העיתונאי מוטי אוסטרייכר עדן, הכתב בצפון ומנהל הערוץ הראשון לשעבר, הלך לעולמו בסוף השבוע האחרון.
עדן (72), תושב כפר יונה בעשור האחרון, שימש ככתב הצפון של הערוץ הראשון אותו ניהל במשך מספר שנים. הוא הותיר אחריו אישה (תמר), שני ילדים (דותן ושירה), ושני נכדים המתגוררים בארצות הברית. ביום שישי התקיימה הלווייתו בבית העלמין בכפר יונה כשרבים ליוו אותו בדרכו האחרונה.
"היינו נשואים 46 שנה, הכרנו באוניברסיטה בירושלים. אני למדתי ספרות עברית ולשון עברית והוא למד תיאטרון ויחסים בינלאומיים", מספרת אשתו תמר. היא מספרת כי מוטי היה איש משפחה שאהב לצאת לטייל, ליהנות ולבלות עם משפחתו.
"הוא היה בן אדם מאמין בדרך שלו בצורה מיוחדת, לא בשביל לקבל הקלות אלא בגלל האמונה הטהורה שלו, וככה הוא גם חינך את הילדים שלנו, את דותן ושירה. בנוסף, הוא היה סבא מאוד מאוד פעיל, לא הכרתי הרבה כאלו. עברנו לכפר יונה בשביל לגדל אותם. ואחר כך כשהם עזבו ללוס אנג'לס המשכנו לגור פה".
היא מספרת על הקשר החזק של מוטי עם המשפחה ועל ההשקעה הרבה בעבודתו. "לאחר שמוטי סיים את תפקידו בניהול הערוץ הראשון, הוא פנה לדרך אחרת ושימש כדובר של נמל חיפה, ואחר כך כשיצאתי לפנסיה, עשינו דברים ביחד, בילינו, טיילנו ונהנינו. זה היה חשוב שהוא יעשה את זה, כי העבודה בלבנון ככתבנו בצפון גבתה מחיר כבד מכל המשפחה. גרנו בנהריה, עיר הולדתי שבה החיים מתוחים, יש קטיושות וזה לווה בהרבה דאגה, בעיקר כי מוטי התרוצץ בלילות ובימים בלבנון, זה לא היה פשוט וגבה מחיר מכולם, והוא רצה שקט".
ממה הוא נפטר?
"הוא חלה בסרטן והוא נפטר מכל ההסתבכויות שנבעו מהמחלה אחרי שהוא נותח. הוא היה מורדם ומונשם במשך שבועות רבים. הוא נפטר ביום חמישי האחרון בבית החולים איכילוב בתל אביב".
בתו שירה ספדה לו בבית העלמין: "אבא שלי. מרדכי, כמו שאהבתי לקרוא לך. איש של חסד, של טוב. איש של אנשים. כל כך קל היה להתאהב בך, כל כך הרבה חברויות אמת עשית ולראיה כמות הלבבות שפגשת במהלך חייך ונמצאים כאן היום ללכת איתך את הדרך האחרונה.
"אבא זו היתה זכות גדולה עבורי להיות הבת שלך, הבת של מוטי עדן. ללמוד ממך הליכה עקבית בנתיב של ערכים, יושרה, אהבת אדם, אהבת בריאה ועשיה. ללמוד ממך יצירה מהי. בערב שלפני הניתוח הקשה, ערב יום השואה, ישבת במיטת בית החולים, כתבת שיר ופרסמת בפייסבוק:
כך השמיים אומרים
——————————
כ ל ה ש מ י י ם
מ ל א י ם מ ס פ ר י ם.
ב צ ב ע ה ש מ י י ם.
"השיר מקבל היום משמעות נוספת, ואולי משמעויות נוספות. כשאתה עכשיו חלק מהשמיים שמעלינו.
"אני מניחה שחלקכם הכרתם את אבא כעיתונאי, איש מקצוע, כתבנו בצפון, חבר טוב, איש שיחה אבל אני רוצה לספר לכם בכמה מילים על מוטי, שהיה אבא שלנו - האבא הכי דואג, הכי אוהב, שהיה נוסע בשבילנו חצי מדינה אם היינו צריכים, שהקפיד שבמקרר שלנו יהיו מטעמים והרבה. מלא. באיכות הכי טובה ובשפע אינסופי. אבא שלי שבנסיעות המשותפות שלנו היינו צדים שקיעות, שומעים מוזיקה ישראלית ישנה וטובה ומתחרים, מי מזהה ראשון את השיר, מי הזמר ומי המלחין, ומי כתב. לעיתים גם אני ניצחתי. לעיתים.
