אין ישראלי שלא נחשף לאחרונה לביצוע המחודש והמרגש לשיר "הביתה" של ירדנה ארזי, שנכתב על ידי אהוד מנור והולחן על ידי יאיר קלינגר. אלף זמרים, נגנים ומשפחות החטופים התאספו באמפיתיאטרון בקיסריה וזעקו למען שחרור החטופים מהשבי ברצועת עזה.
מי שעומדת מאחורי הפרויקט היא טליה ירום (46), אם לשניים (9, 12) מכפר יונה, מפיקה מעל 25 שנה בערוצי טלוויזיה מובילים שמאז מגפת הקורונה הפכה למפיקת אירועים פרטיים.
חלום ילדות ישן
"כל חיי אני בתחום ההפקה, מרגע שחרורי מצה"ל ועד היום", היא מספרת. "בהתחלה עבדתי בהפקות טלוויזיה, הפקה של סרטי תדמית ומרכזי מבקרים, ובעשור האחרון התמקדתי בהפקה של אירועים עסקיים, תוך שאני מרצה ומלמדת באקדמיות להפקה, שזה אומר ללמד מפיקים איך להפיק''.
ירום אף הפיקה את גלויות תחרות האירוויזיון שנערכה בישראל בשנת 2019. "בכל שנות העבודה שלי היה לי חלום ילדות ישן, שישראל תזכה בתחרות האירוויזיון ושאני אהיה שם באיזה תפקיד הפקה, ולמזלי הגשמתי את החלום הזה שמלווה אותי שנים, במיוחד בגלל שגדלתי בבית בו שמעו קלאסי ואירוויזיון. אלא שאז הגיעה הקורונה והכל הפסיק, כולל אירועים עסקיים שבבת אחת הפסיקו להתקיים, אז פניתי לתחום של הפקות פרטיות כמו חתונות בטבע. אני מרימה מאפס אירוע בכל לוקיישן בטבע, אם זה במדבר, במשק, בחצר, בחורשה, מטע, יער או ים, אבל אז הגיעה המלחמה".
איפה היית בשבת של ה-7 באוקטובר?
"בבית. בהלם כמו כל המדינה. אני מודה שבשבוע-שבועיים הראשונים הייתי ממש זומבי מוחלט. זה קרה בגלל שהגוף שלי היה מושבת והנשמה שלי קפאה, כי מבחינתי חוויתי באופן אישי את הכאב הגדול הזה של כל האנשים שאני לא מכירה, אבל נכנסו לי ללב ולנשמה, אבל אז מתוך התהום הזו של הכאב הבנתי שאני חייבת לעשות משהו, לזעוק את הזעקה של החטופים שיחזירו אותם הביתה. זה היה ממש לפני הפעימות להחזרתם. הבנתי שאני חייבת לנצל את הכוח והכישרון שיש בי וגם את היכולות שלי לטובת משהו שיעזור להם. ומשם נולד הרעיון הזה של הקונצרט, מתוך זה שאני מאמינה בכוח של המוזיקה כשפה בינלאומית, שפה גלובלית שיודעת לגעת בכולם, והיא טהורה ומחברת. לכן החלטתי שאני רוצה להביא אלף מוזיקאים ללוקיישן שהכי מסמל את התרבות הישראלית, שזה אמפי קיסריה ושם לבצע נגינה ושירה המונית, שתיגע בכולם. שתזעק את זעקת הכאב של החטופים. מבחינתי, כולנו חטופים עד שכולם חוזרים".
