יעקב מור יוסף (61), המוכר כירקן השכונתי בסניף שופרסל דיל בקרית השרון, לא הגיע לעבודה ביום שישי בבוקר, ערב ראש השנה. דבר זה לא אפיין את האיש החייכן והצנוע שבמשך למעלה מעשור לא החסיר אף יום עבודה.
המשפחה והלקוחות קיבלו את הבשורה על מותו בשעות הבוקר וכבר בצהרי היום התקיימה הלווייתו, כאשר ליוו אותו בדרכו האחרונה מאות תושבים ושלוש אחיותיו. מור יוסף נולד וגדל בשיכון הסלע בנתניה והיה רווק ללא אישה וילדים. הוא עבד שנים רבות בסופר השכונתי בקרית השרון.
"זה לא נתפס שהוא נפטר. אני מכירה אותו הרבה שנים מהסופר אבל גם בתור הדוד של חברה שלי'', אומרת אופק ברנס שפרסמה פוסט מרגש בפייסבוק על מותו. "זה עצוב מאוד כי הוא היה איש מדהים, הכי מסביר פנים שפגשתי בחיים שלי. פשוט איש מקסים. מאות הכירו אותו דרך הסופר בשכונה. לא להאמין שהוא מת ככה בערב החג. מאוד אהבו אותו ולכן הגיבו לפוסט מאות אנשים".
קראו גם:
גם שלוש אחיותיו של יעקב המומות ממותו. "אח שלי היה דמות מאוד אהובה בנתניה", מספרת אחותו הצעירה שושנה אטיאס. "היה לו לב טוב. הוא נגע בהמון אנשים. הוא היה הירקן של השכונה, ממש הירקן של מחלקת הירקות שאהב אנשים.
"אח שלי היה צדיק", מוסיפה שושנה. "אנחנו המומים שזה קרה ביום שישי בערב החג. הוא נפטר מדום לב בשינה. הוא לא היה חולה, להיפך. הוא עבד יום לפני עד עשר בלילה''.
איך גיליתן שהוא נפטר?
"בזכות התושייה של המנהלת בסופר. הוא לא הגיע לעבודה ולא ענה לטלפון. היא ממש דאגה לו ושלחה את הסגן שלה עם הרכב שלה לדפוק לו בדלת. היא חששה שקרה לו משהו. כשהוא לא ענה לדפיקות בדלת, הגיעה למקום ניידת משטרה וכיבוי אש שניסרו את הסורגים בשביל להיכנס. ככה גילינו שהוא נפטר בשנתו. זה היה פשוט הלם. זה לא נתפס. עוד באותו היום ארגנו את ההלוויה והוא נקבר בבית הקברות בשיכון ותיקים. למרות שזה היה ערב חג וכולם היו בהכנות, באו מאות אנשים ללוות את אחי".
אחייניתו ג'ודי חזן ספדה לו: "'הלימון מוסיף המון'. היית תמיד אומר ופוצח בצחוק ששמור רק לך, כאילו זו בדיחה מצחיקה ואשכרה כולנו היינו צוחקים. ככה זה כשמישהו מספר משהו באור גדול, בהומור ורוח שטות, זה סוחף.
"רציתי להיפרד ולומר לך תודה. נתת לכולנו שיעור ותזכורת בלבחור אחרת. איך להיות משמעותי ולהוסיף טעם ושמחה ברגעים הקטנים, השגרתיים, החמקמקים של החיים - זה עניין של בחירה. היית אדם עם מעט, ששמח בחלקו. 'הלימון מוסיף המון' זה דרך חיים, לא בדיחה.
"אחרי הפרידה ממך, בדרך מאמא לרכב, ראיתי לימון מונח על הרצפה. כאילו באת לסמן לנו לצחוק, להקליל, לקחת את הסטירות של החיים, לעשות מהן לימונדה. לקחתי אותו איתי, להוסיף טעם לחג. השנה שלנו מתחילה בטעם חמוץ במקום מתוק אבל הלוואי שתהיה זו שנה שבה נדע לחבק את הלימונים ולעשות מהם מטעמים. שנה של ביחד, שנאיר, נתאחד ונצחק בה קצת יותר. נוח על משכבך בשלום דוד יקר ואהוב שלנו".
