דניאל ריימונד מנתניה הוא אחד מיחידי הסגולה שזכה בארבעה סכינים בעונה הנוכחית של "משחקי השף".
2 צפייה בגלריה
דניאל ריימונד. "הקולינריה בנתניה מאוד טובה מבחינת אוכל רחוב, אבל מבחינת פיין דיינינג אנחנו יכולים להשתפר"
(טל שחר)
השופטים בחרו לשלוח את הצעיר בן ה-31 למחנה האימונים, ולאפשר לו לדלג על אודישן נוסף, לאחר שהגיש להם קרפצ'יו קולורבי מדורה עם קונפי פלמידה - בתוך המאזניים העתיקות של סבא שלו, שהיה ירקן ותיק בשכונת בן ציון בנתניה.
תביא צ'ייסר
"היה הרבה לחץ", אומר ריימונד, "בהתחלה אמרתי לעצמי שאני בא נטו בשביל החוויה. ואז פתאום מצלמות, מירי בוהדנה מסתובבת לך שם, אתה רואה אנשים באטרף שלהם, יש לך רק שעה לבשל את המנה שלך מאפס. זה פסיכי, זה מלחיץ. אמרתי לגרודה (לירן גרודה, המפיק הקולינרי של הסדרה, ד"ס) תביא לי צ'ייסר ערק, אני לא יכול לתפקד ככה".
והוא הביא לך?
"נתן לי אפילו שניים, לא יכולתי לתפקד בלי זה. זה היה בשביל להוריד את הפאניקה, וזה היה מרגש. לעמוד מול שפים ענקיים כאלה, למרות שעבדתי עם שפים גדולים, עבדתי עם רושפלד בהרברט סמואל לדוגמא. וזה היה רק השלב הראשון, היה לחץ - אבל עברנו את זה"
איך היה לקבל ארבעה סכינים?
"זה היה נדיר. מצד אחד לא ציפיתי כי אני בן אדם של סטטיסטיקות ומספרים. אמרתי לעצמי 'טוב,יש מאות אנשים, מה הסיכוי שאני אקבל ארבעה סכינים?' מצד שני, אני כן יודע מה אני שווה, ועבדתי במקומות מעולים, אז למה שאני לא אקבל ארבעה סכינים?"
קראו עוד>>>>
לא רק הבישול של דניאל תפס את השופטים. גם הרקע שלו. הוא נולד באנגליה לאבא אנגלי ואמא מנתניה שעשתה רילוקיישן למען האהבה, ולישראל עלה עם המשפחה בגיל 14. הוא מספר כי העלייה והמעבר לארץ אחרת, הפכו אותו לנער מעט בעייתי.
"הייתי 'ילד דווקא', לא רציתי לעלות לארץ", הוא אומר, "כל החברים שלי היו בלונדון, היה לי את הבית שגדלתי בו. אתה לא רוצה לעזוב, כשעוקרים אותך מכל מה שאתה מכיר - זה מבאס. ברור שעכשיו אני יודע שזה לטובה.
"הים, השמש, החברים, המדינה בכלל, ועוד לעשות צבא שזה משהו שרציתי ממש לעשות. אבל בתור ילד הייתי בעייתי, עשיתי שטויות בבית הספר, כל מיני דברים מופרעים, אבל עם הזמן התאפסתי והתאזנתי".
"הייתי 'ילד דווקא', לא רציתי לעלות לארץ. כל החברים שלי היו בלונדון, היה לי את הבית שגדלתי בו. אתה לא רוצה לעזוב, כשעוקרים אותך מכל מה שאתה מכיר - זה מבאס. ברור שעכשיו אני יודע שזה לטובה. הים, השמש, החברים, המדינה בכלל"
את הבישול גילה באיחור, לאחר שבבית לא כל כך הרשו לו לחוות את תחום הקולינריה. "אמא שלי לא נתנה לי להיכנס למטבח", הוא אומר, "אין מה לעשות, אצל הטריפוליטאיות הגבר לא נכנס למטבח, הוא שייח סעודי. אבל תמיד היה לי את החיבור הזה, כבר בצבא הייתי עושה שילובים במנות הקרב, ופה למדתי להכין שקשוקה, ושם עוד משהו וככה לאט לאט התפתחתי".
איפה התחלת את הקריירה הקולינרית?
"אחרי שהשתחררתי עבדתי במקס ברנר בתור ברמן, רציתי להיות מיקסולוג פעם, תמיד היה לי את החיבור הזה לטעמים. לפני זה עוד עבדתי כמנקה שולחנות. עשיתי את כל התפקידים, ממנקה שולחנות, לברמן, לטבח, ממש היה לי את הג'וק ואת התשוקה למקצוע הזה.
"עם השנים ניסיתי ללמוד אדריכלות ועיצוב פנים, לא התחברתי לזה, כולם פלצנים שמה. כל היום מדברים על רגשות, לא בשבילי. אז עזבתי את האדריכלות, עשיתי קורס טבחים בתדמור, והלכתי עם האוכל עד הסוף.
