מזג האוויר מתחמם והאביב בישראל קצר, דבר המבשר על בואו של הקיץ בצעדים גדולים ומהירים. אנו נוטים לשייך מחלות רבות לתקופת החורף, כמו מחלות של צינון, שפעת והתקררות, אך לצערנו גם בקיץ ישנן מחלות מסוימות, השכיחות ומתחברות למזג אוויר חם ולתקופה שבין מאי לספטמבר.
חלק מהמחלות נובעות מהאקלים, חלקן מניסיונותנו לברוח ממנו וחלקן קשורות לכך שהילדים שוהים זמן רב יותר מחוץ למסגרות הקבועות.
פגיעות חום
הדבר הכי בולט בארצנו הוא החום הקיצוני, העלול להביא עמו תופעות לא נעימות ואף מסוכנות לבריאות.
מכת חום: כשחום הגוף עולה מעל לטמפרטורה מסוימת, חלבונים בגוף עוברים שינוי מבני, וכתוצאה מכך מערכות הגוף נפגעות. ילדים הם אוכלוסיה פגיעה הרבה יותר לסכנה מסוג זה, וחום גופם יעלה מהר יותר משל מבוגר בשל הבדלי הגודל. תינוקות קטנים אינם תמיד בעלי גישה למים על פי צורכיהם ואינם יכולים לבטא שינוי בהרגשתם. מכת חום יכולה להוות סכנת חיים של ממש. כשהיא שמופיעה, היא קשה לטיפול ולכן כדאי להתמקד במניעה.
למניעת מכת חום יש לשים לב למספר כללים חשובים:
- להימנע מטיולים עם ילדים בשעות עומס החום (שעות הצהריים) או בימים שידוע מראש שיהיו חמים במיוחד.
- להקפיד על כובע, שתייה תדירה ושהייה במקומות מוצלים או מצוננים.
- לשים לב בעיקר כשמטיילים עם תינוק בעגלה, שהעגלה מוצלת ומאווררת.
- להלביש את התינוק בבגדים מאווררים וקלילים, להימנע מחשיפה ישירה לשמש.
- בימים חמים להגביר את מתן הנוזלים (הנקה/תמ"ל/מים לתינוקות בגיל מתאים).
- בעת טיולים בטבע, אם הילד במנשא יש לשים לב לצבעו, כמה הוא מזיע, חיוני ושותה.
- במידה ששמים לב לתשישות אצל הילד, שינוי בצבע (סמוק או חוור), שינוי בנשימה – לעצור, להעביר למקום מוצל, להוריד שכבות בגדים, להשקותו אם ניתן.
- להקדיש תשומת לב מיוחדת בימים החמים לכך שכל ילדי המשפחה יצאו מהרכב והגיעו ליעדם. בעיקר בימי החופשה, כשהשגרה היום יומית משתנה.
התייבשות: מצב שלאו דווקא ילווה בעליית חום גוף. משמעותה אובדן נוזלים העולה על צריכתם, ויתבטא בהפרעה במאזן הנוזלים ו/או המלחים בגוף עם משמעות לתפקודו. יש לתת תשומת לב לשהייה במקומות מצוננים, שתייה מרובה, תמיכה גם במזונות עם מלח במידה ששוהים הרבה במקומות חמים. אם הילד נראה תשוש, משתנה צבעו, מופיעות בחילות והוא נותן פחות שתן, יש להחזירו למקום קריר ולהקפיד על שתייה. בתינוקות קטנים שלא יכולים לבטא צמא או להגיע בעצמם לשתיית מים, יש לשים לב להזעת יתר ולצורך בהגברת מתן נוזלים.
טביעה: מדי שנה נפגעים ילדים מטביעה, בשכיחות גבוהה יותר בקיץ. סיכון יתר קיים בקרב ילדים בגילאים שנתיים ועד חמש שנים, ובמתבגרים. יש להקדיש תשומת לב לא רק לים, שבו יש להקפיד לשחות רק בחוף עם מציל, אלא גם בבריכות שכשוך רדודות ובעת פעילויות עם מתנפחים המכילים מים. עומק של 10 ס"מ מים מספיק על מנת לגרום לטביעה של ילד. השגחה מתמדת תימנע אסון.
כללי זהירות שיש להקפיד עליהם:
- השגחה ללא הפסקה. הדבר אומר להיות בקשר עין ובמרחק המאפשר מגע ללא הרף עם הילד.
- להקפיד על אביזרי ציפה ולזכור שהם אינם מונעים טביעה ואינם פותרים את המבוגר האחראי מהשגחה בלתי פוסקת על הילד.
- במידה שיש בקרבת הבית אזור בריכות ויש ילדים במקום – לוודא שהבריכות מגודרות עם שער נעול ואין אפשרות לילד קטן להגיע בכוחות עצמו לבריכה ללא השגחה.
עקיצת חרקים וזוחלים
העקיצות נפוצות יותר בקיץ, בעיקר באזורים המיועדים לטיולים, איזורים עם שיחים, בקרבת מקורות מזון או פחי זבל, אתרי קמפינג, וכן באתרי טבע רבים, וזאת בשל קרבה לכוורות המשמשות לחקלאות. באופן כללי, אם ידועה אלרגיה לארס חרקים ובכלל על מנת להימנע מפגיעה, רצוי לנעול בטיולים נעליים גבוהות וסגורות. אם ידוע על אלרגיה לעקיצות, מומלץ ללבוש בגדים ארוכים (קשה ליישום בקיץ הישראלי). במידה שידועה אלרגיה, אין להתפשר על נשיאה מתמדת של מזרק האפיפן שבו מצוידת האוכלוסייה האלרגית, היכול במקרה של עקיצה להציל חיים.
