ב־10 באוקטובר 2018 הופתעו דיירי רחוב עמק חפר - רחוב כפרי ושקט בנתניה - לשמוע סירנות של ניידות משטרה ואמבולנסים. כעבור כמה רגעים התגלתה הטרגדיה שבגללה הוזעקו למקום. עליזה שפק ז"ל, שהתגוררה בבית ברחוב יחד עם בתה הצעירה, נרצחה בדם קר על ידי הפרוד שלה, יצחק שפק. ב־15 דקירות סכין הוא נטל את חייה ונמלט מהמקום. לאחר מכן התקשר שפק לחברו והודה ברצח, ואז ברח עם רכבו לכיוון המושבים הסמוכים אביחיל וכפר ידידיה, שם נתפס לאחר שעות ארוכות. יצחק שפק, שהודה בשבוע שעבר ברצח פרודתו במסגרת הסדר טיעון, לא רק הרג את עליזה. הוא גם פצע וצילק את נפשם של ארבעת ילדיה, שלא ישכחו לעולם את הכאב, ואת אותו לילה טרגי.
קראו עוד:
"תבואי מהר"
"החבר שלו (של יצחק, ד"ס), אותו אחד שהתקשר אליו, התקשר אליי לאחר מכן", משחזרת אורטל שפק בת ה־36, בתה הבכורה של עליזה, "הוא אמר לי 'אורטל, תבואי מהר, נראה לי שקרה הגרוע מכל'".
מה עבר לך בראש?
"חשבתי שהוא מסתלבט עליי, כי את לא רוצה להאמין. התקשרתי אליו עוד פעם, הוא היה בממתינה. אני בשיא ההיסטריה, מתקשרת לאחותי הקטנה שגרה עם אמא, מספרת לה. היא הייתה עם חברות באותו הלילה. בן הזוג שלי בזמנו אומר שצעקתי שהוא הרג אותה. אני אפילו לא זוכרת את זה. אחותי התפרקה בטלפון. אז אני ניסיתי לאסוף את עצמי, הזמנתי מונית, לקח לה נצח להגיע. אני יוצאת החוצה לרחוב ומתחילה לצרוח את הנשמה שלי, אני בסטרס מטורף. כשהמונית הגיעה, אין לי מושג כמה דקות עברו, אבל זה הרגיש לי כמו נצח.
"הדברים הכי גרועים עוברים לך בראש. אנחנו מגיעים לרחוב ואני רואה את כל המשטרות. אני רואה אמבולנס של זק"א. עיתונות. כל הרחוב מלא באנשים. לא נתנו לי להיכנס לבית. הייתי בטוחה שהיא בחיים. אף אחד לא סיפר לנו מה קורה, חיכינו המון זמן בחוץ. עד שבסוף ניגשתי לשוטר ודרשתי ממנו לדעת מה קורה. שתבין את התמימות, בדיעבד הייתי צריכה לדעת שזו זירת רצח, אבל לא רציתי להאמין. ואני עוד אומרת לעצמי בראש, 'אולי מנסים להציל אותה'. ואז באו וסיפרו לנו מה קרה".
ידעתי שימצאו אותו בחיים. מצד אחד אתה רוצה שהוא ימות, אתה לא רוצה אותו בחיים שלך, אתה לא רוצה להתמודד עם בתי משפט, אתה מעדיף שהוא יהיה בקבר. אבל - הוא נשאר בחיים
מה הדבר הראשון שחשבת עליו אחרי שסיפרו לכם?
"על כלום, אתה לא מעכל. את חושבת איך לספר להורים שלה. כולם אמרו עליו 'בטח הוא התאבד'; אמרתי לעצמי שאין מצב שהוא התאבד. לפגוע באחרים הוא יכול, בעצמו - בחיים לא. ידעתי שימצאו אותו בחיים. מצד אחד אתה רוצה שהוא ימות, אתה לא רוצה אותו בחיים שלך, אתה לא רוצה להתמודד עם בתי משפט, אתה מעדיף שהוא יהיה בקבר. אבל - הוא נשאר בחיים".
כמו במקרים אחרים של רצח נשים על ידי בני זוגן, גם הרצח של עליזה שפק ז"ל לא הגיע משום מקום. הוא היה נקודת השיא של מסכת התעללויות ארוכה של גבר מכה, שניצל את כוחו ושלט באמצעות אלימות באשתו ובילדיו. "עזבתי את הבית בערך בגיל 19", מספרת אורטל, "בגלל האווירה שהייתה בבית. היו מריבות כאסח, שום דבר לא מצא חן בעיניו. הייתה אלימות מילולית. הייתה גם אלימות פיזית בבית כלפי אמא, גם כלפינו. אבל כשכבר גדלנו, האלימות הפיזית כלפינו פחתה, כי הוא כבר לא היה יכול להרים עלינו יד. שתבין, לקח הרבה זמן עד שהבנתי שמה קורה בבית הוא לא תקין".
מתי זה היה?