"עבדתי ב-"מיט אנד ויין", ואז עברתי ל-"הרברט סמואל". שם כולם מתחילים כחותכי עגבניות, לא משנה כמה ניסיון היה לך לפני זה. לאט לאט התקדמתי שם, תוך שנתיים הפכתי לסו שף. ביום שהתפטרתי לא היה לי כיוון או מקום ללכת אליו, וגם לא התפטרתי מסיבה רעה.
"פשוט כל היום אתה בלחץ כזה, זו מסעדה שנמצאת ב-'אלף המסעדות הטובות בעולם', אתה בסטרס שייקחו ממך את הטייטל, ובא לך קצת לשחרר מה-'פיין דיינינג'. אז התפטרתי משם, לא ידעתי מה הכיוון שלי.
"התקשר אליי באותו היום יוסי זמיר, השותף שלי במסעדה 'דודס בורגר' בנתניה כיום, ואמר לי שהוא רוצה שאני אבוא להיות שף אצלו בבר בנתניה. בסופו של דבר הייתי שם שנתיים ועזבתי, ואז אני ויוסי פתחנו את ה-'דודס בורגר'".
צ'יפס מהולנד
'דודס בורגר', ההמבורגריה שפתח ריימונד יחד עם שותפו בכיכר העצמאות לפני מספר חודשים, כבר זכתה לתשומת לב רבה מצד תושבי העיר. "תוך כדי האודישנים ל-'משחקי השף' אני ויוסי התחלנו לדבר על לפתוח את ההמבורגריה שלנו, וזה היה טיימינג טוב", הוא מסביר, "כי איך שפתחנו את העסק שודרה התוכנית, ודרך הפריים טיים של התוכנית, אנשים הגיעו לפה והכירו את המקום בסופו של דבר".
לא הפחיד אתכם לפתוח עסק חדש בקורונה?
"התחלנו לשפץ לפני הקורונה, בהתחלה בכלל לא לקחנו את הקורונה ברצינות. אבל ברוך השם שפתחנו המבורגריה ולא איזה בר. היינו פתוחים, עבדנו על משלוחים, בין העסקים היחידים שיכלו לעבוד טוב בקורונה זה פיצריות והמבורגריות. היה קשה כי עבדנו על משלוחים בזמן שאף אחד לא מכיר אותנו, ולאנשים בסגר היה אסור להגיע לכאן בכלל".
ואיך הולך עכשיו?
"ברוך השם, מצוין. ברגע שיש לך מוצר טוב, חומר גלם טוב ברמה איכותית מאוד גבוהה, זה מורגש. יש לנו בשר טרי שמגיע מרמת הגולן, לא מוקפא אף פעם. לחמנייה ברמה הכי גבוהה, חסה סלנובה, צ'יפס מהולנד. אין המבורגרים כאלה בנתניה, ועדיין לא מכירים אותנו בארץ יותר מדי, אבל אני לא מכיר המבורגרים ברמה הזאת בארץ בכלל".
מה אתה חושב על הקולינריה בנתניה?
"הקולינריה בנתניה מאוד טובה מבחינת אוכל רחוב, פאסט פוד, אם זה הבוריקה, הבגט שניצל, אלה דברים שיש לנו ברמה מאוד גבוהה בנתניה. אבל מבחינת פיין דיינינג אנחנו יכולים להשתפר. אנחנו אחת הערים הכי גדולות בארץ.
"אני והשותף שלי והחברים שלנו באזור בכיכר העצמאות, יש לנו המון עסקים פה, כולנו פה ביחסים טובים ורוצים לפתוח כמה שיותר דברים באזור הזה, למשוך לפה יותר צעירים, יותר קהל, וזה צריך לבוא מיזמים שאני חושב שצריכים להגיע מתוך נתניה.
"יש לנו תמיכה מהעירייה, אבל בסופו של דבר זה בידיים שלנו. המטרה שלנו היא לגרום לנתנייתים לצאת כאן בעיר במקום לתל אביב, ושאנשים מכל הארץ יגיעו לכאן לבלות. המפתח זה להעלות את הרמה הקולינרית לדעתי, כי אוכל ותיירות הולכים יד ביד, ולדעתי אנחנו בכיוון הנכון".
מה החלום הגדול?
"יש לי קטע עם אוכל כשר. הרברט סמואל הייתה באלף המסעדות הטובות בעולם והיא כשרה. הקולינריה הכשרה יכולה להגיע לממדים מטורפים ברגע שאנחנו מפסיקים להצטער על זה שזה בישול כשר, וללכת על האותנטי והאמיתי בבישול הכשר, וזה מה שיביא את הקולינריה הישראלית לממדים האחרים.
"לא למצוא תחליפים כשרים למטבחים אחרים, אלא לפתח את המטבח הישראלי הכשר. אני מאוד הייתי רוצה שיזכירו אותי באותה הנשימה עם שפים כמו יובל בן נריה, מור כהן, כל השפים הגדולים בארץ שלוקחים אוכל ישראלי צעד אחד קדימה, זה החלום".
לעדכונים: חדשות נתניה
