"תחיו בלי פחד, פחד זה דבר שהורג בנאדם אנחנו צריכים לנצח ואנחנו נצא מזה" זו התשובה המרגשת שקיבל חייל צהל מהמשטרה הצבאית ששאל את קלרה צנקר , שורדת שואה מדיור מוגן לב גנים מה המסר שלה עבורו. את הדברים המרגשים אמרה צנקר בארוע מרגש לא פחות בדיור המוגן לב גנים נתניה במסגרתו ארחו עשרות שורדי השואה הגרים בלב גנים עשרות חיילים מהמשטרה הצבאית ששוחחו כאמור עם שורדי שואה רבים נוספים בהם מירי אבידן שבהחלטה של רגע הוצאה מבית חולים שהופצץ.
"אני נס" סיפרה לחיילים מירי אבידן דיירת לב גנים נתניה ושורשת שואה שגם כן השתתפה באירוע" אני זוכרת את יום הבריחה אמא שלי עטפה אותי, אני ממש זוכרת את עצם הבריחה ואת האיסוף של דוד שלי שלקח אותנו עם הטנדר שלו לגבול צרפת, כשהגרמנים פלשו לבלגיה ההורים שלי הבינו שחייבים לברוח, והם בין היחידים שהבינו שהם חייבים לברוח, הייתי בת 5 , הייתי חולה עם חזרת – אני ממש רואה את התמונה שלי ואמא שלי, רצינו לברוח לאנגליה, אמרו שזו מעבורת אחרונה אבל חייבים לזרוק את המזוות לים כדי שיהיה מקום לעוד אנשים במעבורת, אני ממש זוכרת את עצם הזריקה של המזוודות לים כדי לאפשר לאנשים נוספים לעלות, הגענו לאנגליה ורק עם הבגדים שלגופינו " סיפרה אבידן לחיילים והמשיכה "התאשפזתי זמן קצר אחרי שהגענו לאנגליה, ואנגליה הותקפה קשה, אושפזתי בבית החולים ואבא שלי התעקש להוציא אותי מבית החולים, רק שהרופאים התעקשו להשאיר אותי , בפועל אבא של החליט על דעת עצמו להוציא אותי ובאותו הלילה ירד טיל על בית החולים. מה שאומר שניצלתי בנס "אמרה אבידן
המפגש בלב גנים
(צילום: דיור מוגן לב גנים נתניה)
כשעברנו מאנגליה לאפריקה, הים היה מלא מוקשים, בפועל האוניה שהיו צריכים לתפוס יצאה לדרך אז נאלצנו לקחת אוניה אחרת – רק איזה מזל האונייה שפספסנו עלתה על מוקש, ראיתי במו עיניי את האונייה הזו עולה באש – ואז האונייה שלנו הצילה חלק מהאנשים, בגלל המוקשים הפלגנו 40 יום במקום 10 ימים, הייתי הילדה היחידה על האונייה
קראו גם:
בסוף נשלחנו לקונגו הבלגית, הנצחון עבורי הגיע עם תחושת עצבות, הייתי בת 11, שמענו שיש נצחון ואבא שלי קיבל מכתב והחל קורא מכתב מאחיו בו הוא מספר על מס הרציחות במשפחה, זכרון מאוד חזק שלי הוא אבא שלי יושב ובוכה על המדרגות בכניסה לבית בוכה בזמן שמודיעים על הנצחון" ציינה אבידן
