השנה היא 1998. המערכת הפוליטית בנתניה נמצאת באי סדר. צבי פולג, שכיהן כראש עירייה במשך פחות מקדנציה, פורש מתפקידו, ולנעליו נכנסה באופן זמני ורד סוויד, עד למועד הבחירות.
שני המתחרים העיקריים על כיסא ראש העירייה באותה מערכת הבחירות היו יואל אלרואי, מועמד בעל ניסיון שכיהן בעבר כראש עירייה במשך עשור, וחברת המועצה הטריה מרים פיירברג-איכר, שנבחרה בפריימריז לראשות סיעת הליכוד, ושכיהנה בעברה כראש מינהל חינוך, בריאות ורווחה בעיריית נתניה.
התוצאות - פיירברג-איכר זכתה בניצחון סוחף, ומאז נבחרה ארבע פעמים נוספות לתפקיד. בשבוע הבא תחגוג יום הולדת 70, כשהיא מסכמת את הקדנציה הארוכה ביותר בתפקיד בהיסטוריית העיר נתניה - 23 שנים כראש עירייה.
קראו גם>>>
"זה מאוד מוזר. אני לא מרגישה ככה", אומר פיירברג-איכר, על חגיגות ה-70. "אומרים שאתה מרגיש בלב צעיר יותר, וזו לא קלישאה. אני ממש מרגישה צעירה. אני לא מרגישה בת 20, אבל לי זה מוזר להגיד שאני בת 70. אני לא מרגישה ככה בהתנהגות, בצורת החשיבה.
"אני מתחברת לחבר'ה צעירים. יש היום צעירים שלא מכירים משהו אחר, כי הם נולדו כשכבר הייתי ראש עירייה, כבר כמעט 23 שנה".
חשבת שתהיי ראש עיריית נתניה במשך 23 שנה?
"לא חשבתי על זה. לא צפיתי מה יהיה. אני אספר על איזה מקרה שאולי משקף מה אני מרגישה כלפי העיר. פעם אחת נסעתי לשלושה ימים לאילת. דקה פנויה לא הייתה לי. התקשרו אליי הורים שלא הוציאו את הילדים שלהם לאיזה טיול. התקשרו וכתבו חופשי. אחד מההורים התחיל לדבר איתי ארוכות, ואמרתי לו 'תשמע, הבנתי'.
"הוא מתחיל להסביר לי דברים שאני כבר יודעת, ואני אומרת לו 'תגיד לי, איזה ראש עירייה הייתה מדברת איתך כל כך הרבה זמן בטלפון?'. הוא אמר לי שאני לא ראש עירייה בעיניו, אני האמא של העיר. ובעיניי זה מבטא הכול".
"ידעתי שהתיק ייסגר"
פיירברג-איכר מאז ותמיד הייתה ליכודניקית בנשמה. למרות שבשלב מסוים החליטה לרוץ לראשות העירייה ברשימה עצמאית, היא נשארה פעילה מאוד במפלגה ומקורבת לבני הזוג נתניהו. כשהיא נשאלת מה דעתה על הממשלה החדשה, מתקבלת תשובה מפתיעה.
"לקחתי את שלולית החורף, והברחנו בידיים שלנו את הסוסים ואת העבריינים שהיו שם, הייתי צריכה לריב כדי לשים גדר מסביב כדי שהם לא ייכנסו. זה היה מקום עם לכלוך, זבל, אורוות סוסים פיראטיות. היו במקום הזה זכויות בנייה ומגורים. זו הייתה צריכה להיות שכונת מגורים, והצלנו אותה"
"אני פטריוטית ישראלית, ומה שחשוב לי זה מדינת ישראל, וזה הרבה מעבר לכל מפלגה", היא אומרת, "אני צריכה להסתכל כרגע מה טוב למדינה שלי. האם טוב למדינה שלי מערכת בחירות נוספת שיכולה להיות הרסנית, סוג של חורבן בית שלישי, או שצריך לנסות ליצור ממשלה שבכל זאת תהיה, בתקווה, ממשלה יציבה. זה לא שיש לך תוכנית כבקשתך.
