בתחילת שנות האלפיים לא היה איש בעולם הפשע בנתניה שלא הכיר את השם ראובן סומך. רכז המודיעין של תחנת המשטרה בעיר, הפך לאימת העבריינים. כמרים משקולות ואשף באומנויות לחימה, סומך לא פחד להתעמת פיזית גם עם העבריינים המסוכנים ביותר, ותפקד כמעין שריף בנתניה, שהסתובב ללא אקדח וללא מורא.
"היו המון שוטרים טובים. אולי לא ברמת השיגעון שלי והאומץ", אומר סומך, "אבל המשטרה פשוט מנדה אותם. היום כבר רואים את זה בשטח, המשטרה לא אוהבת שריפים. אם תעשה בדיקה תראה שפעם איש המודיעין של התחנה היה השריף של כל עיר. הייתי כמו השריף של נתניה".
שקט ושלווה
סגנון השיטור של סומך אולי היה שנוי במחלוקת, אבל פעמים רבות השיג תוצאות. אחד הסיפורים המסביר על אופיו של סומך ודרך פעולתו בצורה הטובה ביותר, הוא על התפרעות עצורים בתחנת המשטרה בנתניה.
"יום אחד ישבתי בתחנה ועמדתי לצאת הביתה", מספר סומך בן ה-60, "ואז אמרו לי שמפקד התחנה, אבי בירן, ביקש שאני אטפל בבעיה שנוצרה במעצר.
קראו גם>>>
"בדיוק היה אז את הלינץ' ברמאללה בשני המילואימניקים. אני באותו הזמן בתור איש מודיעין נתתי הוראה שבכל תא יהיו יותר יהודים מאשר בני מיעוטים. אבל הסוהרים עשו טעות, הכניסו באותו היום רק בני מיעוטים לאותו התא, אלה ראו את הלינץ' ברמאללה בטלוויזיה והתחילו להתחמם ולהתלהב.
"אחרי שהם ניסו לחטוף עצור יהודי ושוטר, הלכו ודיווחו על התקרית למפקד התחנה, והוא אמר להעביר את כולם למעצר לפתח תקווה, ואמרו לי לטפל בבעיה הזאת.
"היה לי חבר, משה זוארץ, שידע אומנויות לחימה והיה אדם אמיץ. לקחתי אותו איתי לתא של בני המיעוטים. אמרתי לאחד הקצינים להגיד להם שהם עוברים לפתח תקווה. חיכיתי עם זוארץ מחוץ לתא. איך שאני שומע שהם אומרים לקצין 'אם אתה לא יוצא עכשיו, אנחנו שוחטים אותך'.
"מיד אני וזוארץ נכנסנו, ופירקנו אותם מכות. 11 אנשים בתא היו על הרצפה תוך כמה דקות. והנה, הם הלכו למעצר בפתח תקווה בשקט ובשלווה".
הוא נולד למשפחה מכובדת באיראן, שהייתה מקורבת לשאה ("כשאושפזתי בבית החולים בגיל 6 בגלל דלקת מפרקים, הקיסרית פארה דיבה הגיעה לבקר אותי"). לאחר המהפכה האיראנית סומך עלה לנתניה עם משפחתו, וגדל בסביבה עבריינית ממנה נמלט בין היתר לדבריו, בזכות הקראטה שלמד והמשמעת שהוא הקנה לו.
אחרי הצבא התגייס למשטרה, ולאחר מספר תפקידים הפך לבלש בתחנת נתניה ואז בימ"ר שרון, אז זכה להיכרות ראשונית עם עולם הפשע בעיר ועם אחד הבכירים שבו - פליקס אבוטבול.
"כשאני הכרתי את פליקס, הוא השתחרר מהכלא והיה לו את מועדון 'רויאל קלאב' בכיכר העצמאות, חצי קילומטר מאיפה שישב הימ"ר", מספר סומך, "מפקד היחידה שלי, יחד עם שאר המפקדים מעליו, החליטו לעשות לפליקס קבלת פנים. עשינו לו פשיטה על המועדון, פליקס נשען על הקיר, ומי עומד מולו? אני. וכך הכרנו.
"כבלש הייתי עובד על פרשיות של סחיטות, איומים, תחנות סמים. אתה לא נכנס עמוק. אבל כבר אז ראיתי דברים שלא הסתדרו לי. רציתי להתפטר, כי ראיתי קצין משטרה שלקח שוחד ודאג שעד מדינה יהיה במעצר בית כדי שיבריחו אותו עבריינים. רבתי איתו, אמרתי לו 'אתה מושחת'. טעיתי? בסוף הוא נתפס".
איך זה השפיע עליך?