קראו גם:
ירום מספרת שברגע שהחליטה לצאת לדרך עם המיזם השאפתני, היא יצרה קשר עם המוזיקאי ערן מיטלמן, חבר קרוב מזה 15 שנה, ושאלה את דעתו לרעיון. "אמרתי לו שזה מה שאני רוצה, אתה איתי או לא? והוא היה בשוק בהתחלה וסקפטי כי לא היה לנו מימון, ומדובר באירוע עצום, אבל הוא אמר לי שהוא איתי ומשם התחלנו לרוץ. הדבר הראשון שעשינו זה מיני קדם אירוויזיון של שירים שיכולים להיות אופציות לביצוע, כשבמקביל התחלתי לעבוד בשאר החזיתות לגייס את כל צוות הגרעין למיזם שכזה שזה אנשי מקצוע (תאורה, סאונד, הגברה, במות וכו'), וכמובן מוזיקאים וזמרים, כי מבחינתי ברגע שערן אמר לי כן, הבנתי מבחינתי שזה קורה ואני בצו 8 של עשייה והחלטתי לקרוא לזה קונצרט מולדת, כי זה ממש איגד המון אנשים שזועקים ואוהבים את המדינה שלנו".
"קונצרט מולדת"
(צילום: "קונצרט מולדת")
כל מילה בול
מי שעוד עמד מאחורי טליה הם בני משפחתה שרגילים לפרויקטים שלוקחת האם, בגינם היא נעלמת נוכח העשייה המאתגרת. "בעלי סייע לי כל הזמן הזה וכל המשפחה שלי הגיבה בחום, אהבה ותמיכה להחלטה שלי ללכת על זה. הם עמדו מאחוריי וגאים בתוצאה.
"אחרי השיחה עם מיטלמן הטלפון הבא היה לעופרה מנור אלמנתו של אהוד מנור שכתב את השיר וליאיר קלינגר, המלחין, לבקש את ברכתם ואישורם לעיבוד החדש שרציתי לשיר. בנוסף ביקשתי להחליף את המילה 'שנה' ב-'שעה' ועופרה הסכימה. השלב הבא היה הטלפון למארק וולך, מנהל הקונסרבטוריון בכפר יונה, שהצעתי לו להיות המאסטרו של הקונצרט והוא נענה בחיוב וליווה אותי בכל ההפקה, ביחד עם הבן שלי קורן בן ה-12 וחצי, שהוא גם פסנתרן מחונן שליווה אותי בכל התהליך, מבחירת השיר ועד העיבוד עם התזמורת. הוא ממש עשה הכל וגם כמובן השתתף בקונצרט על קלידים ויש כמובן את שילה גלאי ודני קסון שאחראים על בימוי הקליפ המטורף הזה.
"אני מודה שמהתחלה רציתי את השיר הזה, כי מבחינתי כל מילה שם היא בול, זה שיר מדויק שמתאים למה שקורה. רציתי שיר שיגיד שצריך להחזיר את החטופים הביתה. וגם היתה לי התקווה שהחטופים ייחשפו לשיר הזה ורציתי שהם יידעו שמחכה להם בית במדינה. בנוסף, היה לי גם חשוב להכניס את התקווה לשם, כי הבנתי שהשיר הזה חייב להיות מיוחד ולא רגיל. זה היה חייב להיות ענק".
אז למה לא הבאתם אמן מוכר או בחרתם שיר מוכר באנגלית?
"הציעו לי לעשות את זה, ואפילו ירדנה ארזי המבצעת של השיר רצתה לקחת חלק בפרויקט, אבל סירבתי ואמרתי לכולם שהשיר הזה יהיה בינלאומי גם בלי כל זה, ושאני רוצה שהפוקוס יהיה על העם במלוא תפארתו ועל הכוח שלו, כי בסופו של דבר מי שהופיע שם זה כל עם ישראל עם שיר ישראלי של פעם. וזה מה שקרה בסוף, הופיעו ביחד אנשים מגיל עשר ועד שמונים, דתיים וחילוניים, רוקיסטים ונגני סימפוניות, מהצפון ועד הדרום, וגם בעלי מוגבלויות וילדי אקי"ם שהיו שם ניגנו ושרו עם משפחות החטופים. כולם מצאו שם מקום. כולם בכו, וכולם זעקו זעקה אחת באחדות וכאב עצום והרבה גאווה - הביתה".
