בית התמחוי של עמותת "קופת הצדקה המרכזית" (או בשמה השני, "טוב לב"), נמצא ברחוב לילינבלום 11 בנתניה, במבנה קטן המכיל מטבח וחדר אוכל, שלפני ימי הקורונה איכלס עשרות סועדים. כעת, בשל האיסור על התקהלויות, מגיעים באי בית התמחוי לדלפק ומקבלים את האוכל בחמגשיות ובקופסאות, כדי לקחת הביתה.
רובם מקבלים אותו ללא תשלום, אך חלקם מתעקשים לשלם סכום סמלי של חמישה שקלים. אולי בגלל הגאווה, אולי בגלל ההרגל. רוב תושבי העיר שחולפים ליד המקום ככל הנראה אינם מכירים אותו, אך למאות הוא משמש כמקום מפלט שמספק ארוחת צהריים חמה, מילה טובה וחיוך אדיב. "מאז הקורונה יש לנו הרבה יותר עבודה", מספר מנהל העמותה שאול וייס, "הזמנים השתנו".
1 צפייה בגלריה
בית התמחוי. "כשילדה בת תשע מטלפנת ואומרת שאין לה אוכל בבית, זה קשה"
(צילום: אסף פרידמן)
העמותה נחשבת לאחת הגדולות והפעילות בעיר. היא מחזיקה שני בתי תמחוי בעיר, אחד לארוחות בוקר ולארוחות שבת (ארוחות הבוקר הושבתו בעקבות הקורונה, ארוחות השבת ממשיכות להתקיים) ואחד לארוחות צהריים, שנמצא ברחוב לילינבלום. העמותה מחזיקה גם במשרדים, מרכז לוגיסטי, מחסנים ומחלקה למוצרי יד שנייה.
קראו גם:
"בתחילת המגפה היו לנו פחות ממאה איש שמגיעים לבית התמחוי בלילינבלום בכל יום", אומר וייס. "אחרי שהתחילה הקורונה התחלנו לחלק אוכל לאנשים בטייק אווי, כי אי אפשר היה להושיב אותם, וזה נהיה המוני. פתאום כל אחד שעבר ביקש לקבל אוכל. הכפלנו את מספר המנות, התחלנו לחלק כמעט מאתיים מנות ביום".
וייס בן ה־58 מנהל את העמותה כבר 15 שנה, מאז שהוקמה על ידי רבנים מנתניה. הייחוד בעמותה, לדבריו, הוא הפעילות שלה בכל התחומים ולמען כל המגזרים.
"יש לנו חלוקה של ירקות ופירות ברחבי העיר ל־400 משפחות בכל שבוע", אומר וייס. "אנשים באים לקחת, או שאנחנו שולחים להם את זה הביתה. יש לנו 600 חבילות מזון יבש שאנחנו מחלקים בכל חודש. יש משפחות שאנחנו נותנים להם מוצרי תינוקות, טיטולים ומטרנות.
"בימי החורף יש לנו ערכות חורף לחלוקה - שמיכות, כריות, סוודרים, גרביים - כל מה שצריך. גם תנורים, כל אחד לפי הצורך. נוסף על כך יש לנו ציוד לבית הספר, שאנחנו מחלקים לפני הלימודים. אנחנו מקבלים מארגון 'לתת' 130 חבילות מזון בחודש, ומקבלים מארגון 'לקט ישראל' ירקות ופירות כל שבוע. יש לנו המון מתנדבים שעוזרים לנו. חלק מהמתנדבים שלנו הם בעלי צרכים מיוחדים".
גם דרך גיוס המתנדבים של העמותה היא יוצאת דופן, לדברי וייס. "כל העובדים שלנו והרבה מהמתנדבים הם נקלטים ממאגר הנתמכים שלנו", מספר, "כך יוצא שחלק מהחבר'ה שנתמכים אצלנו, אלה הרבה פעמים גם חבר'ה שמתנדבים. אלה שעובדים אצלנו הם בדרך כלל גם אנשים נתמכים שנמצאים במצוקה, ואנחנו לוקחים אותם כעובדים במשכורת".
באילו מקרים קשים נתקלת בזמן הקורונה?
"המקרים הקשים במיוחד הם אנשים שלא רוצים לקבל עזרה. אני מגיע אליהם, רואה בתים מתפוררים, אבל ההורים לא רוצים לקבל עזרה. הם מתביישים, הם לא רוצים ליהנות מצדקה, לא רוצים להיות נתמכים, יש להם אגו שלא נותן להם אפשרות לבקש או לקבל. וזה הקושי הכי גדול שיש לנו. כשילדה בת תשע מטלפנת אליך ואומרת שהיא שמעה על העמותה שלך ושאין לה אוכל בבית; שאבא ואמא שלה לא עובדים כמה חודשים מאז תחילת הקורונה, זה קשה. מדובר פה על אנשים גאים, שלא רוצים לקבל עזרה. אלה מקרים שונים ממה שהיה לנו לפני הקורונה. אנשים לפעמים מתביישים לקבל".
איך אתה מתמודד עם זה?
"אני מזמין אותם לעבוד אצלי, או שאני מזמין אותם להתנדב. או שאני בודק באיזו מכולת הם רושמים ומשלם במקומם. מתאמצים כדי לתת להם, זו הייחודיות של העמותה. כשאנשים אומרים לי שהם לא רוצים לקבל, אם אני מוודא ואני רואה שהם באמת צריכים, אני מוצא דרך לתת להם. חשוב להבין, החוסר הוא לא רק של אנשים חסרי בית או מחוסרי עבודה. הוא גם של אנשים שיש להם עבודה ומשפחה לפרנס. גם של אנשים שיצאו לגמלאות. אנשים בפנסיה שמקבלים אלפיים שקל ומשלמים שכירות של אלפיים וחמש מאות שקל, גם הם צריכים עזרה".
וייס מספר כי הבידוד בזמן המגפה מביא איתו אתגרים חדשים, שלא היו קיימים לפני הקורונה. "בשבוע שעבר, לדוגמה, היו שש משפחות שהודיעו לנו שהן נמצאות בבידוד ואין להן אפשרות לקנות אוכל. אז גם להן אנחנו עוזרים", הוא אומר.
מה אתם צריכים מהתושבים?
"אפשר להתנדב בחלוקת מזון, בבית התמחוי, להעניק תרומות, כל אחד לפי הצרכים והיכולת שלו. אפשר ליצור איתנו קשר דרך אתר האינטרנט או דרך הטלפון, 2613*. אנחנו תמיד זקוקים לתרומות ולמתנדבים, במיוחד בזמן הזה, בימי הקורונה".
כל העדכונים - חדשות נתניה
