במשך 63 שנה פעלה חנות "טקסטיל חקאק שלמה" הוותיקה ברחוב שער הגיא 7, במרכז נתניה. אלא שבקרוב היא תיהפך להיסטוריה. הבעלים מאיר וסילביה חקאק הודיעו בשבוע שעבר על סגירת החנות. בתם, רחלי חקאק וורטמן, פרסמה פוסט בפייסבוק על "מכירת חיסול של מפעל חיים" ולקוחות, תושבים ובעלי החנויות הסמוכות, התייצבו כדי לרכוש פריטים ולעזור לבעלי החנות לסיים פרק מרגש בחייהם.
בדים על הגב
בשנות החמישים של המאה הקודמת עלה שלמה (סלמן) חקאק לישראל מעיראק, יחד עם אשתו ג'ולייט ואחיו, איתו החל למכור בדים במושבים בשרון. ''סבא שלי שלמה, היה נוסע באוטובוס ומסתובב בין המושבים עם גלילי בדים על הגב", מספרת רחלי. "לאט לאט, יחד עם אחיו, החליטו שניהם לפתוח חנות טקסטיל, פה ברחוב שער הגיא. סבא שלי שלמה ניהל את החנות שלו, במשך הרבה שנים עד שההורים שלי מאיר וסילביה, המשיכו את העסק ועבדו בו הרבה מאוד שנים".
במשך עשרות שנים, הגיעו בשעות הבוקר המוקדמות מאיר בן ה-76 וסילביה בת ה-77 אל החנות במרכז העיר ומכרו לתושבים בדים, מגבות, מצעים, מפות ועוד שלל פריטי טקסטיל. כעת כשדור ההמשך בחר בדרך אחרת, החליטו לסגור את העסק.
"הכול השפיע על ההחלטה לסגור את העסק'', מספרת רחלי. ''העולם השתנה ואנשים קונים פחות בחנויות ומעדיפים רשתות גדולות. ההורים התבגרו וזה הפך קשה יותר עבורם לקום מוקדם בבוקר ולהגיע לנהל את החנות. גם הקורונה השפיעה על ההחלטה ועל המצב, וגם אבא שלי חלה ונחלש".
מאיר, בעלה של סילביה, מרגיש שאחרי 63 שנים של עבודה בחנות, הגיע הזמן ששניהם ינוחו. "הקורונה השפיעה על המצב של העסק, אבל לא על ההחלטה לסגור אותו. החלטנו לסגור כי אין מי שימשיך את העסק".
קראו גם:
באים לקנות ולהיזכר
על חלון הראווה של החנות נכתב בגדול, ''מכירת חיסול'', ומתחילת השבוע שעבר, כשפורסם הפוסט, הגיעו עשרות לקוחות לבקר בחנות הוותיקה שמוכרת לכל תושבי העיר והסביבה. חלק גדול מהלקוחות הגיע לרכוש פריטים במחירים מאוד נמוכים, בעוד שאחרים, בעיקר המבוגרים, הגיעו לחלוק זיכרונות ולספר על הימים הטובים של החנות, כשעוד אנשים קנו בהקפה.
"הגיעה מישהי שסיפרה לי שההורים שלה קנו לה בחנות שלנו את הנדוניה לחתונה שלה", מספרת רחלי. "לקוחה אחרת סיפרה שהיא אהבה להגיע עם אמא שלה לרכוש שמיכות ומצעים בפסח. הרבה לקוחות סיפרו שהחנות הזו היא חלק מהילדות שלהם''. רחלי מוסיפה כי הרבה לקוחות באו בשביל לסגור מעגל, בעיקר המבוגרים שמכירים את החנות עשרות שנים. "גם לי בתור ילדה יש זיכרונות טובים מהמקום. בגלל זה זו זכות מאוד גדולה עבורי לשמוע את הסיפורים של האנשים, את הפידבקים והזיכרונות. אני יודעת שבאמת כואב להם ושאנחנו נגענו בהרבה אנשים כעסק משפחתי".
רחלי מספרת כי ההחלטה לסגור את העסק שברה לה את הלב, במיוחד בשל האחריות שקיבלה על עצמה, לטפל בסגירת החנות. "עשינו בשבוע האחרון פרסום של המקום, וכבר השבוע שאנחנו מוכרים את כל מה שאפשר, כי בשבוע הבא אנחנו צריכים לפנות את החנות. זה שובר לי את הלב לסגור את החנות. ממש כואב. כי זה מוסד ותיק. מוסד משפחתי. מה שאבא שלי ידע כל חייו זה לקום בבוקר וללכת לעבודה בחנות. זה חלק מהילדות והחיים שלנו, וזה קורע לי את הלב לסגור את החנות הזו. אבל ההורים החליטו".
היו עוד סיבות שהשפיעו על ההחלטה לסגור?
"במשך הרבה שנים, כולם הכירו את החנות שלנו שהיא במרכז העיר, אבל הכל השתנה, תחום הטקסטיל כבר לא מה שהיה פעם, וגם מרכז העיר הוא לא מה שהיה פעם והרבה חנויות וותיקות יצאו החוצה כי קשה למצוא חניה וזה מקשה על לקוחות שרוצים להגיע. גם כשאני באה לעסק אין חניה. בנוסף, ההורים מבוגרים ואנחנו לא ממשיכים את העשייה של ההורים כי כל אחד בחייו ובעבודתו, ולכן החלטנו לסגור".
איזה רגע היה קשה במיוחד בתהליך הסגירה?
"הכי כאב לי שאבא שלי בא לבקר בחנות אחרי שהתחלתי לסדר את הדברים לסגירה וזה היה קשה לו מאוד, במיוחד שכבר יש מדפים ריקים, כי אנחנו מוכרים הכל ולא מביאים עוד סחורה. זה משהו שקשה לכולנו כמשפחה לראות, כי אף פעם לא ראינו מדפים ריקים. תמיד הייתה סחורה בכל מקום ובמחסן. זה שובר את הלב".
