מצוקת ההורים בעקבות הבידודים, ההידבקויות וההגבלות בשל מגפת הקורונה נשמעת ללא הפסק. כמו גם התלונות על גנים שמושבתים בגלל היעדר סייעות או הידבקויות של גננות. אלא שבמשוואה הזו יש עוד צד, שקולו כמעט לא נשמע. הגננות. אלו שנאלצות להתמודד עם חינוך הילדים בצל המגפה, ושחשופות להידבקויות ולשינויים תכופים בצוות הגן בעקבות המצב.
2 צפייה בגלריה
דורית חזן. "חשוב שההורים יבינו שגם הגננות הן אימהות לילדים חולים או בבידוד"
( צילום: אלכס קולומויסקי)
דורית חזן: "הגננות סופגות את כל טענות ההורים"
מי שערה למצוקת הגננות היא דורית חזן, יושבת ראש ארגון הגננות בהסתדרות הלאומית, תושבת האזור. חזן רואה מדיי יום את העומסים והקשיים המוטלים על הגננות. "המצוקה אמיתית", היא אומרת. "לצערי, זו מצוקה שלא רק שייכת לעיר נתניה אלא כלל ארצית. גננות צריכות לתפקד גם מול הילדים וגם מול ההורים, לחשוף את עצמן לסכנת הידבקות על בסיס יומי, לתפקד כמו שוטרות מול ההורים ולעיתים גם למצוא פתרונות יצירתיים בשביל להמשיך לפתוח את הגן. הן עושות מעל ומעבר כי הן רוצות להגן על הילדים בגן וחשוב שההורים, העיריות, הפיקוח ומשרד החינוך יאמינו בצוות וברצון שלהן לנהל שגרה גם בתקופה לא שגרתית".
חזן ממשיכה ומספרת על המצוקה: "הגננות עומדות מדי יום מול טענות ההורים וגם מול ההתמודדות מול סייעת מחליפה, לעיתים צעירה, ללא ידע וניסיון שצריכים להכשיר ואז עוברת לגן אחר, עוד לפני שהילדים הספיקו להתרגל אליה. חשוב שההורים יבינו שגם הגננות הן אימהות לילדים חולים או בבידוד וגם להן יש את הזכות להיות חולות. בנתניה יש הרבה מאוד גנים שנסגרים לאור המצב".
איפה עוד את רואה את המצוקה של הגננות?
"בכל היבט. החל בעובדה שהן אימהות בעצמן או סבתות לנכדים וחוששות כמו כל האוכלוסייה בעולם להידבק או להדביק. הן עובדות 24/7, גם אחרי שהגן נסגר בסוף היום, כי ההורים מתקשרים, יש ילדים בבידוד שהגננת רוצה לשוחח עימם ולתת להם הרגשת שייכות, יש את ההורים שרוצים להתייעץ או עדכונים של משרד הבריאות שמשפיעים על התנהלות הגן וצריך לעדכן את ההורים. בנוסף, הגננות סופגות את כל הריקושטים של ההורים. את כל הטענות, גם כשהן לא אשמות במצב. גננות צריכות לחפש בעצמן פתרונות לסייעות חסרות בשל המצב, לברר אם יש שכנה פנויה לעבודה או לחפש סייעת מחליפה דרך ההורים, דבר שלא מקובל. מדובר במצוקה שנפרשת על פני שנתיים, בהן גננות עושות מעל ומעבר, באותו השכר ובאותם התנאים. מוותרות על ימי חופשה בשביל להיות עם הילדים בגן ולשמור על שגרה. וזה קשה להן. הן אלו שבחזית. ובסוף, גם מי שנעדרת מהגן חוטפת, כי זה לא משנה להורים אם היא חולה או הילדים או בן הזוג שלה חולה. מבחינת ההורים, מה שחשוב להם זה שלא יסגרו את הגן".
