אסף חודרה הדר (49), מורה לנהיגה מנתניה ואבא לשלושה ילדים המתגורר בשכונת עיר ימים, התרגש לקבל לפני שלושה חודשים שיחת טלפון מבית החולים ''הדסה עין כרם'' בירושלים, שבה התבשר כי מבין עשרות מיליוני אנשים במאגר תרומות מח העצם, הוא היחיד שנמצא מתאים באופן מושלם לתרומה לאישה בשנות השישים לחייה. בראיון מיוחד ל''ידיעות נתניה'', הוא מספר על התהליך שעבר, על תחושת הסיפוק, הפירגון מהסובבים אותו, והתפילה שהוא נושא עבור אותה נתרמת שתזכה לחיים חדשים בזכותו.
"לא היססתי לרגע ומיד הסכמתי", הוא משחזר את הרגע בו קיבל את שיחת הטלפון המפתיעה. ''אני מודה שבהתחלה לא הבנתי על מה מדובר, כי שכחתי שלפני עשר שנים היה מבצע גיוס תרומת מח עצם לילד חולה סרטן בקניון השרון, שם הייתה נקודת איסוף בדיקות DNA, אבל מבחינתי ברגע בו שאלו אותי אם אני מסכים, לא הייתה בכלל שאלה''.
יום אחרי שיחת הטלפון הגיע אל אסף מתנדב לקחת בדיקת דם ולראות שהכל תקין, אבל אחר כך עברו שלושה חודשים בהם לא שמע מהם, מה שגרם לו לחשוב שאולי הוא לא מתאים, עד לשיחת הטלפון לפני כשלושה שבועות מהמחלקה להשתלת מח עצם, שבישרה לו ש"זהו, מתחילים". "למחרת שיחת הטלפון שלחו לי מונית ספיישל שלקחה אותי להדסה עין כרם".
יהלום נדיר
ואכן, לפני שלושה שבועות החל ההליך שבו היהלומן לשעבר מגלה באמצע החיים כי הוא בעצמו סוג של יהלום נדיר, תאום גנטי מבחינת מערכת החיסון לאישה זרה שהוא עתיד לשנות את חייה.
''זה כמו לזכות בלוטו של החיים, אני היחיד מבין כ־40 מיליון איש במאגר העולמי שנמצא מתאים. כמה מטורף זה יכול להיות?'', מספר אסף בהתרגשות מהולה בגאווה. "נכון שכל הסיפור הזה פתאום נחת עליי, אבל לא הייתה לי שום התלבטות כי מבחינתי זה להציל חיי אדם וזה הכי חשוב. בדיעבד גם התברר לי שהפרוצדורה לא כל כך מסובכת יחסית לתוצאה, אבל אני מודה שגם אם היו אומרים לי שזה מורכב, עדיין הייתי עושה את זה''.
מי שתמכו באסף לכל אורך הדרך היו חבריו, בני משפחתו ובעיקר אשתו אלה. ''היא הזריקה לי במשך חמישה ימים פעמיים ביום, בבוקר ובערב, וגם ליוותה אותי ביום עצמו'', מספר אסף, שמודה כי בעקבות הגילוי כי הוא עתיד לתרום מח עצם, חקר ולמד על הנושא לעומק, "ממש ישבתי, קראתי וחיפשתי חומר ברשת על זה".
"נכון שהסבירו לי שהסיבה להזרקות היא להגביר את ייצור מח העצם בגוף, אבל לי היה חשוב להבין יותר את התהליך, שאינו מסוכן אבל בעצם גורם לגוף לסוג של מחלה, כמו שפעת, בשביל ליצור תהליך דלקתי בגוף, מה שמאותת למח העצם שיש בעיה וזה גורם לו לייצר כמות מוגברת וגדולה יותר של תאי דם לבנים'', הוא מסביר את התהליך שעבר. ''כל אחד מגיב לזה אחרת, אבל לי היו בעקבות הזריקות חולשה, חום גבוה, כאבי שרירים, כאב בגב התחתון וזיעה. זה היה תהליך לא נעים, כמו שפעת חזקה, אבל מבחינתי זה היה שווה את זה, כי הייתה לכך מטרה אחת, להציל חיים, משהו שהוא מעל הכל עבורי, במיוחד בתור מי שמכיר מקרוב את הכאב והקושי כשיש לבן משפחה מחלה קשה", הוא חושף ולא מרחיב.
