמיד כיתה י"א מתיכון אלדד שנפצע בשבוע שעבר מהתלקחות סוללת קורקינט חשמלי - נפטר ביום ראשון האחרון מפצעיו.
ניג'אט פונה מביתו בליל יום רביעי שעבר, לאחר שסוללת קורקינט חשמלי התלקחה בחדרו, כשהוא סובל מכוויות קשות בכל גופו ומשאיפת עשן. הוא פונה תחילה לבית החולים "איכילוב", ולאחר שהועבר לבית החולים "שיבא" - נפטר מפצעיו.
הלוויתו של ניג'אט התקיימה ביום שני האחרון, בבית העלמין "מנוחת עולם". ראש עיריית נתניה, מרים פיירברג איכר, סייעה בסידורי ההלוויה ובכך שניג'אט נקבר בבית הקברות בנתניה, ועשרות מחבריו ובני משפחתו ליוו אותו בדרכו האחרונה. פינת הנצחה מיוחדת הוקמה בבית הספר "אלדד" לזכרו של ניג'אט.
"זה הלם"
"ניג'אט היה מלאך טהור", אומרת אורית לוי, מנהלת חטיבת הביניים בבית הספר "אלדד" שליוותה את ניג'אט בעבר במשך שלוש שנותיו בחטיבה, "הוא היה מנומס, נעים הליכות, מסביר פנים. מחייך תמיד. ילד אהוב על החברים שלו. צנוע.
"הוא היה מאוד רגיש. היו לו המון חברים, גם אם זה מבית הספר וגם אם זה מחוץ לבית הספר. בגלל המעלות והתכונות הטובות שיש לו, אז אנשים רצו להיות איתו. הוא הגיע עם קושי בשפה בגלל שהוא הגיע לארץ בגיל מאוחר כעולה חדש, אבל הוא לא ויתר.
קראו גם>>>
"הוא התמיד, הוא למד לקרוא ולכתוב בעברית. הוא התאמץ תמיד. זה הלם. הייתי בטוחה שהוא חזק ושהוא יתגבר על זה וייצא מזה. אני מרגישה שאני כמו בחלום, שאני צריכה להתעורר ושהוא ידפוק לי על הדלת יגיד לי 'קוקו, באתי'. ויחייך. הוא פשוט היה ילד מיוחד. זו אבידה גדולה".
"מאז כיתה ז' ניג'אט אצלנו", אומר אודי פרידריך, מנכ"ל בית הספר, "ליוויתי אותו באופן אישי לעלייה לחטיבה העליונה. הוא היה תלמיד שקט, אהוב על חבריו, עוזר מאוד. הבנתי מהאב שערב לפני האירוע הטרגי הוא ישב והתכונן לקראת בחינה.
"זה אובדן וזה אירוע טרגי. הקמנו פינת הנצחה בבית הספר, עשינו מעגלי שיח עם המורים ועם כל הצוות החינוכי. הזמנו את כל התלמידים לאשכול הפיס, שם שוחחנו איתם.
"עשינו שיחה עם כל השכבה, עשינו פעילות. העלו זיכרונות. נתנו מענה רגשי לתלמידים על האובדן שהם חוו ועל הטרגדיה שהייתה. בשיתוף עם אוסנת שריד יו"רית ועד ההורים, בנוסף למערכי השיעור שאנחנו מעבירים, היא הציעה הרצאה על התאונות והסכנות בכלים חשמליים שנעביר בעתיד בבית הספר.
"הרשות תמכה, ראש העירייה דיברה עם המשפחה, המחנכת והיועצת ליוו את המשפחה בבית החולים. גם אני הייתי שם. זה קשה מאוד".
מה שלום המשפחה?
"המשפחה הייתה שבורה בבית החולים".
"הוא חסר"
"היינו ממש קרובים, היינו חברים טובים, כמעט כל יום ביחד, הולכים לבית הספר ביחד", אומר חברו הטוב של ניג'אט, בן ז'אק, "הוא היה אחלה גבר. הוא עזר תמיד בהכל, תמך. גם אם היה לו כסף והוא היה צריך אותו למשהו, אם היית מבקש ממנו, הוא היה מלווה לך.
"הוא עזר תמיד בהכל. אני מכיר אותו שנתיים. בהתחלה הייתי בהלם, לא הבנתי את המצב. אני עד עכשיו לא מבין מה קורה. הוא חסר, אני רגיל שהוא איתי כל הזמן, בכל יום. הוא אהב לצאת עם חברים, עם המשפחה, הוא אהב לצייר לפעמים.
"הוא היה ילד ממש חברותי. כולם בבית הספר בהלם. יש הרבה ילדים שלא בקשר איתו שפשוט הולכים ובוכים, הוא פשוט היה אהוב על כולם".
מתי ראית אותו בפעם האחרונה?
"ביום רביעי שעבר, ביום ההולדת שלי, היינו בשלישי עד הבוקר יחד, ואז הלכנו לבית הספר. הוא אמר לי שהוא עייף, הוא הלך הביתה, ומאז לא ראיתי אותו".
אורית לוי, מנהלת חטיבת הביניים בבית הספר: "הוא היה מנומס, נעים הליכות, מסביר פנים. מחייך תמיד. ילד אהוב על החברים שלו. צנוע. הוא היה מאוד רגיש"
"הוא היה הבן אדם הכי טוב שפגשתי", אומרת חברתו של ניג'אט, רומי חטיב גואטה, "הוא פשוט היה ילד כל כך טוב, זה לא הגיע לו. הוא אהב לעזור לכולם, הוא תמיד היה שם בשבילי, תמיד. בכל מה שאני צריכה. גם בעצבים, גם באגו, בהכל. הייתי אמורה להיות שם באותו היום. אבל קבעתי לעבוד בעבודה חדשה.
"כשהגיע הזמן שלי ללכת למשמרת, הוא ממש ביקש שאני אשאר, הוא אמר לי 'אל תלכי', ובאמת רציתי להישאר איתו, אבל לא היה נעים לי לבטל את העבודה. הוא ממש ניסה לשכנע אותי - אבל הלכתי. ואז בעבודה לקחו לי את הטלפון, הוא שלח לי בתשע וחצי בערב הודעה להתקשר אליו.
"אחר כך שלחתי לו שתי הודעות והוא לא ענה. התקשרתי אליו, הוא לא ענה. ואז ביקשתי מדודה שלו לבדוק מה קורה איתו, והיא סיפרה לי מה קרה. הייתי יכולה להיות שם. הלכתי לבקר אותו בבית החולים, הוא היה מורדם ומונשם.
"דיברנו שם עם כל הרופאים וכולם אמרו שהוא יהיה בסדר. אמרו שתוך שבועיים - גג חודש הוא אמור להתעורר. אני לא מעכלת שזה קרה".
לעדכונים: חדשות נתניה
