נינה סורצב, 28, תושבת נתניה, גולשת, עוסקת בשיווק דיגיטלי.
מה נתנייתי בעינייך?
"מסיבת רחוב עם הופעת אורח של ראש העירייה".
המקום האהוב עלייך בעיר?
"חוף ארגמן".
נינה סורצבנינה סורצב
נינה סורצב
(צילום: אסף פרידמן)
מה הכי גרוע כאן?
"הזבל והלכלוך שאנשים משאירים בחופים".
איך עברת את תקופת הקורונה ואיך היא השפיעה עלייך?
"התקופה הזו גרמה לי להשקיע בעצמי יותר ולהתבונן פנימה. את רוב ימי ההסגר העברתי בעבודה מול המחשב בבית ובגעגועים עזים לים".
עם מי היית רוצה לשבת לדרינק ולמה?
"ז'ק פרסקו, מייסד 'פרויקט ונוסד'. זה פרויקט שמציע שיטה כלכלית־חברתית חדשה. במקום כלכלה מבוססת כסף עוברים לכלכלה מבוססת משאבים. על פי הגישה הזאת, בעזרת ניצול יעיל של משאבי הטבע שלנו, ושימוש בטכנולוגיות מתקדמות, אנחנו יכולים ליצור עבור כל האנשים החיים על כדור הארץ חיי שפע ורמת חיים גבוהה, תוך שמירה על הסביבה. הייתי רוצה לספוג קצת מהידע של פרסקו לגבי התנהלות העולם וההתנהגות האנושית".
משהו משוגע שעשית?
"כשהייתי בקייפטאון, אני וחברה טיפסנו על 'הר השולחן'. בדרך עשינו פנייה לא נכונה ומצאנו את עצמו עושות את המסלול הקשה שהוא מסלול מסוכן שגובה קורבנות בכל שנה. כשהבנו את זה כבר היה מאוחר מדי, כי הדרך חזרה היתה מסוכנת עוד יותר, אז נאלצנו לסיים את המסלול הקשה. למזלנו פגשנו בדרך שני מטפסים מנוסים שעזרו לנו לעבור את המסלול בשלום וכנראה הצילו את חיינו".
סיפור מיוחד שקרה לך בחייך כגולשת?
"טסתי עם בן הזוג שלי לחופשת גלישה בסרי לנקה. בתור אחת עם נטייה להיפצע בדרכים מגוונות, נזהרתי מאוד, כדי לא להרוס את החופשה, והצלחתי לשמור על עצמי עד היום האחרון. בסשן של הערב תפסתי את הגל האחרון בשכיבה על הבטן כדי לצאת מהמים. ואז מישהו נכנס לי עם השפיץ של הגלשן בתוך כף הרגל ולא יכולתי לדרוך עליה שבוע. לשמחתי זה קרה בסוף החופשה והיא לא נהרסה לי, אבל לא התחמקתי מלהיפצע".