הגננת ר': "הפכו אותנו לרעות שמשאירות את הילדים בבית"
הדברים שאומרת חזן עולים גם בשיחה עם גננות. הן כולם סירבו להיחשף בשלל החשש למקום עבודתן, אבל מגוללות מציאות קשה מאוד. ר' (48), גננת 30 שנה, מרגישה חשופה. "כבר בתקופה שהיו צריכים לבדוק חום לילדים ולשלוח אישור מדי יום ההורים היו מחפפים ומכניסים אישורים לכל השבוע מראש", היא מספרת. "יש לי ספק גדול אם הורים עושים את הבדיקות או שהם עושים אותן כמו שצריך, במיוחד שהילדים מספרים בגן שהם לא מוכנים שיכניסו להם את המטוש לאף או לפה וחלק מההורים מספרים לי שהם בודקים את הילדים כשהם ישנים. זה יוצר תחושת חוסר אמון בינינו להורים. הרבה הורים לא ממלאים את הבדיקות בפורטל ואנחנו הופכות לרעות שנאלצות להגיד להם שהם צריכים להשאיר את הילדים בבית''
ואיך ההורים מגיבים?
"ההורים לקחו את זה קשה, במיוחד כשיש חולה מאומת בבית וגם לזה הם מחפשים קיצורי דרך ומבקשים לשלוח את הילד אם הוא שלילי. למשל היה לי מקרה של אמא ששלחה את הילדה שלה לגן ושכחה לעשות בדיקה בבוקר ואני סירבתי לקבל אותה. בערב היא עשתה בדיקה והבת שלה יצאה מאומתת. זה מרגיש שההורים לא רוצים להישאר עם הילדים שלהם בבית. חוץ מזה שיש לנו מחסור חמור בכוח אדם והקורונה החריפה את המצב. אני גם נדבקתי בקורונה. אני מול הילדים כל הזמן וחשופה".
הגננת ל': "אני בטוחה שאני הדבקתי את הילדים כי הגעתי חולה לגן"
ל' (34), היא גננת מזה שמונה שנים. לדבריה, מעבר לטענות והכעסים של ההורים היא ספגה גם ריקושטים מהפיקוח לאחר שחלתה בקורונה.
''בגלל שלא מצאו מחליפות הוחלט לסגור את הגן", היא מספרת. "ההורים הגיבו בצורה מאוד קיצונית וביקשו לפנות לפיקוח. לא רק את הגן שלי סגרו בגלל הידבקות של צוות. יש עוד גנים בנתניה שסגרו".
לפחות נחת בזמן חופשת המחלה?
"ממש לא. אני לא נחתי בזמן הזה כי גם הילדים שלי חלו. הרגשתי חוסר אמפטיה וחוסר רגישות. היה גם תסכול של ההורים ותחושה שאני לא יכולה לנוח בזמן מחלה. ההורים הוציאו עלי את הזעם ביחד וזה היה סיוט כי הרגשתי שאני גם ככה עובדת בימים האלו. הבנתי את זה שלהורים קשה עם העבודה או עם הילדים בבית. אבל אני לא חושבת שההורים מבינים מה אני עוברת ואיך המערכת הזו עובדת. הם לא מבינים מה זה לקבל סייעת שלא יודעת לעשות כלום או שאני צריכה למצוא בייביסיטר לילדים שלי כי גם אני אמא לילדים קטנים שגם הם בגנים שנסגרו.
היא מספרת כי הדבר המתסכל ביותר הוא "ההרגשה שהמצוקה שלנו כגננות לא נספרת. למשל העבודה עם הילדים עם מסיכה על הפנים, זה משהו שלא אפשרי למרות הסיכון שאני אדבק בגלל זה. הילדים צריכים לראות את הפנים שלי וגם לשמוע אותי ברור. אז אני הסתכנתי בזה שאני אחלה בקורונה. אני בטוחה שאני הדבקתי את הילדים כי הגעתי חולה לגן עם תסמיני מחלה כי פחדתי להשאיר את הילדים עם סייעת בת 20 ללא ניסיון. בעלי סופג את כל הריקושטים והתסכולים כי זה ריבים שאני לא לוקחת חופשים וההורים שכל הזמן מתקשרים והסכנה מהמחלה".