"אם היא הייתה כבקשתי, הייתי רוצה שביבי יצליח להרכיב ממשלה רחבה, אבל יש רצוי ויש מצוי. אם אני צריכה לבחור, אני אקבל את הממשלה של לפיד. מעבר לעובדה שברמה האישית, אני מאוד אוהבת את לפיד".
תסבירי.
"אני יודעת ששלחו תמונות שלי עם לפיד לבלפור, זה לא מעניין אותי. יש לי את האמת שלי, אני לא חייבת לאף אחד כלום. אמרתי את זה גם לשרה (נתניהו, ד"ס). כשאני נעצרתי, ידעתי מי החברים שלי, ומי לא. לפיד, שהוא לא חייב לי כלום, אני לא בסיעה שלו בכלל, אמר 'אם יש משהו שאני יודע זה לאבחן אנשים, ואני מכיר את הבחורה הזאת, ואני יודע שהיא ישרה והגונה ואני בטוח שזה יסתיים בלא כלום'.
"הוא אמר את זה בתקשורת, מה שלא עשו הרבה אחרים בליכוד, שלא השמיעו קול. אני לא אשכח לו את זה בחיים, כל פעם שהוא יבוא לנתניה, והוא יבקש לראות אותי, אני אבוא ואראה אותו ואצטלם איתו. כעסו עליי למה אני חברה של איילת שקד. היא הייתה שרת המשפטים, וליוותה אותי בכל מה שעברתי".
איך הרגשת כשסגרו את התיק נגדך?
"אני ידעתי שהתיק הזה ייסגר. אתה אף פעם לא יודע אם הם ילכו על איזה סעיף סל כמו 'הפרת אמונים'. זה יכול להיות, גם אם אתה עושה אפצ'י הפוך. אמרתי להם שהנדל"ן היחידי שיש לי באירופה זה הקברים של המשפחה שלי, שאלתי את החוקרים מאיפה הם המציאו לי דירות באירופה. ברמה האישית אני ידעתי שלא עשיתי כלום, והייתי די שקטה.
"אבל סגירת התיק נתנה לזה פומביות. זה הגיע למצב שחבר שלי פעם ישב בבית קפה ושמע מישהו אומר עליי 'אני בעצמי יודע על שלושה בתים שיש למרים בעין התכלת'. אין לי פירור בעין התכלת. אתה לא יכול להתמודד עם זה רק בצעקות של 'זה לא נכון'. הצורה שהתיק הזה נסגר, כל כך הרבה אישומים ורכילות, ועצרו כל כך הרבה אנשים, ואף אחד לא נקרא אפילו לשימוע - אנשים לא מטומטמים.
"הם יודעים שאם פתחו וסגרו ככה, כנראה שלא היו צריכים לפתוח מלכתחילה. אני עדיין בקשר עם האנשים בפרקליטות, והם יודעים שכנראה במקרה שלי, הם עשו טעות. עצרו שמונה אנשים, וסגרו לכולם בלי שימוע".
יש משהו שאת זוכרת במיוחד מאותו המעצר?
"ביום האחרון הכניסו לי עצירה לתא. חזרתי לחדר, ראיתי שהבגדים שלי מסודרים. אמרתי לעצמי איזו פיה הייתה כאן שעשתה את זה. מסתבר שהייתה שם בחורה חמודה, שיצאה עם איזשהו בחור שהתעסק עם סמים, והיא סתם הסתבכה. היא ישבה שנתיים בכלא, השתחררה, ועכשיו היא מתחתנת עם בחור טוב והיא ביקשה להזמין אותי לחתונה".
