הטיול החלומי של תושב נתניה ליאוניד פקר (75) עם חבריו בשבוע שעבר בשמורת נחל כזיב בצפון כמעט נגמר באסון.
"יצאתי לטייל עם חברים איתם אני מטייל כבר כמה שנים, אבל באמצע הטיול, אחרי שעשיתי באנג'י, החלטתי שאני רוצה לחזור לרכבים לנוח קצת'', מספר פקר, דמות מוכרת בעיר, הן בגלל עיסוקו הקודם כנגר והן בשל עיסוקיו הנוכחיים כמתנדב בעמותות לחלוקת מזון לנזקקים.
"לא חשבתי שאני יכול לפספס את הדרך או ליפול, זה בטוח. צעדתי לאט כי ידעתי שייקח לחברים שלי עוד איזה שעתיים לסיים את המסלול שלהם בנחל וחשבתי לנוח ברכב עד הפעילות הבאה, כי הרגשתי עייפות ולא רציתי לעכב אותם".
מה קרה?
"לא יודע. פספסתי את הפנייה של המסלול והלכתי לאיבוד. פשוט תעיתי בדרך ולא מצאתי את השביל. אני חושב שזה קרה בגלל החום הכבד או העייפות, אבל זה ממש לא קשור לגיל או לכושר. פשוט פניתי לא נכון ואז נפלתי לתוך בור וחיכיתי שם 12 שעות שימצאו אותי, כי לא יכולתי לצאת לבד בגלל שעיקמתי את הרגל. זה יכול לקרות לכל אחד, אבל המזל שלי הוא שלמרות שהיה לי קר והייתי בלי שום אמצעי הגנה כששמעתי חיות ברקע, הצלחתי לעבור את השעות האלו".
ליאוניד מספר שההמתנה מרטה את עצביו. "זה היה סיוט כי ראיתי אותם והם לא ראו אותי. שמעתי אותם והם לא שמעו אותי'', הוא מסביר ומוסיף כי במקרים כאלו עוברות בראש כל מיני מחשבות, גם לא נעימות. "ברור שחששתי. חשבתי על אשתי ברוניה ועל הילדים שלי מישה ואלין, עבורי זה לא היה קל, אבל עכשיו אני יודע שגם להם היה קשה והם ממש דאגו לי כל הלילה".
חילוץ המטייל בצפון
(צילום: דוברות יחידת החילוץ גליל-כרמל)
בשעות הבוקר המוקדמות הגיע החילוץ שהציל את חייו. תאופיק אבו האני, קצין אג"ם ממשטרת נהריה, מצא את פקר ודיווח למפקד יחידת החילוץ. צוות מחלצים הוקפץ לשטח ומצא את ליאוניד שוכב בתוך סבך במצב בריאותי ירוד, מיובש ובאפיסת כוחות.
פראמדיק היחידה העניק לו טיפול רפואי ראשוני וייצב את מצבו. עקב תוואי השטח המורכב ומצבו הבריאותי, הוחלט להזניק מסוק של חיל האוויר עם צוות לוחמי 669. הלוחמים פינו את פקר באמצעות כבל למסוק והטיסו אותו להמשך בדיקות וטיפול בבית החולים רמב"ם בחיפה. מאז הוא שוחרר מבית החולים וחזר עם בנו מישה הביתה לנתניה. מצבו הגופני סביר, אך הוא עדיין סובל מכאבים.
"זו השבת הראשונה שאני לא בים, אבל אני בבית נח עם המשפחה שלי'', הוא מספר. "עכשיו אני רק רוצה להתחזק ולחזור להתנדב בעמותה. ההתנדבות הזו מעסיקה אותי ומשאירה אותי פעיל, כי מאז המחלה שלי לפני עשור כשכרתו לי את רוב הקיבה, נאלצתי להפסיק לעבוד. בנוסף, אני מטייל הרבה עם החברים והמשפחה. אני אוהב לטייל בישראל היא מדינה יפה שיש בה הרבה מה לראות''.
תחזור לטייל?
"ברור. עכשיו אני אתחזק ואחזור לטייל. אנחנו כל שנה יוצאים לטיולים כאלה שמשלבים הליכה ופעילות אקסטרימית כמו באנג'י. אני עושה את זה איתם כל הזמן. גם כשהייתי חולה לא ויתרתי על פעילות גופנית ואני הולך לים בנתניה כל בוקר בחורף ובקיץ, הולך ברגל ושוחה, זה חלק מהיום שלי''.
