הם ברחו ממדינה במלחמה, השאירו את חייהם מאחור והגיעו לישראל. ביום שישי האחרון הם חגגו לראשונה את סדר הפסח פה, בנתניה.
נטליה יומנייק (44) והבת שלה אנה (26). הגיעו לפני שלושה שבועות מדונייצק שבאוקראינה, יחד עם שכנתם טטיאנה. שוכרות יחידת דיור בנתניה.
הגעגועים לאוקראינה
אנה: "הרבה געגועים. חייתי קודם לכן בדונייצק, ואז המלחמה החלה, ממש יום לפני יום ההולדת שלי, והיינו צריכים לעזוב את הכל, את הבית, את העבודה, החברים והמשפחה. עברנו לקייב. בקייב, למרבה הצער, גם החלה מלחמה, ולכן גרנו במשך שבועיים בחניון אבל היינו צריכות לעזוב את העיר כי זה הפך להיות לא בטוח שם".
נטליה: "אנחנו עדיין לא יכולים להאמין שזה קורה. לא שחררו את הגברים בגלל המלחמה, אז עזבנו אני, הבת שלי ושכנה. היינו צריכים להשאיר הכל שם. הדרך לפה הייתה קשה. היה קר והכביש היה קשה מאוד, ובהתחלה לא יכולנו לעלות על הרכבת, כי היו הרבה אנשים בתחנה, ילדים, אמהות ואנשים מבוגרים.
"כולם בכו. בדרך לישראל עברנו בקייב והגענו לפה. זה היה קשה מאוד, ואנחנו מתגעגעות לחברים והמשפחה שהשארנו שם. זה לא קל".
איך ההתאקלמות בישראל?
אנה: "אנחנו מאוד שמחות שהגענו לישראל ולנתניה, כי יש פה אנשים טובים, מאוד אדיבים שעוזרים לנו להתאקלם. אנחנו לומדות להכיר את העיר, מסתובבים בה ובחוף הים, ובינתיים רק שמחות שיש לנו איפה להיות ולהניח את הראש. באוקראינה עבדתי כסטייליסטית ואימי נטליה, עבדה בתור מנהלת חנות בגדים, ופה בישראל אנחנו מחפשות עבודה. בינתיים אנחנו לומדות לבד את השפה, מקורסים מקוונים ויו טיוב כדי למצוא עבודה טובה".
איך עבר ליל הסדר?
נטליה: "תמיד חגגנו חגים באוקראינה. בפסח היינו מתכנסים יחד כל המשפחה, מתכוננים, מארגנים את השולחן ומתלבשים יפה, הולכים לבית הכנסת ואז מתיישבים ליד שולחן האוכל. השנה למרבה הצער, זה לא יקרה כי כולנו מפוזרים במקומות שונים אבל אנחנו לא מאבדות תקווה ומאמינות שהמלחמה תיגמר ונפגוש את כולם".
קראו גם>>>
אנה: "השנה נחגוג את החג יחד עם השכנים שלנו שהם אנשים חביבים מאוד ועם חברים אחרים שלנו שהצלחנו להכיר בעיר הנפלאה הזאת. בנוסף, אנחנו נפגוש את הקרובים והחברים שנשארו באוקראינה דרך הווידאו, נחגוג בצורה הזו ביחד".
מסר לעולם?
"אנחנו רוצות לברך את כולם על החג המואר הזה, שיהיה תמיד שלום, שקט נפשי, וכל יקיריהם יהיו בריאים".
גם נטליה שצ'ירבה (47) ואמא שלה דינה חרלמובה (75). הגיעו לפני כמעט חודש לישראל מאודסה ומתארחות בדירתם של קרינה שצ'ירבה-שווץ (28), הנכדה ובעלה איגור, בנתניה.
אתם מתגעגעים לאוקראינה?
"אנחנו מאוד מתגעגעות לאוקראינה אבל בחרנו להיות פה, כי המצב שם לא טוב ואני לא רוצה לחזור לשם", אומרת דינה. "אנחנו כל הזמן צמודות לחדשות ולטלפון, מקבלות דיווחים על מה שקורה שם, מתקשרות לחברים ולמשפחה שנשארו באודסה או עזבו לרומניה, שומעות מהם מה קורה שם, ומספרות להם מה עובר עלינו פה".
"קשה ככה בלי דירה ועבודה, ובלי בעלי אלכסנדר שנשאר שם בגלל הגיל שלו, כי לא נתנו לאנשים מתחת לגיל 60 לצאת", אומרת נטליה. "ובגלל זה אני כל הזמן מודאגת וחוששת מה יהיה איתו, ומה יהיה אחרי המלחמה. אנחנו מדברים איתו כל יום בטלפון, כל בוקר וכל ערב. המצב הזה לא קל".
איך ההתאקלמות בארץ?
נטליה: "באנו ככה בלי מזוודות ובלי כלום כמעט, כי גם מה שהבאנו איתנו לא טוב, כי היה חורף באוקראינה ופה כבר קיץ. זה היה החלום של אמא שלי לבוא לישראל ולחגוג פה חגים, אבל לא רצינו לבוא ככה כפליטים. רצינו לבוא מסודר. אמא שלי כבר מרגישה בבית בנתניה, והולכת לחוף הים וגם לבנק, ומטיילת פה באזור.
"אני גם מצטרפת אליה, אבל לשתינו זה לא קל כי אנחנו מדברות רק רוסית ולא יודעות עברית. אחרי שהמלחמה שם תסתיים, אנחנו נחזור לקחת את הדברים שלנו ולסדר את העניינים. לסגור את הפרק הזה של החיים שהיו לנו שם באוקראינה, ולבוא לפה, מסודר. לא ככה בגלל המלחמה. אנחנו רוצים לגור פה בנתניה ליד הבת שלי".
איך נהגתם לחגוג את ליל הסדר?
דינה: "חגגנו באודסה את כל החגים, והיינו חלק מהקהילה היהודית שם. בפסח, היינו עושים הכל, לא אוכלים חמץ, מברכים ומקפידים שיהיה חגיגי. זה החג הראשון שלי בישראל. העיקר היינו כולנו יחד ועשינו חג כמו שצריך עם כל הברכות פה בנתניה".
נטליה: "הבת שלי מתכננת משהו מיוחד ואני מתרגשת מאוד, אבל יהיה לי קצת קשה לשמוח ולחגוג בלי בעלי. נעשה איתו את החג דרך הווטס אפ, עם סרטונים ותמונות".
מה המסר לעולם?
דינה ונטליה: ''שיהיה שלום. חג שמח לכל עם ישראל, אנחנו מאושרות שאנחנו פה".
עדכונים: חדשות נתניה