קראו גם:
הגננת ב': "הרגשתי גם כמו ברווז במטווח כי פחדתי להידבק"
גם בגנים הפרטיים חשים מצוקה. ב', גננת בנתניה מספרת: "אני מרגישה שבגל האחרון אני מתנהלת עם הנחיות לא ברורות לא לי ולא להורים. אני מתפקדת כאשף קורונה וזו התעסקות גדולה לי כי במקום לקדם את הילדים אני מתעסקת בזה, לקחת את התיק והבדיקה מההורים. לבדוק, להזכיר, לענות להורים גם בעשר בלילה. ההורים יודעים שלא אני הבעיה אלא המדינה. זה המצב ואין לי למי לבוא בטענות. זאת תקופה הזויה של שנתיים. לא מזמן הגן נכנס לבידוד. המזל הוא שהייתי מאורגנת מראש והתאמתי את עצמי למצב החדש גם אם זה אומר הפסד כלכלי או רווח נמוך יותר. מתחילת הקורונה אני ביטלתי את החוגים בגן כי לא רציתי שמישהו ייכנס לגן אחרי שהוא הסתובב בעוד גנים, וגייסתי עוד שתי עובדות כסייעות גיבוי. שזה אומר שאני משלמת אקסטרה בשביל שההורים לא ירגישו את היעדרות הסייעות שנכנסו לבידוד. וזו הוצאה כספית נוספת. לכן, אני אעלה את המחיר של הגן בשנה הבאה בעשרה אחוז בערך כי אני מרוויחה פחות וסופגת בעקבות המצב. הרגשתי גם כמו ברווז במטווח כי פחדתי להידבק או שמישהי מהצוות תידבק. התחסנתי ואני עושה את מה שאני יכולה כדי להישמר אבל זה עדיין מפחיד אותי. ואני מודה שאני לא הכי סומכת על ההורים ובודקת שהם אכן מבצעים את הבדיקה".
הגננת מ': "לא נתקלתי בכזה עליהום מצד ההורים על הגננות"
מ'(55), גננת ותיקה, חווה גם היא מצוקה גדולה. "אני 30 שנה במערכת ואני מודה כי לא נתקלתי בכזה עליהום מצד ההורים על הגננות", היא מספרת. "אני מרגישה שהם כועסים בעיקר על המערכת, כי אין פתרונות לגננות ולסייעות שחולות או בבידוד, ואז גנים נסגרים וההורים צריכים לחפש פתרון. חשוב לי להגיד להורים שגם לי יש ילדים, גם אני אמא וגם הילדים שלנו חולים ובבידודים".
למה קשה למצוא מחליפות?
"היום קשה למצוא גננות ממלאות מקום שיעברו מגן לגן, גם מהפחד להידבק ובעיקר בשל התנאים שנותנים להם. גננת ממלאת מקום לא מקבלת תנאים סוציאליים, לא פנסיה ולא חופשים, מתייחסים אליה כמו לעובדת קבלן".
מה הפחד הגדול שלך?
"החשש הגדול שלי זה להידבק ולהדביק את בעלי כי הוא בסיכון. הורים לא מבינים שזה מאוד קשה להתנהל מול ילדים עם מסיכה. לי אישית זה קשה עם זה ולכן אני לא נמנעת ומסכנת את עצמי ואת כל הקרובים אליי".
הגננת א': "ההורים כועסים שאנחנו מביאים כל יום סייעת אחרת"
הגננת א' מספרת כי הקורונה רק הציפה את בעיית החוסר בסייעות וגננות מחליפות. "ההורים כועסים שאנחנו מביאים כל יום סייעת אחרת אבל לא מבינים שזה מה שיש", היא מסבירה. "חוץ מזה, סייעת שלא מתפקדת לא יכולה לעזור לגננת לעשות את העבודה שלה, במיוחד שלא תמיד יש סייעת מחליפה לאורך זמן. השינויים האלו פוגעים בילדים הקטנים וזה יוצר עומס וגעגועים לנשות הצוות הקבועות. המון התמודדות רגשיות מול הילדים וגם מול ההורים כי יום אחד הגן פתוח ויום אחר לא. יצא לי מצבים שעמדתי בשער ולא יכולתי לקבל את הילדים כי לא הגיעה סייעת וזה הכעיס הורים. הם לא ראו אותי או את המצוקה שלי במצב הזה. בנוסף אני ויתרתי על המסיכה בגן למרות שאני צריכה להיות איתה כי זה עושה נזק לילדים, במיוחד בגיל הרך. חלק מהחינוך שלהם זה לראות את הפנים שלי את הבעות הפנים שלי. יש הורים ששולחים ילדים חולים לגן ולא אכפת להם שהם מסכנים אותי ואת ילדי הגן. כואב לי שיש חוסר הבנה לזה שגם אני אמא לילדים וכולנו באותה סירה וכמו שיש להורים ילדים חולים או בבידוד כך גם לי".
כל העדכונים - חדשות נתניה