"בתיכון. היינו כל כך רגילים שזה המצב בבית. לא נחשפנו כל כך למה שקורה בבתים אחרים, עד גיל מאוחר יחסית. בתיכון התחלתי לכתוב עליו כל מיני שירים של כעס, שאני רוצה שהוא ימות וכאלה. אז הבנתי שלא טוב לי בבית, ושיש שם אווירה לא טובה. ומאז זה התחיל לחלחל. אלה דברים לא תקינים כשאתה עובר אותם, אבל אין לך עם מה להשוות, אז אתה עדיין לא מבין את זה"
בגלל זה עזבת?
"מן הסתם לא רציתי להיות בבית, אבל נשארתי בבית עוד קצת בשביל אמא. להשאיר אותה לבד בתוך כל המצב הזה, זו הייתה הרגשה נוראית".
ניסית להגיד לה לעזוב אותו?
"כל החיים. מאז שהייתי ילדה קטנה, אבל אז היא לא הסבירה לי את המצב. ובגיל מאוחר יותר היא כבר הציגה לי את הקשיים שיהיו לה אם היא תעזוב אותו. הוא גם לא היה בנאדם שאפשר פשוט לקום וללכת ממנו. גם כשהיא התחילה לדבר איתו על להיפרד, הוא היה עושה לה חשבונות, רושם לה על דף כמה תעלה לה שכירות, כמה יעלה לה בית ספר. הוא היה מפחיד אותה באמצעות איום כלכלי, מראה לה שהיא לא יכולה להסתדר לבד בחוץ. היא הייתה עובדת במשק בית, בחינוך מיוחד, עבדה כמה תקופות ברדיו. מאוד אהבו אותה, אבל הוא הרבה פעמים הרס לה וקלקל לה, והרבה פעמים לא רצו לקחת אותה לעבודות בגללו".
הרשעה מוקדמת
אורטל מספרת כי אמה נפרדה מאביה פעמים ספורות, אך חזרה אליו בכל פעם, עד שנפרדה ממנו סופית במהלך שנת 2018, כמה חודשים לפני הרצח. שנתיים לפני כן, ב־2016, עליזה התלוננה נגד יצחק על תקיפה. למרות שאמה משכה את התלונה, כתב אישום הוגש, הוא הורשע ונידון לחצי שנת מאסר על תנאי ולקנס כספי אם יחזור על אותה עבירה.
"אמא שלי חזרה בה מהתלונה באותו הזמן", מספרת אורטל, "אבל המדינה הייתה מחויבת כבר להגיש כתב אישום. יש לה לב כל כך טוב שהיא לא רצתה שיהיה לו תיק, אתה מבין? היא רק רצתה לעבור את זה. היא ויתרה לו כל כך הרבה במהלך החיים. אבל כשאתה לומד שמוותרים לך על משהו, אתה ממשיך לעשות אותו".
מה גרם לה לחזור אליו אחרי שהיא עזבה אותו?
"הלחץ שלו, חברים מסביב. הוא היה מפעיל מניפולציות על אנשים, בוכה להם בטלפון. הוא היה מגיע לדירה שלי כי היא באה לגור אצלי כשהיא הייתה עוזבת אותו. הוא היה אומר לי 'את צריכה להחזיר אותה הביתה'. אמרתי לו 'סליחה, זאת אמא שלי, אף אחד לא פוגע בה'. כבר אחרי שעזבתי את הבית הייתי עונה לו, ולא הייתי מפחדת ממנו. אבא שלי היה מפחד להתפוצץ לידנו, אבל היו פעמים חריגות".
היה קטע שנזכרתי בו כשישבתי עם החוקרים. חצי שנה בערך לפני הרצח הוא התעצבן על משהו והרים סכין בבית, כשכולנו היינו שם. הוא לקח סכין מהמטבח, היה עצבני ואיים. כולנו קפאנו
כמו?
"היה קטע שנזכרתי בו כשישבתי עם החוקרים. חצי שנה בערך לפני הרצח הוא התעצבן על משהו והרים סכין בבית, כשכולנו היינו שם. הוא לקח סכין מהמטבח, היה עצבני ואיים. כולנו קפאנו, לא ידענו איך להגיב".
כמה חודשים לפני הרצח החליטה עליזה לעזוב את יצחק סופית. השניים אפילו היו בהליכים מתקדמים של גירושים, ועליזה עברה להתגורר עם בתה הצעירה בבית ברחוב עמק חפר, אותו הבית שבו התבצע הרצח הנורא.
איך את זוכרת את אמא בחודשים האחרונים שלה?
"אחרי הפרידה האחרונה? מאושרת. זו הייתה החצי שנה הכי טובה בחיים שלה. היא אמרה לי 'את לא מבינה איזה כיף לי, אני עושה מה שאני רוצה, אף אחד לא יושב לי על הראש. אני רוצה לשתות קפה בעיר, אני יוצאת, אני רוצה לבקר את הבת שלי, אני הולכת לבקר אותה'".
הוא לא נתן לה לצאת, לבלות?
"היא הייתה באה אליי לבקר אותי, תוך רבע שעה-עשרים דקות יש טלפון ממנו, הוא התקשר ובדק מה קורה איתה ולמה היא לא חוזרת. לצאת עם חברות הוא לא היה נותן לה בכלל".