רשת של כבישים
ב-23 שנות כהונתה של פיירברג-איכר, לא מעט השתנה בנתניה. שכונות חדשות נבנו, מרכזים מסחריים נפתחו, אצטדיון חדש נחנך ואוכלוסיית העיר צמחה בקצב מסחרר. "גודל האוכלוסייה השתנה לגמרי", היא אומרת, "יש פה עיר חדשה לגמרי, לטוב ולרע. יש פה תושבים חדשים, שלא יודעים מה היה פה פעם ולא יודעים להעריך. המון השתנה כאן. כשהתחלתי את הקדנציה הראשונה, התחילו לעמוד לי על יד הדלת כל מיני ספקים, ולהגיד לי תודה. על זה שצ'ק זה צ'ק, ולא מבטיחים משהו שלא מקיימים.
"אין ספק שקיבלתי אדמה חרוכה, והיכולת שלי לגייס תרומות עזרה מאוד לנתניה. למשל, כשנכנסתי לתפקיד, הגיעו לגני הילדים כל מיני אנשי בטיחות של משרד החינוך והחליטו שכל גני המשחקים לא בטיחותיים. מה אתה יכול לעשות כשיש לך 30-40 מיליון שקל מינוס בתקציב הפיתוח? אז גייסתי תרומות, והחלפנו את כל גני המשחקים בעיר באמצעות תרומות. קיבלתי החלטות הרות גורל, שבטווח הארוך אנשים יודעים יותר להעריך".
אילו עוד נושאים את רואה כהצלחה?
"אני תהיתי איך יכול להיות שבלב העיר ממוקמת מזבלה. אני מטפלת בה כבר 20 שנה. היא מאושרת ברמה הארצית כתחנת מעבר לאשפה. מצאנו שם פצצות של צה"ל. אני, שאין לי גרוש על הנשמה, החלטתי לשנע את האשפה מחוץ לעיר, מה שהפך את התהליך להרבה יותר יקר.
"אחרי שעשיתי את זה, פתאום אנשים נזכרו באיכות הסביבה, שהאשפה שם מזהמת את מי התהום, את מי הים התיכון ואת האוויר. כל שני וחמישי היו שם שריפות, כמות זיהום האוויר הייתה עצומה. הייתי שלוש פעמים אצל ביבי על המזבלה הזאת, הבנו בסופו של דבר שאנחנו צריכים לעזור לעצמנו, והובלנו שם תוכנית כלכלית של 2000 יחידות דיור שיוקמו אחרי שהאדמה תטוהר.
"אני חושבת שזה אחד הדברים הכי מהותיים בתפקיד שלי, כי זה מאפשר לעיר להתפתח ולתושבים להפסיק לנשום רעל".
ומה בתחום הסביבה הירוקה?
"לקחתי את שלולית החורף, והברחנו בידיים שלנו את הסוסים ואת העבריינים שהיו שם, הייתי צריכה לריב כדי לשים גדר מסביב כדי שהם לא ייכנסו. זה היה מקום עם לכלוך, זבל, אורוות סוסים פיראטיות. היו במקום הזה זכויות בנייה ומגורים.
"לזכותו של הרצל קרן אני יכולה להגיד שגם הוא עתר בנושא, אבל מי שהביא את הפשרה ואת ההישג זאת אני, שהביאה לביטול של 50 אחוזים מזכויות המגורים שם. זו הייתה צריכה להיות שכונת מגורים, והצלנו אותה".
"כשאני נעצרתי, ידעתי מי החברים שלי, ומי לא. לפיד, שהוא לא חייב לי כלום, אמר 'אם יש משהו שאני יודע זה לאבחן אנשים, ואני מכיר את הבחורה הזאת, ואני יודע שהיא ישרה והגונה ואני בטוח שזה יסתיים בלא כלום'. הוא אמר את זה בתקשורת, מה שלא עשו הרבה אחרים בליכוד, שלא השמיעו קול. אני לא אשכח לו את זה בחיים"
עוד שכונה מרכזית בעיר היא קריית השרון. "כשהקימו את אגם 2, שזה גם לדעתי אחד ההישגים הגדולים, היו בטוחים שלא יצליחו לשווק את השכונה", אומרת ראש העירייה. "כי זו שכונה שכלואה בין קריית נורדאו לבין אזורים.