ואיך הגעת לכולם?
"ניסחתי מודעה בפייסבוק, בה כתבתי שמי שרוצה להשתתף צריך למלא טופס להרשמה, ונרשמו יותר מ-1,500 נגנים וזמרים, שאותם חילקנו לפי כלי נגינה. ואז היה צריך לכתוב תווים ורון קליין כתב 25 תפקידים שונים של תווים לכל כלי הנגינה. בנוסף, עבדנו על פלייבק לכולם, וככה הם יכלו לעבוד על זה ולהתאמן".
טלפון מקובי אשרת
"צריך להבין את גודל הדבר הזה, כי בפועל עד ל-18.12, שזה יום הצילומים, אף אחד לא ניגן עם השני או נפגש איתו. כולם נפגשו לראשונה בבוקר הצילומים שהיה אחרי שבועיים של מזג אויר גשום, ובגלל זה גם חששנו מעוד דחייה או ביטול ואפילו עשינו גיוס חירום של עוד זמרים ונגנים כי חלק פרשו בגלל שינוי התאריכים, כולל פנייה למשפחות החטופים, אליהם פנינו שבועיים לפני והם נענו", היא מספרת. "זה היה מדהים כי ידעתי שאם הם יעשו את זה, זה יכניס להם אור לחיים, כי האמנתי שזה חשוב שהם יהיו חלק מזה''.
ומה לגבי תקציב?
"כולם, צלמים, הפקה, במאים, עבדו בהתנדבות מלאה. הם היו שם כל היום מהבוקר בשש ועד סוף הצילומים. אני מודה שמהרגע שיצאתי עם זה לדרך ועד הסיום של הצילומים הייתי בתחושה של התקף לב, כי למרות שהייתי מוקפת באנשים מקצועיים בכל החזיתות והכל מתוקתק, בשום שלב לא ידעתי מה תהיה התוצאה בסוף אבל נרגעתי ברגע שאמרו לי 'טליה, יש פקקים בחניה'. זה היה הרגע בו הבנתי שזה קורה ויש אלף איש".
מאז יצא השיר, הוא זכה לעשרות מיליוני צפיות ברחבי העולם ומאות אלפי שיתופים. "זה קרה מהר. הייתי בשוק מכמות הצפיות, החשיפה והטלפונים, כולל טלפון מפרגנים מאומנים ישראלים, כולל ירדנה ארזי", היא מספרת. "זה הגיע לאמצעי תקשורת זרים בכל העולם, כולל ספרד וברזיל, וגם ביוטיוב העלו את זה בערוץ של נוצרים למען ישראל והגיבו לקונצרט הזה אלפי אנשים שאמרו שהם מתפללים למען החזרת החטופים וזו מבחינתי ההצלחה, שהשיר הזה הוא בעצם תפילה המונית שנוגעת בכולם. הקרינו את זה גם בעצרת והשיר הוא צלצול ההפסקה בבתי ספר ברחבי הארץ, וזה משודר בתוכניות רדיו ובטלוויזיה ואפילו מלמדים דרך השיר את סיפור החטופים, ומראיינים אותי בעשרות אמצעי תקשורת".
היה רגע מרגש במיוחד?
"עבורי היו שניים, כשמשפחות החטופים נכנסו לאמפי וכולם עמדו ומחאו להן כפיים במשך דקות ארוכות. והרגע השני היה כשקובי אשרת התקשר ופרגן. זה היה מטורף וכבוד בשבילי לשמוע ממנו שאפו ענק ושהוא לא ראה דבר כזה בעולם וגם לא בישראל. אבא שלי אילן ז"ל היה מתמלא גאווה".
לאור ההצלחה האם תעשי עוד פרויקט כזה?
"אני סיימתי את יום הצילום עם נאום בו איחלתי לכולם להיפגש שוב ולבצע קונצרט עם כל השבים. לחטופים שחוזרים".