"זה שיגע אותי. פתאום אלה שאמורים להיות ממונים על הסדר, הם עבריינים בעצמם? רציתי לפרוש. מפקד המחוז לא נתן לי. הוא אמר לי צא לחל"ת לשנה.
"הלכתי להיות קצין ביטחון בלניאדו. נגמרה השנה, ולא ידעתי מה לעשות. עכשיו, אני הולך על פי דעת תורה. אז הלכתי לרב שלי - ובזכות מה שהוא אמר לי חזרתי למשטרה. הלכתי לעבוד במרחב של צור יגאל וכוכב יאיר, עשיתי שם ניקיון יסודי".
ומתי חזרת לנתניה?
"קצת אחרי זה. בינתיים הפשיעה בנתניה השתוללה. רציחות, הצתות - מה לא היה. החליטו להחזיר אותי לנתניה. לתפקיד רכז מודיעין. באתי לראיון אצל מפקד התחנה של נתניה, והייתה בתחנה קבוצה של רס"רים שנקרא 'כנופיית הנסיכים', שעשו מה שבא להם. והם לא רצו שאני אגיע לתחנה.
"אבל מי שנהיה אז מפקד המחוז לא ראה בעיניים, והעביר אותי בכל זאת לנתניה על אפם ועל חמתם של כולם. חשבו שבגלל שהייתי אלים עם העבריינים, אף עבריין לא יעבוד איתי. טעו. נתנו לי לכסות את הפשיעה החמורה, שכללה את השוק בנתניה, את כל הרציחות, הצתות, סחיטות, איומים.
"ניסו לשים לי רגליים. אמרתי למפקד המחוז שאני לא נשאר בתחנה. המפקד בתגובה - העיף את הנסיכים, כדי לרענן את השורות".
והקשר עם האבוטבולים התפתח?
"לפני שחזרתי למשטרה, מישהו הלשין לאבוטבולים שאני חוזר. התקשר אליי איזה בחור שהיה חייל שם. ביקש ממני להיפגש איתו בחבצלת. באתי לשם, הוא בא עם תיק. אמר לי 'קח את זה, אל תחזור למשטרה. תבנה לעצמך חיים חדשים'".
מה היה בתיק?
"לפחות רבע מיליון דולר. אמרתי לו קח את זה לפני שיהיו פה צרות צרורות. לא לי - לך. קצת אחרי זה, סגרתי ממש אחרי את הקזינו של המשפחה באזור התעשייה הישן שפעל באין מפריע".
רוצח מצרפת
לדבריו של סומך, חלק מהעבריינים לא העריכו את פועלו בתחום המלחמה בפשיעה. "בשלב מסוים הביאו לי רוצח מצרפת", אומר, "בסוף הרוצח הבין שעלו עליו וברח עם הזנב בין הרגליים".
לא פחדת?
"זאת לא הפעם הראשונה שניסו לחסל אותי. פעם אחת היה לי עבריין בתא מעצר שבא לחתוך לקצין משטרה את הפנים ואני עצרתי אותו. הוא כנראה התעצבן עליי. השתחרר, הלך וגנב אם-16 מבסיס צבאי ובא לחסל אותי.
"גרתי בגורדון אז, הייתי רווק. הימ"ר קיבל מידע מודיעיני, עצר אותו דקה לפני שהוא בא לחסל אותי. לא ידעתי מזה בכלל. כשגרתי במכמורת ירו עליי פעם אחת כדי להפחיד אותי. בן אדם שקיבל ממני מכות פעם אחת ירה לי על הבית, ולא יודע שהיריות האלה שיגעו אותי עוד יותר ולמחרת פיצצתי אותו. היה בן אדם ששלחתי אותו לכלא על בעילת קטנה וניסה לחסל אותי - מי לא ניסה להוריד אותי?"
"מישהו הלשין לאבוטבולים שאני חוזר. התקשר אליי איזה בחור שהיה חייל שם. ביקש ממני להיפגש. הוא בא עם תיק. אמר לי 'קח את זה, אל תחזור למשטרה'. היה שם לפחות רבע מיליון דולר. אמרתי לו קח את זה לפני שיהיו פה צרות צרורות. לא לי – לך"
באמצע שנות האלפיים, אחרי כמעט שלושה עשורים במשטרת ישראל, סומך החליט לתלות את המדים ולפרוש. לאחרונה, החליט לפרסם את ספרו "צלקות של שוטר", המגולל את סיפוריו המרתקים, ובין היתר את היחסים המורכבים עם המשטרה - שהובילו להחלטתו לעזוב.
"התחילו להגיד לי במשטרה שאני מקורב לעבריינים, אבל בחדרי חדרים הציעו לי תפקידי מודיעין אחרים - העיקר לא בנתניה. בסופו של דבר התפטרתי", הוא אומר, "אחר כך פתחתי חברת אבטחה, והעלילו עליי דברים במשטרה.