בחצי שנה הזאת אחרי הפרידה, פחדת שיקרה משהו?
"תמיד פחדתי. מאוד דאגתי לה, מאוד פחדתי שהוא יפגע בה. היא הייתה אופטימית מדי. היא אמרה לי 'אל תדאגי'. אבל בחצי השנה האחרונה היו לה רגעים שהיא פחדה. כי הוא היה יותר מדי אובססיבי, הוא הבין שהיא בורחת לו מהידיים. זה התבטא בהודעות כל יום, כל היום, הוא הופיע לה בפתח הבית והציע לה לשתות קפה. הוא ניסה את כל התחבולות האפשריות כדי להקשות עליה מספיק כדי שתחזור".
את חושבת שהיו דגלים אדומים בשבוע האחרון?
"לא, וזה הקטע הדפוק בכל הסיטואציה הזאת. אלה היו המריבות הרגילות. אבל יש כל כך הרבה דברים שאתה חושב לעצמך למה לא עשית אותם לפני שזה קרה. למה לא הייתי איתה, למה לא דיברתי איתה שוב, למה לא הרגתי אותו, לפני שהוא הרג אותה. רגשות האשם נשארים איתך. גם אחותי מרגישה אשמה שהיא לא הייתה איתה באותו הערב. אבל אם אתה שואל אותי, בנאדם כמוהו שבא עם מטרה, לא היה רואה בעיניים והיה הורג גם אותנו אם היינו שם".
עונש מקסימלי
בשבוע שעבר הורשע שפק במסגרת הסדר טיעון בעבירת רצח "בסיסית", ולא בעבירה של רצח בנסיבות מחמירות. ההבדל הוא שהעונש הנגזר על אדם שהורשע ברצח בנסיבות מחמירות הוא מאסר עולם. כעת, במסגרת הסדר הטיעון של עבירת רצח "בסיסית", קיים סיכוי כי בית המשפט יגזור על שפק עונש קל יותר ממאסר עולם.
הסדר הטיעון הכעיס אתכם?
"לא ידעתי שהנסיבות המחמירות יורדות מהפרק עד הדיון בבית המשפט. הבנתי שהם הסכימו להסדר בגלל שזה נסחב כבר שנתיים. על פי הטענות שלו (של יצחק שפק, ד"ס), הוא חתם על הסדר כי הוא שמע את העדות שלי וזה טלטל אותו והוא פחד לשמוע את שאר האחים. הסדר הטיעון לא הפריע לי. מפחיד אותי שהוא לא יקבל מאסר עולם, מגיע לו לקבל את העונש המקסימלי על מה שהוא עשה. לא מגיע לו פחות מזה".
איך הייתה ההרגשה להעיד נגדו?
"לא פשוטה. חשבתי שיהיה לי יותר קל, כי אני מאוד חזקה באופי שלי. אבל רק כשהגעתי והייתי בסיטואציה הבנתי כמה משקל מונח על הכתפיים שלי. ומהצד השני יש את הסניגור שמנסה להוציא אותך הכי רעה שבעולם, כאילו את אשמה בזה שהיא נרצחה".
לאחר שחוותה את הכאב של אלימות נגד נשים על בשרה, כיום אורטל מנסה לסייע לנשים אחרות, בהתנדבות מלאה. היא מספרת את סיפורה, מתראיינת ועוזרת לנשים מוכות שפונות אליה באופן פרטי. "מישהי נכנסה למקלט לנשים מוכות", היא מספרת, "קיבלתי הודעה מהמקלט כי יש לי קשר איתם. הם אמרו לי שהאישה אמרה שבגלל שהיא ראתה אותי מתראיינת בטלוויזיה היא נכנסה למקלט. בשבילי זה היה מדהים. אני עוזרת ומסייעת לכמה נשים שאני יכולה.
"אני חושבת שבישראל לא צריכים להיות מקלטים לנשים מוכות", היא מוסיפה, "אלא לגברים מכים. למה הנשים צריכות לעזוב את הבית? כמו שיש אלכוהוליסט שמכניסים אותו לטיפול, אז אותו הדבר צריך לטפל בבעיה. בפן הטיפולי, אפשר לטפל בגברים מכים. יש גברים שעברו טיפול והם נמצאים במקום אחר. אתה יכול להפחית את האלימות בקרב הגברים האלה".
את חושבת שאם אבא שלך היה מקבל את הטיפול הנכון, הוא היה משתנה?
"אני חושבת שכן. אם היו תופסים את זה כמה שנים אחורה, יש מצב מאוד גדול שהוא כן היה יודע לטפל בבעיות הזעם שלו, ולומד להתמודד עם דברים. הוא היה בנאדם שלא ידע להתמודד עם דברים, והרבה פעמים הדברים האלה נובעים מביטחון עצמי נמוך. ממחשבה שאם תאבד את האישה שלך, לא תמצא מישהי אחרת. וזה גם סוג של התמכרות לכוח. כשיש לידך מישהו חלש, אתה מרגיש חזק לידו, ואתה מתמכר לזה. ופתאום כשאמא שלי לקחה לו את זה - הוא איבד את זה".
כל העדכונים - חדשות נתניה