"אבא ידע הכל! תאריכים, אירועים היסטוריים, מקומות, הוא פשוט היה מאגר ידע בלתי נדלה, ועדיין גם אחרי היכרות של כך הרבה שנים הופתעתי כשענה בכזו קלילות על עוד שאלה ב-20 שאלות במוסף הארץ, בילוי שבת בבוקר של אמא, שלו ושלי. תמיד חשבתי שאם נלך יחד לתכנית טריוויה כזו נזכה בלי כל מאמץ. לא הספקנו.
החודשים האחרונים היו מסע קשוח, ואבא נלחם. וואו איך הוא נלחם. כוח החיים החזק שלו היה השראה של ממש. גם הצוות הרפואי המופלא שליווה אותנו התאהב בו תוך שניות, והם הפכו להיות משפחה שלנו בתקופה הזו. קיווינו לסוף אחר לסיפור הזה, ייחלתי שאבא יזכה ללוות אותי לחופה כשאתחתן, שיניף באוויר גם ילד או ילדה שלי ויאהב אותם כפי שאהב בכל ליבו את אדם וגיא הנכדים היקרים לו מכל, הילדים של דותן.
"אבא דע לך שערכיך הטובים, ליבך הטהור, וההסתכלות הייחודית שלך על העולם הרוחני והגשמי נטועים בי עמוק. אתה חלק ממני. חלק מאיתנו. אמא אהובת ליבך היפה, דותן בנך הבכור, נעמה אשתו והילדים. לנצח נצחים. אוהבת אותך אבא קסום שלי, לב שלי".
עדן, יליד ישראל התגייס לשירות צבאי בסיירת שקד בשנת 1969, והשתתף במלחמת שלום הגליל בתור כתב של קול ישראל. בשנים 2006-2003 ניהל את הערוץ הראשון, זאת לאחר שבשנות ה-80 עבד בערוץ ככתב צבאי בצפון.
אילן בכר (70), עיתונאי לשעבר במעריב וכיום סופר, נפרד מחברו הקרוב ומספר כי הם גדלו יחד בעולם התקשורת, לאחר שנפגשו לראשונה אצל עדנה פאר בסוף שנות ה-70, ומאז הם הפכו לחברים טובים. "מוטל'ה התחיל את הקריירה שלו ברשת ב' ברדיו לפני 43 שנה, ומיד בלט ברגישות שלו וביכולת שלו להביא סיפורים מעניינים ולהיות מוביל בתחום. מאז דרכינו הצטלבו כל הזמן". הוא מספר.
"היינו חברים בלב ובנפש, גם כשהוא התמנה ככתב הרדיו בצפון, תקופה בה כיסה את כל האירועים החשובים. תמיד הייתי מאזין לו באדיקות כי הוא תיאר הכל בצורה לירית ופואטית. ואז כשהוא עבר לטלוויזיה, לפני קצת יותר מ-30 שנה, ככתבנו בצפון, כל כתבה שלו היתה מלאה בנשמה עם סיקור נוגע ללב. אחרי זה הוא המשיך והפך למנהל הערוץ, וגם שם הוא ידע ליצור חברויות ואת כל הקנאה שהתפקיד הזה מעורר, כי הדרך שלו היתה מיוחדת במינה".
יש משהו שאנחנו לא יודעים עליו?
"שהוא היה משורר. הוא היה מקריא לי שירים שהוא היה כותב. הייתי ממש מתפעל. הוא היה מיוחד שעבד במקצוע מאוד מחוספס והיה מסתער על כל ידיעה עם סכין בין השיניים, ולא רבים ידעו על המשורר שבו. הוא לא השוויץ בזה".
שמרתם על קשר כל השנים?
"כן. כל הזמן הזה היינו בקשר. הוא עבר לפני כמה שנים מנהריה לכפר יונה, והייתי מגיע לבקר אותו ואת תמי והילדים".
בכר מספר שהוא ידע על מחלתו של מוטי, ולמרות שהוא לא הגיע לבקרו בבית החולים, הם שמרו על קשר קבוע וניהלו שיחות בנושא. "כל התקופה הזו הוא היה אופטימי. הוא סיפר לי שהיה לו גידול בוושט והוא עומד לפני ניתוח ולמרות הסיכונים הוא אופטימי. בנוסף הוא היה בן אדם מאמין, מקורב לחב''ד. היתה לו ממש אמונה גדולה שהכל יסתדר, אבל לצערי כל הסיבוכים והסיכונים שאמרו לו שעלולים להיות קרו".
קראו גם:
בהודעה שפרסם תאגיד השידור נכתב: "מוטי, שסיקר בראשית דרכו העיתונאית את מלחמת לבנון הראשונה, שימש במשך שנים ככתב הצפון של רשות השידור והפך לאחד הקולות המזוהים ביותר עם סיקור ההתרחשויות בצפון בתחומים הביטחוניים, החברתיים והכלכליים. כאן, תאגיד השידור הישראלי, מוקיר את עשייתו ותרומתו של מוטי עדן לשידור הציבורי בישראל במשך עשרות שנים ומשתתף באבלה של המשפחה".