לבד בלילה
מי שחוו דאגה עמוקה הם בני משפחתו של ליאוניד שחיכו לו בציפייה בביתו שבמרכז נתניה ונשארו לילה שלם ערים, מחכים לבשורה על מציאתו.
"הוא שרד בנס''. מספר הבן מישה, המתגורר בסמוך לאביו. "אבא שלי איש חזק באמת. הוא שרד את המחלה ועכשיו את זה. הוא לא אחד שמוותר ואני בטוח שאוטוטו הוא שוב יחזור ללכת בחוף הים ולשחות''.
מתי גיליתם שאבא לא חזר עם החברים מהטיול?
"כשהגיעו שוטרים לאמא הביתה ועדכנו אותה שהוא נעדר, היא מיד התקשרה אליי. מיד באתי אליה הביתה והסברתי לה שזה נכון, ואז התחיל גם המבול טלפונים. השוטרים היו איתנו בקשר צמוד מהשעה 19:00 ועד 07:00 בבוקר כשהם מצאו אותו".
קראו גם:
מישה שמתנדב בעצמו ביחידת חילוץ ומגדל לבדו את בתו בת ה-16 מספר כי מדובר במשפחה חזקה שהתגברה בעבר על אסונות. "כשאבא שלי היה חולה לפני עשר שנים גילו אצל אשתי גידול בראש והיא נפטרה", הוא מספר. "הקשר עם אבא התחזק מאוד. כשהודיעו שהוא נעדר ממש דאגתי, עברו לי אפילו מחשבות רעות בראש. חשבנו שקרה הגרוע מכל כי לא היה לנו שום קשר איתו וידענו שהוא בשטח לבד. לא ממש הבנו מה קרה שם, אם הוא התעייף או שהחום הכבד התיש אותו, אבל ידענו שקרה משהו לא טוב, שלא מתאים לאבא שלנו, הוא פשוט הלך לאיבוד".
מה עבר לכם בראש?
"חשבתי איך זה קרה דווקא לאבא שלי, איש חזק שעלה לישראל בשנת 1991 מאוקראינה עם אישה וילדים ועבר כל כך הרבה. הוא איש מחושל שהיה רץ בשלג באוקראינה, לא מפריע לו הקור. חוץ מזה בישראל הוא היה נגר מקצועי עד לפני עשור, הוא היה מרים מטבח שלם על הגב ועולה איתו לקומה שמינית בלי מעלית. הוא היה ממש איש פעיל עד 2012. איש עבודה רציני שעבד קשה מגיל 14 וגם מטייל הרבה, עושה מסלולים ומכיר את השטח. גם אחרי שהוא עבר ניתוח אונקולוגי שבו כרתו לו את רוב הקיבה, הוא לא הסכים לנוח, המשיך ללכת ברגל ולשחות בים, לא משנה מה מזג האוויר".
מישה מספר שהמזל של אביו היה שהוא הצליח למרות בעיות הקליטה במקום להתקשר אל החברים שלו ולהגיד להם שהוא הלך לאיבוד. "הבעיה היתה שהם דיברו בווידאו וזה גמר לו את הסוללה ממש מהר. בגלל זה הוא נשאר בלי קשר ונאלץ לחכות שימצאו אותו בתוך הבור אליו הוא הידרדר. פחדנו שלא ימצאו אותו או שזה יהיה מאוחר מדי כי הוא היה בלי אוכל ומים. אבא סיפר לנו שהוא ממש חשש שלא ימצאו אותו וצעק אבל המסוקים עברו כל פעם מחדש מעליו ולמרות שהוא נפנף בידיים וניסה לסמן להם איפה הוא נמצא זה לא עזר. קשה לי לדמיין את אבא שלי, איש בן 75, יושב עם גופיה ומכנסיים קצרים בתוך בור לבד בלילה, בחושך ובקור בלי שום יכולת לצאת משם או ליצור קשר. הכי דאגתי כי אמרו לנו שהוא לא הספיק לשלוח נקודת ציון של המיקום שלו''.
איך אמא הגיבה?
"היא לקחה את זה קשה, ממש חטפה התקף חרדה ולחץ והתחילה להתגרד בכל הגוף. נרדמנו היא ואני יחד על הספה, כי כל הלילה היו טלפונים מהאנשים בשטח שדיווחו לנו מה קורה. בזכות המשטרה ויחידת החילוץ היה לנו איחוד מרגש כי אחותי הגיעה במיוחד מארה"ב, ואבא שלי למרות שהיה מותש ועייף אחרי כל מה שעבר, בא איתי לאסוף אותה מהשדה. עכשיו אנחנו מקווים שהוא יוריד קצת הילוך וייקח מטען נייד".