- נחשים: מבלי להיכנס לסוגי הנחשים הארסיים בארץ ולתפוצתם, במרבית המקרים הפגיעה תסתכם בתגובה מקומית בלבד. עם זאת, ייתכנו מקרים של תגובה כלל גופית מסוכנת, ולכן בכל מקרה של אירוע הכשת נחש יש לנסות לנוח ולא להתרוצץ, למנוע הזזת הגפה או האזור המוכש, להישאר במקום קריר ולפנות לעזרה רפואית בהקדם האפשרי. במידה שנמצא עד שראה את הנחש ויוכל לתארו, יהווה הדבר יתרון בטיפול.
- עקיצות דבורניים (דבורה, צרעה): אינן מסוכנות אלא לאדם הידוע כאלרגי לארס החרק או בעקיצה המסכנת את נתיב האוויר, למשל בחלל הפה או בלשון. במידה שהנעקץ חש ברע, מופיעה פריחה מפושטת או נפיחות בפנים, חולשה או קוצר נשימה, הקאות או כאב בטן עז, יש להזעיק עזרה רפואית באופן דחוף. במידה שהאדם ידוע כאלרגי לארס החרק ויש בידו מזרק אוטומטי מתאים, יש להזריק על פי ההוראות שקיבל ולפנות לעזרה רפואית באופן מידי.
תופעה נפוצה הרבה יותר מהשתיים הקודמות היא תופעה של תגובה מקומית לעקיצה של כל חרק שהוא, ייתכן גם ליתוש, דבורה, מדוזה או כל חיה עוקצת אחרת. מקרה כזה יתאפיין בנפיחות מקומית אבל משמעותית וגדולה, כאב וחום מקומי ולעיתים גם גרד. לעיתים קומפרסים קרים מקומיים ותרופות מקבוצת נוגדי האלרגיה יספיקו, אבל לפעמים יהיה צורך בהוספת טיפולים תרופתיים נוספים. לשם כך כדאי להיבדק על ידי רופא, בעיקר אם התופעה מלווה בכאב עז או מערבת היקף מלא של אחת הגפיים.
מחלות זיהומיות
הזיהומים העיקריים המאפיינים את עונת הקיץ הם מזהמי מערכת העיכול, בהם נדבקים מאכילת מזון נגוע. גורם סיכון לכך הוא מזון שנשמר בתנאים שאינם אופטימליים מבחינת קירור. מטבע הדברים ,הדבר נפוץ יותר בקיץ. יש להיזהר מאכילה במקומות בהם המזון נשמר מחוץ למקרר, בעיקר אם מדובר במזון הנוטה להכיל מזהמים, כמו חומוס, מוצרי חלב, בשר, דגים, ביצים.
סימנים להידבקות הם כאבי בטן, בחילות, הקאות, שלשולים. סימנים נוספים תלויים במזהם עצמו ובאופן ההדבקה. ייתכן חום, שלשולים ריריים או דמיים. הסכנה במקרים אלו היא התייבשות והפרת איזון מלחים. במידה שנדבקים, בעיקר אם מדובר בילדים, יש לפנות לבדיקת רופא שיחליט אם אירעה התייבשות וכיצד ניתן להשיב את הנוזלים ו/או את המלחים שאבדו דרך מערכת העיכול. לפעמים שתייה ואכילה יספיקו. לפעמים ימליץ הרופא על תמיסות הידרציה מיוחדות, המכילות סוכרים ומלחים. לעיתים יש צורך בתמיכה בנוזלים דרך הווריד, עד התאוששות מהמחלה. במקרים מסוימים של סימנים להידבקות בזיהום חידקי, יינתן גם טיפול אנטיביוטי.
עוד סוג זיהום נפוץ בקיץ הוא זיהומי עור. בשונה מתגובה מקומית גדולה שאינה זיהומית, זיהומי עור לפעמים מלווים בחום, ואם נבעו מעקיצה, טווח הזמן מהעקיצה עד הופעת הסימנים שונה מאשר טווח הזמן להופעת תגובה מקומית שאינה זיהומית. זיהומי עור יכולים להיות משניים לעקיצה, לאחר חבלות, שגם הן נפוצות יותר בקיץ או כניסה של חיידקי עור אל מתחת לעור במקומות בהם העור פגוע (למשל זיהום פטרייתי בין בהונות הרגליים). הטיפול בזיהומים אלו הוא אנטיביוטי לאחר בדיקת רופא.
פציעות וחבלות: באופן טבעי, בקיץ הילדים מבלים בחוץ יותר, פוקדים פעילויות ואינם נמצאים במסגרות. הדבר בא לידי ביטוי גם בשכיחות הפציעות, על חלקן כבר דיברנו. בנוסף, ישנן פציעות מנפילות או תאונות הקשורות בפעילות כמו טרמפולינות וטיולים. נדרשת תשומת לב מיוחדת לתאונות דרכים ובפרט תאונות אופניים חשמליים, משום שתוצאות הפציעות האלו יכולות להיות קטלניות. על מנת למזער את הסיכון לפציעה מסכנת חיים, צריך להקפיד על הגבלת הגיל לפי החוק, חבישת קסדה, הכרת כללי הבטיחות וחוקי התעבורה, להימנע מהרכבת רוכב נוסף ותשומת לב מלאה לדרך.
מאת: ד"ר הדס יחיעם, מומחית ברפואת ילדים ורופאה במיון ילדים "מאיר", כללית מחוז שרון-שומרון