"כשהמינהל התחיל לקבל את הסכומים על האדמות, הוא לא האמין. קריית השרון הייתה עוד יותר בעייתית. לא הצליחו לשווק שם דירה. באו כל הקבלנים משם, ואמרו לי 'מרים, אנחנו לא מוכרים דירה'. לא היו תשתיות. היום פיתחנו שם רשת של כבישים ותשתיות. ספורטק, בתי ספר. במקום שתושבים יחכו 70 שנה למדרכה, המדרכה חיכתה לתושבים".
למרות הפיתוח יש תחושה של קיפוח בחלק מהשכונות הישנות, כמו נאות גנים.
"נאות גנים זאת שכונה שאין לה סיבה להרגיש מקופחת. הם אזור 3 במיסים, משלמים גרושים, למרות שאין לזה שום הצדקה. יש שם קילומטרים של רחובות שהייתה שם אדמה חרוכה. כל שיפוץ ובנייה כזאת זה עשרות מיליונים לעירייה.
"תבין, אין לזה מקור מימון. לשכונה חדשה שאתה בונה, על פי חוק אתה מקבל תקציבי פיתוח מקבלנים, בוותיקים - שקל אחד לא נכנס לנו. אז כל מה שאנחנו לוקחים כדי לפתח את השכונה, זה מהלוואות או ממקורות מימון אחרים. פעם מתווכים לא היו רוצים להסתכל על דירות שם, היום הם דופקים לתושבים על הדלת ושואלים אם הם מוכרים. כל מי שמרגיש מסכן שם, אני אמצא לו קונה".
קוסקוס וגפילטע
נעבור לקהילה הגאה. הם חשים מקופחים, שהעירייה לא תומכת בהם.
"אנחנו עיר דיי מסורתית. לנהל את העיר הזאת זה קשה, ואני משתדלת ללכת בין הטיפות. יש לי יתרון. אני באה מהמגזר החרדי. אני באתי ממשפחה קיצונית שסבתא שלי הייתה מגלחת את הראש כי היא אמרה שפאה זה טרף כמו חזיר.
"דוד שלי רב. אני משתדלת לנווט את הספינה הזאת בצורה כזאת, שכולנו נשמור על איזשהו מרקם, ולא נאפשר לקיצוניים לבוא לידי ביטוי. בנושא הגאווה, תלינו דגל מעל מרכז הצעירים, הגג. וחשוב לי להגיד שאני בכלל לא במקום לשפוט. זה לא המנדט שלי. אני לא סגן אלוקים, הוא לא מינה אותי. אנחנו כן עושים פעילויות דרך הגג לקהילה.
"ברגע שהשחיתו את שלטי הפרסום של מצעד הגאווה ביקשתי לבדוק איפה יש מצלמות, ואנחנו נאתר את אלה שביצעו ונדליזם. חשוב לי להגיד - אני לא אקפח אף אחד. אני מקבלת, אני לא שופטת. אני אעשה את הכול בשביל לעזור להם".
אהבת את החיקוי שלך בארץ נהדרת?
"קודם כל אני חושבת שאני יותר יפה ורזה. אני מודה שמאז עליתי בכמה קילוגרמים טובים, אבל אז לא הבנתי מאיפה הבטן ההריונית הגיעה. חוץ מזה עשו לי עוול, שמו אותי מאחורי סורגים, והם צריכים לבקש סליחה.
"אני מאוד כועסת עליהם. כשהתוכנית שודרה עדיין לא ידעו כלום, ואתם כבר שמים אותי מאחורי סורג ובריח. זו הייתה תקופה מאוד רגישה, ולא צריך להיות רשעים כאלה. אני לא חושבת שהדמות קלעה. יש כמה דמויות שקלעו בול. בנט, מירי רגב, שרה, אריה דרעי. אבל יש כמה דמויות שלא כל כך הצליחו לעשות.