"חקרו אותי בחשד כאילו ריקו שירזי נתן לי שוחד. סגרו לי את התיק רק 14 שנה אחרי. מי העליל עליי, העבריינים? לא. בחיים העבריינים לא העלילו עליי, כמו המשטרה. הוצאתי את הספר שאנשים ידעו. הציבור צריך לדעת למי הוא משלם מיסים".
פרשת, ואז התחלת לאבטח את פרנסואה אבוטבול. איך דבר כזה קרה?
"אחרי התקופה של המשטרה, פתחתי חברת אבטחה. פרנסואה עדיין ישב בכלא, והמשרדים שלי היו עשרה מטרים מ-'בת האיכר' בעיר. פרנסואה השתחרר, בא אליי, אמר לי 'אני שילמתי את החוב שלי לחברה, אתה כבר לא שוטר - בוא תאבטח לי את בת האיכר. אתה בן אדם ישר'.
"שאלתי את הרב שלי, אמר לי שאני כבר לא שוטר ואני יכול בתוך החוק לעשות מה שאני רוצה. חתמתי עם השותף של פרנסואה חוזה. אנשים הסתכלו עליי כאילו השתגעתי, שכאילו הלכתי עם פרנסואה.
"בן אדם שרוצה לחזור למוטב, אני לא אעזור לו? למה מי החזיר אותי בתשובה? אחד העבריינים הגדולים שהיו בישראל והיום הוא צדיק, רב".
מה השתנה בעולם העברייני בנתניה?
"היום אין ערכים לעבריינים. פשוט יורים. פעם החיסולים היו ממוקדים. לא היו פוגעים בחפים פשע, ואם היו פוגעים - היו משלמים על זה. היום אין כבוד ואין ערכים.
"העבריינים בנתניה לא מגיעים לרמה של העבריינים של פעם שאני התעסקתי איתם. דמארי, אבוטבול. אם העבריינים של פעם היו חיים היום - תחנת המשטרה הייתה מושבתת כל היום. גם המשטרה לא אותו דבר. פעם אם היית אומר לשוטר מילה, היה גורר אותך מהמיטה ב-4 בבוקר. היום אין פחד מהמשטרה"
אתה לא מפחד מנקמה מאוחרת של אחד ממאות העבריינים שעצרת והפללת?
"תאמין לי שהעבריינים מכבדים אותי יותר מהמשטרה. גם היום העבריינים הצעירים מכירים אותי. 'אהלן סומך, מה נשמע, מה שלומך'. עבריינים אוהבים שוטרים כריזמטיים וישרים, כמה שזה נשמע מוזר, ושונאים שוטרים מושחתים.
"דבר אחד אני יכול להגיד על הקריירה שלי - אני הייתי שוטר של הציבור, לא של המשטרה. איך העבריינים אמרו פעם? 'יש משטרה - ויש סומך'".
סומך - המעצרים הגדולים
1. באחד המקרים עצר סומך את אחיו, לאחר שחשד כי שדד אלמנה ברמת פולג. ראובן מכר את מכוניתו כדי לממן לאחיו הגנה משפטית, ולבסוף על האח נגזרה שנת מאסר אחת. "העובדה שהסגרתי את אחי הוכיחה שהאמת אצלי היא מעל הכול", אומר סומך.
2. כשהיה בחופשה, סומך מנע ניסיון התאבדות של תושב שהחליט להתאבד ולהצית את הבניין כולו באמצעות בלון גז. סומך, ששהה בדירה של חבריו באותו הבניין, טיפס אל דירת השכנים, עקר את התריס מהמקום והצליח להגיע אל החשוד - ולהשתלט עליו.
3. סומך היה אחראי על סגירת הקזינו האחרון בנתניה בשנות התשעים - הקזינו ברחוב זנגוויל.
4. פרשת קוקי. במשך חמישה חודשים הפעיל ראובן סומך לצד שותפו עבריין בשם 'קוקי', כסוכן סמוי של המשטרה בנתניה, שהוביל למעצרם של 17 עבריינים בעבירות סמים ונשק וחקירה כנגד ארבעה שוטרים שהיו חשודים בהעברת מידע חסוי לעבריינים. המבצע נחשב לאחד המבצעים הסמויים הנועזים בעיר.
5. אסיר שנמלט מכלא דמון החל לשדוד מכולות וסניפי דואר באזור השרון. באמצעות פעילות מודיעינית, הצליחו מספר בלשים, ביניהם סומך, לתפוס את העבריין בדירת מסתור.
לעדכונים: חדשות נתניה
