יארוסלב, תושב נתניה ואביו של השופט ומאמן הכדורגל קיריל בליקין, נולד ב-25.05.1931 באזור סיביר של ברית המועצות לשעבר. הוא עלה לישראל בשנת 1997, כשהוא כבר פנסיונר, ועם רזומה שיכול למלא את ספרי ההיסטוריה.
הוא התחיל כשחקן בנבחרת הכדורגל של ריגה והמשיך בתור שופט כדורגל, ששפט ביותר מ-100 משחקים. הוא עסק בספורט עד יומו האחרון. בנוסף, הוא עזר לפרטיזנים להילחם בגרמנים במלחמת העולם השנייה ולאחר שעלה לארץ הוא התנדב בנתניה. הוא השאיר אחריו אישה (פאינה), שני בנים, ארבע נכדות ודורות שלמים של שחקנים שזוכרים אותו בהערצה.
"אבא שלי היה בן אדם צנוע", סופד לו בנו קיריל, מאמן ושופט כדורגל מוכר המתגורר בימים אלו בכפר יונה. "הוא לא ביקש הכרת תודה וגם לא כבוד, למרות שהוא עשה מעשים טובים לאורך כל ימי חייו, כולל בזמן מלחמת העולם השנייה. כשהוא רק בן 11, אז הוא עזר לפרטיזנים הסובייטים להילחם במשך שנתיים נגד הגרמנים באזור סטלינגרד".
הוא מוסיף: "אחרי המלחמה אבא התחיל לשחק כדורגל, ובסוף שנות ה-40 הוא שיחק בקבוצת ריגה (בירתה של לטביה כיום). אחרי זה הוא עבר לשחק בקבוצת ספרטק מינסק ושיחק בליגה הראשונה של ברית המועצות. בסוף הקריירה שלו כשחקן כדורגל, אבא עבר לעיר דניפרופטרובסק (כיום דניפרו) ושיחק שם בקבוצה מקומית בליגה השנייה. במשך חמש שנים הוא היה הכובש המצטיין של הקבוצה. אחרי קריירה ארוכה שלו כשחקן הוא החליט לעשות שינוי ועבר למסלול השיפוט".
קיריל מספר שאביו נחשב לשופט מאוד מכובד כשברשימתו משחקים חשובים רבים. "ב-1969 הוא שפט במשחק הראשון בליגת העל של ברית המועצות. שלוש שנים אחר כך, ב-1971, אבא שלי נכלל ברשימת עשרת השופטים הטובים ביותר של ברית המועצות והיה אמור לקבל תג בינלאומי. לצערו, בגלל שהוא גם עבד כמהנדס ראשי במפעל סגור בברית המועצות, היה אסור לו לצאת מחוץ למדינה, ולכן הוא לא קיבל את התג המכובד.
"אבא לא התייאש והמשיך לשפוט במשחקים בתוך המדינה ואני חושב שבמשך בקריירת שיפוט שלו הוא שפט מעל 100 משחקים, כולל משחקים של קבוצות כמו דינמו קייב, שחטאר דוניצק, ספרטק מוסקבה, צסק״א וזניט סנקט פטרבורג. מה שאומר שאבא שלי שפט במשחקים בהם השתתפו שחקנים מפורסמים כמו לב יאשין, אולג בלוחין, רינאט דסאייב והמאמן האגדי ולרי לובנובסקי. הוא אף הספיק לנהל את מועדון הכדורגל דניפרו בתחילת שנות ה-90 בברית המועצות. הוא גם קיבל תפקידים שונים באיגוד השופטים בברית המועצות ובאוקראינה".
מה הוא עשה בישראל?
"כשהוא עלה לארץ עם אמא שלי פאינה ואחי הקטן אלכסיי, הוא כבר היה בן 67, מבוגר ובפנסיה, ולכן הוא לא עבד, אבל זה לא מנע ממנו להמשיך לעסוק בספורט, לשחות ולהתאמן. זה היה חלק ממנו, הפעילות הגופנית".
קראו גם:
קיריל, שבחר כמו אביו להיות מאמן ושופט של משחקי כדורגל, מספר שהחיידק לעולם הזה מגיע מאביו. "בחרתי להיות שופט כדורגל בזכות אבא שלי. הוא נתן לי ולאחי השראה וכל אחד בחר בדרך שלו. אני בחרתי בתחום של הכדורגל, להיות שופט ומאמן כמו אבא, ואחי הלך לכיוון של היי-טק, אחרי שהוא סיים את לימודיו בטכניון. אבא ליווה אותי מהתחלת הקריירה ועד המשחק האחרון של גמר הגביע בין מכבי נתניה לבית"ר ירושלים בסמי עופר. הייתי על תקן עוזר שופט במשחק הזה. הייתי מתייעץ איתו על הכל".
הוא מוסיף: "אבא שלי היה האבא והסבא הכי טוב שאפשר לבקש, הכי טוב בעולם. הוא יהיה חסר לכולנו. אנחנו גאים שבן אדם מיוחד כזה היה אבא שלנו. הוא היה דמות למופת ובן אדם הכי טהור. תמיד עזר לאנשים אחרים והתנדב. עד יומו האחרון הוא התעסק בפעילות ספורט. גם ביום האחרון שלו הוא הלך לעשות ספורט, לשחות בים, אבל הוא לא חזר".
