בחצי השנה האחרונה, אנשי הצוות בבית החולים 'לניאדו' בנתניה לא עצמו עין. בין הגל ראשון לשני, בית החולים נמצא כעת במצב של מעל 100 אחוזי תפוסה. עם שתי מחלקות קורונה (והשלישית בדרך), עשרות אנשי צוות בבידוד (שחלקם הגדול נמצאו חולים מאומתים בנגיף הקורונה) וחוסר משמעותי בכוח אדם, נדב חן, מנכ"ל בית החולים, שמוביל את המלחמה המקומית בקורונה, מספר על הקשיים והשחיקה, ועל החשש מהחורף הקרוב.
קראו גם:
"בגל הראשון, התבקשנו בלניאדו להכין 250 מיטות קורונה על ידי משרד הבריאות", מספר חן, "אז הייתה היערכות ראשונית בישראל של להכין את בתי החולים ל-5,000 מונשמים. אז בית החולים הכין תכנית לשבע מחלקות קורונה. במהלך הגל הזה, הכשרנו את המחלקות. כבר באותו השלב, התרענו שהחוסר הכי גדול שלנו הוא בכוח אדם. גם בצבא, לכל טנק צריך מפעיל, ולכל רובה צריך חייל. פתחנו שתי מחלקות קורונה בגל הראשון, פתחנו מיון חשודים, לחולים שמגיעים עם תסמינים של נגיף הקורונה. ובאותה התקופה עבדנו עם המון ספקים בהילוך מתקדם מה שנקרא. המדינה ביקשה שנמלא אספקה בבית החולים לארבעה חודשים, ולא רק אתה נלחם על הציוד הזה, גם שאר בתי החולים בארץ, ובכלל בעולם. ויש קושי להשיג ציוד, המחירים מטפסים לגבהים לא הגיוניים. הקורונה הייתה מאוד מפחידה בהתחלה, כי אף אחד לא הכיר אותה".
ומה קרה בגל השני?
"בגל הראשון, גם ברגעים הקשים ביותר, היו 300 ,400 חולים ביום. לא היו 4,000. כעת, בגל השני, יש תחלואה עצומה. אתה פתאום מגיע למצב, שהצוותים שלך 'נשרפים'. הם פתאום פוגשים בסופר, בחתונה או בבית הכנסת בחולה מאומת, ואז אתה מגיע למצב שיש לך שלושים, ארבעים, חמישים - אפילו מאה, אנשי צוות, בבידוד. זו כמות עצומה של צוות שיורדת לך מהסד"כ (סדר כוחות, ד"ס). וזה עוד אחרי שנים שבה מערכת הבריאות מורעבת. ואז פתאום הצוותים שלך מתחילים להיקרע".
אתה חושש מקריסה?
"תראה, המושג קריסה לא נכון ולא קיים. הצוותים תמיד יתייצבו לעבודה. הם נותנים את כל הלב והנשמה. הכוח של לניאדו זה הצוות שלו, וזה לא רק הרופאים והאחיות. זה אנשי הניקיון, המטבח, האבטחה, האחזקה. גם שם יש מבודדים, וצוותים מצומצמים שעובדים קשה יותר".
אז למה התפוסה הגבוהה גורמת?
"לשחיקה. בגל הראשון, הרבה אנשים שהיו צריכים להגיע לבית חולים, לא הגיעו כי הם פחדו מהקורונה. בגל השני, אנשים כבר לא כל כך מפחדים. יש מחלקות מלאות בבית החולים בלי קשר לקורונה, יש ניתוחים. בגל הראשון, מרפאות החוץ היו חצי ריקות".
אין פחד שנהיה כמו איטליה? שבית החולים לא יוכל לקבל חולים נוספים?
"אני כמעט לא רואה מצב שבית החולים לא יקבל חולים נוספים. אבל יכול לקרות מצב, בו מגיעים הרבה מאוד חולים לבית החולים, ואז אתה עושה 'טריאז'' - חלוקה בין הבינונים, לקשים, לקלים. ואז אם יש לך המון מונשמים, אין מספיק רופאים שיודעים לתת טיפול מתאים. אבל בגלל זה אנחנו כל הזמן מבצעים הכשרות, וכיום כדי למנוע עומס על בית חולים אחד, אנחנו מבצעים ויסות חולים ברמה הארצית. משמע, אנחנו לדוגמא, קולטים חולים מבתי חולים עמוסים יותר. ואם נגיע למצב שבית החולים מלא לגמרי, נוציא חולים לבתי חולים אחרים, פחות עמוסים. המטרה היא ויסות בין בתי החולים, ולהכשיר כמה שיותר אנשי צוות כדי למנוע שחיקה של הצוות הקיים. לניאדו עדיין לא נמצא במקום של אי ספיקה מבחינת העומסים".
אז מתי העומס יהפוך לבעיה?
"הבעיה האמיתית תתחיל בחורף, זה מה שמדאיג אותי. מה יקרה אם יהיו שפעות חזקות, יחד עם קורונה? אנחנו זוכרים חורפים של 120-130 אחוזי תפוסה במחלקות הפנימיות, מה שנקרא תופעת 'הזקנה במסדרון', ואם להוסיף על זה קורונה - אז זה כבר מדאיג אותי. בגלל זה כיום אני מתחיל לקבל לבית החולים רופאים שיצאו לפנסיה שיחזרו כ-'כוחות מילואים'. אני מתחיל לכנס את הצוותים בחזרה הביתה, מה שנקרא. כל אחד שיצא לקורס חיצוני, שיחזור. אני מכין אותנו לגל של החורף".
מה חסר לכם? מהמדינה, ממשרד הבריאות?
"היום המדינה חייבת לי כיום ל-40 מיליון שקלים, הבטחות שלהם על כספים שהבטיחו להעביר אליי, על תוספות של כוח אדם שהיא ביקשה שנוסיף ולא שילמה לנו עליו, וגם על אובדן ההכנסות הפוטנציאלי שהיה לנו. הרי המדינה אמרה לנו תפסיקו לנתח, תפסיקו לעשות פרוצדורות אלקטיביות כדי להתפנות לטיפול בחולי קורונה, ונשפה אתכם. ולא שיפו אותנו. יש לי היום ספקים שאני חייב להם כספים, חלקם הגדול אלה אותם ה-'שולמנים', ואין לי כסף לשלם להם, כי המדינה לא העבירה את הכסף, כי צריך להעביר את זה בוועדה, ואין תקציב שנתי, וזה הרבה מאוד בירוקרטיה.
"הדבר השני שחסר לי זה כוח אדם. אני פונה למדינה, שתתן לי לקלוט עוד תקנים, עוד רופאים, עוד כוח אדם. כשהמדינה רצתה להעביר מיליארדי שקלים לאזרחים, היא מצאה את הכסף. מי צריך יותר כסף מבתי חולים? כל הכספים שבתי החולים צריכים כדי לגמור את השנה זה 500 מיליון שקל. תנו לבתי החולים בארץ לגמור את השנה. תעבירו את הכספים, כדי שנוכל להמשיך לטפל. בסופו של דבר אנחנו חיילים, ואני מרגיש שאני חייל בשטח, נותנים לי נשק - והמחסנית ריקה".
לכל חדשות נתניה
