נתניה נפרדה לפני כשבועיים מיהודית סמיה נווה, דמות מוכרת ואהובה בעיר. נווה ז"ל היתה בעלת החנות 'יהודית נעליים' ונחשבה למלכת הנעליים של נתניה ולאמא של השוק. כ־40 שנה טרם לכן, הפעילה דוכן פלאפל בלב העיר (ברחוב ויצמן פינת שער העמק) כך שאין איש בעיר שלא הכיר אותה.
לב ענק
החנות שהיתה מפעל חייה ומוסד מיתולוגי להנעלה, ששירת דורות של נתנייתנים ברוחב לב ובסבלנות אין קץ, היתה גם מקום של חסד, שם היטתה יהודית (72) אוזן למצוקות של אנשים, תרמה כמויות של נעליים וכספים למשפחות נזקקות ולאחרונה גם תרמה לחיילים ולמען המאמץ המלחמתי.
אוהד נווה (39) בנה של יהודית סיפר כיצד הצליחה אימו לגעת בכל כך הרבה לבבות: "אמא היתה אשת חסד גדולה. פעמיים בחודש הגיעו כמה משפחות נזקקות לקחת נעליים למשפחה. לפני 25 כשהייתי עובד איתה, הייתי אומר לה 'אמא הם לא שילמו לך' והיא היתה אומרת, 'רשמתי להם, הם יחזרו לשלם' וחשבתי שזה מה שבאמת היה. רק בשבעה נודע לנו מהמשפחות, שככה היא היתה עוזרת להם. לא בכדי הגיעו ללוויה שלה כ־1,000 איש, בכללם ראש העירייה מרים פירברג־איכר וגם ראש עיריית באר שבע רוביק דנילוביץ' אליו התוודעה אמי בזכות אחותי, אשת חינוך בבירת הנגב. אמא נפטרה יום לפני הבחירות ולמרות זאת, מרים התקשרה מידי יום לאמא בשבועיים האחרונים לשאול מה שלומה".
ללוויה הגיעו אנשי ציבור ורבנים מכל רחבי הארץ. "גם ח"כ אביחי בוארון וח"כ אלי דלל, אלוף פיקוד דרום לשעבר יום טוב סמיה הגיעו, כך גם הרב הראשי של נתניה הרב קלמן בר, הרב יוסף בוטבול מבאר שבע, הרב נחום גולדשמיט רב חבד בעיר והרב דוד קאלף, יחד עם תושבים", מספר הבן.
"יהודית היתה אלומה של אור", אמר חסיד ברסלב וכוכב הרשת שלום מכלוף, המוכר כ'החבר שלום'. "תמיד חייכה, כמו חסידת ברסלב אמיתית. אחרי חמש שנות עקרות שלנו, כשאשתי הייתה בבית יולדות עם בכורי, הלכתי לבית כנסת להתפלל... יהודית היא זאת שהיתה עם אשתי בבית יולדות. תפסה לה את היד ואמרה לה אל תפחדי אני איתך יד ביד, בירכה והתפללה איתה".
הכל למען החיילים
לפני כשש שנים אובחנה יהודית עם סרטן במעי הגס ולחמה בו בגבורה. היא עברה טיפולים, כימותרפיה והקרנות עד שלפני כחודש מצבה החמיר והיא הועברה להוספיס בתל השומר: "מהרגע שהועברה לשם, היא מיד התחילה לברך 'תודה למדינה שיש לנו בית חולים כזה נהדר ותודה לחיילים ששומרים עלינו, ותודה שאני יהודית בת מיסה קיבלתי את המחלה ולא מישהו אחר, ואני מוכנה להיות כפרת העם הזה'", מעיד אוהד, "חיילים היו החולשה שלה, וכשראתה אותם מיד שלפה את הארנק, וכשסירבו לקבל כסף, היא היתה מציעה עוגה או כריך. כשפרצה המלחמה היא נתנה לי 18 אלף שקל ואמרה 'זה לחיילים'.
"בכל אירוע ושבת חתן היתה מכינה דאבלה ומקרוט (עוגיות טריפוליטאיות) לכולם, ולא לקחה שקל. תמיד ידעתי מי אמא שלי, אבל ההוכחה לרוחב ליבה, אלו כמויות המצרכים שקיבלנו בשבעה, אספקה לשנה שלמה. אנשים העריכו מה שעשתה למענם ובאו בידיים מלאות בכל טוב", מספר אוהד.
נעמי, כלתה של יהודית ז"ל, הספידה אותה: "ראיתי אותך כאמא לביאה, לעולם לא הראת כאב תמיד אמרת 'יא בינתי, זה החיים צריך להיות חזקים הכול נגמר'. אין מילים לתאר כמה עוצמה וכוח היה בך, כמה רוחניות, אשה אחת כמו צבא שלם".
מי שהכירו את יהודית, ידעו לספר כי למרות קשיים שחוותה בחייה, לא נתנה להם לשבור את רוחה והיתה שמחה ואופטימית כל ימיה. כך למשל, לפני 11 שנים, אירעה טרגדיה במשפחה כשבעלה, יהודה שלמה נווה שהיה נכה צה"ל סכרתי, הגיע לניתוח ברגל שמאל ובשל טעות כרתו לו את רגל ימין: "אמא טיפלה בו כמו עוד ילד באהבה ובהבנה. היא טיפחה אותו עד יומו האחרון וגם אותנו", סיפר אוהד.
השמחה כצוואה
מאיה (49) בתה של יהודית מספרת על הצוואה הרוחנית שהותירה אמה: "לצערנו אמא הלכה לעולמה באדר, שהוא חודש של שמחה ובסוף ימיה אמרה: 'כשאפטר מהעולם תמשיכו את החיים, תשמחו ואל תיכנסו למרה שחורה. אמא היתה נכנסת לכל חינה וכל עלייה לתורה עם סלסלה של מתוקים שהכינה והכול לשם שמיים. תורמת סלי מזון למשפחות, כספים, או דאגה שלא ינתקו להם חשמל או יוציאו אותם מהדירה. היתה עושה טלפונים לכל מי שהכירה בכדי לסייע. לא משנה מי האדם שעמד מולה, ואם היה יהודי או ערבי, היא כיבדה אותו והטמיעה את זה בתוכנו".
קראו גם:
משה סמיה יו"ר מרחב נתניה בהסתדרות ויהודית ז"ל היו בני דודים: "כל בעלי החנויות בשוק אהבו וכיבדו אותה. היא היתה מסוג האנשים שכבר לא רואים כיום".
בת דוד נוספת של יהודית היא השחקנית והזמרת הנתנייתית יהודית אנושי, שסיפרה על הגעגוע ועל כישורי המסחר יוצאי הדופן של בת משפחתה: "יהודית היתה יכולה ללמד 100 כלכלנים מה זה כלכלה ומהו מסחר. היינו מתאספות אצלה בחנות, כולם אהבו להיות שם, והיא היתה מבקשת שלא נדבר לשון הרע על אף אחד ומי שיעשה כן, שייצא מהחנות שלה. אני כבר מתגעגעת לחיבוק שלה".
יהודית ז"ל הותירה אחריה ארבעה ילדים, מאיה, רננה, אוהד וסיון, כמו גם נכדים רבים ומאות מתושבי העיר שכבר מתגעגעים לדמותה הייחודית.