"אבל זה לא משנה. עצם העובדה שאתה נמצא בתוכנית הזאת, אומרת שאתה בן אדם חשוב. הכי מצחיק זה מה שאחר כך עשו מזה, שאני עם נשק ואנחנו מתכוננים להיכנס לעזה".
איך עברה עלייך תקופת הקורונה בתור סבתא?
"היה קשה, אבל מרוב שהייתי בעשייה לא חשבתי על העניין. קצת הקלו עליי. בשבתות, הילדים היו מגיעים עם הנכדים, והיינו נפגשים בגינה ציבורית עם מסכות, ראיתי אותם, דיברתי איתם, שוחחתי איתם גם בטלפון. לפעמים היה קצת יותר קשה, אבל היום בעידן הוואטסאפ זה יותר קל. גם היום אני לא רואה אותם כל הזמן. יש לי נכדים גדולים, בן 17 ובן 14.
"אמרתי להם שאולי אני אפרוש מפוליטיקה, ואני אהיה כמו סבתא דליה, ששומרת עליהם ומכינה להם אוכל. הם אמרו לי 'לא לא, אנחנו לא רוצים. יש לנו סבתא אחת ששומרת עלינו ומבשלת, ואנחנו רוצים שהסבתא השנייה תהיה ראש עיר'".
את מבשלת לנכדים?
"בטח, בשבתות. הם נורא אוהבים בראנץ', אז בורקסים, פשטידות, סלטים. חוץ מזה אני עושה חמין, כבד. יש קוסקוס, הכול מעורב אצלנו. הקוסקוס מככב, החריימה. הטבחה בוודאי. יש לנו הכול מהכול. אני אוהבת גם גפילטע פיש".
בבחירות הבאות, את מתכוונת לנסות להמשיך להיות סבתא ראש עירייה או להיות כמו סבתא דליה?
"הייתה לי התלבטות. אבל ככל שהזמן מתקרב, אני יותר מגובשת בדעתי שאם אהיה בריאה, ואם הציבור ירצה אותי, וזה נראה שכן על פי המצב ברחוב, אז כן - אני ארוץ"
איך תחגגי את יום ההולדת?
"אני חושבת שאסע לאיזשהו מקום, אולי ליומיים-שלושה. אני לא אוהבת חגיגות יום הולדת. אני לא אוהבת את הפסטיבלים האלה. יש לי איזושהי רתיעה מזה. אני אספר לך איך היא התחילה. כשהיו ליואל אלרואי ימי הולדת, זו הייתה הפקה ענקית.
"כל העירייה וחברי המועצה הוזמנו למלון, ואכלו על חשבון העירייה. היה חסר רק שיורידו אותו עם מסוק. יום אחרי שהוא לא נבחר, חוץ ממני שהמשכתי כל החיים לשלוח לו פרחים, אף אחד לא זכר את יום ההולדת שלו. אז אמרתי לעצמי - שאני לא רוצה לחגוג ימי הולדת. גם ככה אני לא מרגישה בת 70".
מרים פיירברג־איכר. ציוני דרך:
11.7.1951: מרים פיירברג נולדה בעכו, להורים דבורה ורפאל
1957: עוברת להתגורר עם משפחתה בנתניה
1972: מתחילה את עבודתה כעובדת סוציאלית בעיריית נתניה
1988: מתמנה לראש מינהל חינוך, רווחה ובריאות בעירייה
1993: מתמודדת ברשימה למועצת העיר מטעם סיעת הליכוד, והופכת לחברת מועצה הממונה על התרבות
1998: נבחרת לראש עיריית נתניה בפעם הראשונה
2004: נישאת לרוני איכר, מנכ"ל עיריית נתניה לשעבר
2018: נבחרת בפעם החמישית לכהן כראש עיריית נתניה.
לעדכונים: חדשות נתניה