שבוע עבר מאז שניצן גולדנברג בן ה-28 נרצח בפסטיבל המוזיקה "נובה" ליד רעים. משפחתו וחבריו עדיין מתקשים לעכל את הבשורה המרה.
"ביום שבת בבוקר ניצן יצר קשר עם אחותו וידענו שהוא במסיבה, אבל רק כשהחלו הטלפונים הבנו שקרה משהו נורא", מספר דודו יורם תשבי. "כל פעם שניסינו להתקשר אליו הוא לא ענה. הידידה שהיתה איתו עדכנה את המשפחה שלה שהם תקועים עם הג'יפ ויש יריות ואז גם הקשר איתה נותק. דאגנו מאוד, בעיקר כי לא ידענו מה קורה שם, ולא עדכנו אותנו אם הוא חי או מת, ולכן התחלנו לחפש אותו דרך הרשתות החברתיות, דרך אנשים, בכל דרך אפשרית".
היתה לכם תקווה שאולי הוא בחיים?
"בהתחלה חשבנו שהם חטופים כי השם שלו היה ברשימה וקיבלתי את זה קשה מאוד, כי מאוד חששתי לחייו, של בחור כמוהו שהוא לוחם שהיה נלחם עד הרגע האחרון ולא היה נותן שייקחו אותו בשבי. ממש חיפשנו מידע על מצבו. לצערי, יום לפני שהודיעו לנו כבר התחלתי להכין את עצמי לקשה מכל וביקשתי שכשיודיעו למשפחה יביאו מד"א ועובדת סוציאלית, כי ידעתי שתהיה סיטואציה קשה מאוד. ביום שני הודיעו לאבא שלו שהוא נהרג במסיבה וזימנו אותו לזהות את גופת בנו ולמחרת, בשלישי, הוא נקבר בבית העלמין בשכונת ותיקים.
קראו גם:
"להלוויה שלו הגיע חצי עולם, ממדריכים שהיו איתו בצופים, חברים מהצבא ומנעורים, חברים מהעבודה בטסלה, שעשו קעקועים כמו של ניצן לזכרו, חברים מאילת וחברים ומשפחה מנתניה. ישבנו שבעה בסניף בני עקיבא הגדול, תודות לעזרה של ציפי קפל שחיפשה עבורנו מקום גדול שצמוד למקלט, ולשם הגיעו חברים לנחם, כולל ראש העיר מרים פיירברג וח"כ אלי דלל. הימים האחרונים היו קשים מאוד למשפחה והיום קמנו מהשבעה''.
"ניצן נולד באילת וגדל בנתניה", מספר תשבי על אחיינו ומשתף שהוא מתקשה לדבר עליו בלשון עבר. "הוא למד בבית הספר נעורים איפה שסבא שלו יוסף תשבי לימד על טרקטורים. אחרי שסיים את לימודיו בבית הספר המשיך ניצן ללמוד לתעודת הנדסאי רכב בנעורים, תוך שהוא יוצא להשתלמויות בגרמניה בשל היותו תלמיד מצטיין. בעקבות זאת הוא שירת בדובדבן בתפקיד דומה ובשנים האחרונות עבד בכמה מוסכים באילת והגשים את חלומו כשהתקבל לעבוד בטסלה באזור המרכז, שם הוציאו אותו להשתלמות באירופה שממנה נסע למסיבה ומאז לא שב''.
הוא מוסיף: "ניצן היה מורעל על הצבא ותמיד רצה להיות הכי קרבי בעולם. הילד הזה הוא כמו הבן שלי ותמיד ראיתי עד כמה הוא אוהב לעזור ולתת מעצמו, פשוט ילד נשמה טובה שבא תמיד לעזור, גם מבלי שיבקשו ממנו. ילד שאהב את כולם וכולם אהבו אותו מאוד. זו אבידה גדולה לאבד ילד כזה. לא נכנס לי לראש שהוא איננו. אתמול באתי להתקשר אליו ולהתייעץ איתו, ככה זה כשקשה להאמין שמישהו כמוהו הלך".
יהי זכרו ברוך.
