יהלי מוסקוביץ בן ה-15, טיקטוקר מוכר מנתניה, מתעד בציורים את החללים, החטופים והנעדרים ממתקפת הטרור הרצחנית של החמאס על ישראל.
מוסקוביץ לומד בכיתה ט' בבית הספר שטקליס במגמת אתלטיקה וכדורעף, אבל אהבתו הגדולה היא ציור ולא סתם ציור, אלא ציור פורטרטים של אנשים, חלקם מוכרים כמו הרצל ושלמה ארצי וחלקם כאלו שהוא מבקש מהעולם לא לשכוח. מרגע פרוץ המלחמה יהלי לא מפסיק לצייר, לתעד ולקבל בקשות לציורים של הישראלים שלא יחזרו ושל החטופים שהעם כולו חרד לגורלם.
"אני מצייר מגיל 4, אז אמא קנתה לי את ערכת הציור הראשונה שלי", הוא מספר. "בהתחלה ציירתי גיבורי על כמו סמי הכבאי, אבל באחת המשימות של יום העצמאות בגן ביקשו שנצייר את הרצל. כולם הבינו שאני מצייר מדויק מאוד, מתקדם מאוד לגילי ומשם זה רק התפתח. כולם החמיאו לי ומאותו הרגע ציירתי עוד ציור ועוד ציור, והגננת ששמה לב שאני מצייר בצורה טובה יותר מאחרים פנתה לאמא שלי שתטפח את הכישרון שלי. מאותו רגע לא הפסקתי לצייר. אני מודה גם שלמדתי הרבה דרך ביקורים במוזיאונים וגם דרך למידה פרטנית אצל ציירת שלימדה אותי טכניקות כולל עבודה בצבעי שמן".
יהלי מוסקוביץ מצייר חללים, נרצחים וחטופים
(צילום: באדיבות יהלי מוסקוביץ)
יהלי מספר שבמשך שש שנים הוא לא הפסיק לצייר אבל כשהגיע לגיל 10 החל להשקיע פחות בתחביב. עם פרוץ מגפת הקורונה הוא חזר לצייר, למד טכניקות חדשות ואף התחיל להרוויח כסף מהכישרון יוצא הדופן שלו לצייר בדיוק רב אנשים.
"מגפת הקורונה גרמה לכך שאני אשקיע יותר בציורים", הוא מספר. "אבל מה שבעיקר היווה שינוי עבורי היתה העובדה שציירתי בפסטיבל הרחוב בנתניה בחופש הגדול, שם אפילו קיבלתי על זה כסף ואז גם קניתי אייפד שבו ציירתי ציורים והפכתי את זה למשהו יותר רציני ומסודר. אנשים ממש ביקשו ממני לצייר להם דברים ספציפיים כמו את שלמה ארצי".
אלינור, אמו של יהלי, מספרת שההחלטה לפתח את הכישרון של בנה הגיעה בעקבות ההבנה שהוא ממש אוהב את זה. "בגיל 6 הוא כבר הלך לסדנאות רישום, ממש צייר בגיל הזה כמו ילד בחטיבה, בכמה רמות מעל יתר הילדים'', היא מספרת. "זה היה פשוט מטורף כי הוא צייר בכישרון רב, תוך שהוא לומד בבית הספר היסודי בקמפוס לאומנויות שם חיזקו את הכישרון שלו. אני חושבת שכולם התפעלו כי בכל ציור הוא ממש דייק. צייר במדויק פנים של אנשים, ממש בפרטי פרטים''.
מה היה רגע השיא?
"בגיל 12 ביוזמת מנהל השכונות הוא פתח תערוכה בגלריה במדרחוב נתניה בתל חי והציג שם במשך שבועיים ציורים שהוא צייר. אבל השיא שפרסם אותו היה הטרנד הזה בטיקטוק של ציורי קעקוע ג'ל על הידיים, זה ממש תפס תאוצה ובעקבות הביקוש של החברים בהפסקות הוא גם פתח עמוד ומשם זה פשוט זרם".
"פתחתי עמוד טיקטוק, ממש עמוד מסודר שבו העליתי את הציורים שלי כי הקעקועים האלה הפכו לטרנד בכל העולם והחברים שלי שידעו שאני אוהב לצייר, ממש ביקשו שאצייר להם'', מספר יהלי, כיום טיקטוקר עם 80 אלף עוקבים. "התחלתי בכל הפסקה לצייר לילדים על הידיים דברים שהם ביקשו, וכל סרטון שהעליתי צבר הרבה צפיות. הסרטונים ממש התפוצצו ברשת. לא חשבתי שאני אצליח ככה, אבל מהר מאוד ראיתי שכל דבר שאני מעלה זוכה לפירגונים ושיתופים מטורפים עם המון עוקבים בכל הגילים".
יהלי מוסקוביץ מצייר את רחל אדרי (רחל עוגיות)
(צילום: באדיבות יהלי מוסקוביץ)
לצייר את הקרובים
בשבוע שעבר הוא החל לצייר חללים, נעדרים וחטופים מהמלחמה.
"לפני שבוע, כשקרה האסון והתחילה המלחמה, לא היה לי מה לעשות בבית כי התוכן שלי לא ממש התאים למה שקורה. כולם במלחמה ועצובים ולכן החלטתי לצייר חטופים וחללים, כל יום חלל אחד או שניים וגם ניצולים, חשבתי שככה אני אשמח את המשפחה וגם אתעד לעולם את מה שקורה אצלנו".
קראו גם:
יהלי מספר כי מאז התחילה המלחמה הוא לא מפסיק לצייר, לא רק בגלל הכמות הבלתי נתפסת של החללים, אלא בגלל הבקשות הרבות שהוא מקבל, בעיקר ממשפחות שמבקשות ממנו לצייר את הקרובים שלהם.
"ציירתי מלא, כל מיני תמונות של אנשים שמצאתי באתרי חדשות, בהתחלה אני זה שחיפש את המשפחות, ורצה להעביר להם את התמונות שציירתי, אבל עכשיו הגעתי למצב שמאות אנשים פונים אליי ומבקשים ממני לצייר עבורם. למשל, ציירתי את אילי גמזו ז"ל כי חבר ביקש ממני וזה ריגש מאוד את המשפחה, וגם חללים נוספים".
איך התגובות?
"מטורפות. גם מצד מי שמכיר אותי ויודע שאני מצייר, כולל אחותי ואמא שמאוד מפרגנות לי, אבל גם מצד מי שלא, כולל עוקבים בעולם. אני כמובן מתמקד בסרטונים שאני מעלה לקהל הישראלי של חללים ונעדרים, אבל ברור שזה מתפרסם בכל העולם, וחלק מהסרטונים האלו הגיעו למיליוני צפיות ושיתופים".
היו תגובות שליליות?
"לא היו תגובות נגד ישראל, וגם אם יש אני לא ממש רואה או מתייחס לזה כי הן מעטות. תמיד יש אנשים שליליים אבל אני מודה שאני טיקטוקר שאין לו הרבה תגובות שנאה אלא מקבל יותר הערכה ופרגון".