אסף חודדה בתהליך התרומה
(צילום פרטי)
חמשת הימים בהם היה חולה וחלש לא מנעו מאסף להמשיך לעבוד כרגיל. "התברר לי בדיעבד, כי התגובה של הגוף שלי הייתה מוגברת מאשר אצל אחרים, אבל הזמן עבר מהר וביום שלישי האחרון לקחו אותי ואת אשתי לירושלים במונית. במהלך התהליך אסור לי לזוז, אז אלה באה לעזור לי'', מספר אסף. "כשהגעתי לשם, חיכה לנו הצוות עם ארוחת בוקר מפנקת וממש עשו הכל בשביל שנרגיש בנוח".
קראו גם:
מסי יכול לחכות
אסף מספר שאחרי שלקחו ממנו שוב בדיקות דם, הוא חובר למכשיר מיוחד ממנו יוצאים צינורות שנכנסים ליד אחת לצורך שאיבת הדם, שעובר הליך הפרדה בין תאי דם לבנים ואדומים, לצינורית שמחזירה את הדם בחזרה דרך היד השנייה. ''זה ממש כמו דיאליזה, עושים לדם סירקולציה במשך כמעט שש שעות. הסבירו לנו תוך כדי התהליך שבכל שנייה הגוף שלנו מייצר שמונה מיליון תאי דם אדומים, אבל רק כמה עשרות תאי דם לבנים".
"בסיום התהליך אכלנו ארוחת ערב, נחנו קצת וחזרנו הביתה, אבל כבר בדרך הרגשתי עייפות גדולה", מספר אסף שמודה שפתאום הרגיש כאילו הוא רץ מרתון, ממש מותש, מה שעלול היה למנוע ממנו לצפות בחצי גמר המונדיאל בין ארגנטינה לקרואטיה, לו כל כך ציפה. "לא הייתי מוכן לעייפות הגדולה שנפלה עליי לאחר התהליך. נכון שאמרו לי בבית החולים להגיע הביתה ופשוט ללכת לישון, אבל לא באמת הבנתי את גודל העייפות אחרי התהליך הזה. פשוט קרסתי. הגענו הביתה, התקלחתי תוך שאני אומר לאשתי שאני עוד מעט בא לראות את מסי משחק, אבל פשוט נרדמתי וישנתי רצוף עד למחרת בשבע בבוקר. כנראה שהגוף היה צריך זמן להתאושש".
אסף, שפרסם ברשתות החברתיות את התהליך שעבר, תוך העלאת סרטונים לייב ועדכון העוקבים בתהליך שעבר, מודה שגם הוא לא היה מוכן לכמות האהבה והתגובות המטורפות שקיבל. ''אנשים הגיבו בטירוף, כמו למשל איזה אדם צדיק, הצלת בן אדם ומלך. אבל לא עשיתי הרבה בשביל זה. לא תרמתי כליה או נתתי חלק מהגוף שלי, זה היה בסך הכל כמה ימים של חוסר נוחות. עכשיו אני מתפלל שזה ייקלט ושהאישה שתרמתי לה תחלים. אמרו לנו שיש סיכוי של כ־70 אחוז שהתרומה תיקלט ובמקרה כזה הם יעדכנו אותי מה קורה איתה. זה משהו שלוקח בין שלושה חודשים לחצי שנה''.
לא סיקרן אותך לדעת למי אתה תורם?
"ברור שכן, אבל על פי התקן הבינלאומי אסור לתת לי שום אינפורמציה. לא מה היא עושה, מה הדת שלה, נשואה או לא, וגם לא איפה היא גרה. שום דבר, רק פרטים כלליים כמו למשל שהיא אישה בסביבות גיל שישים".
ממליץ גם לאחרים להצטרף למאגר?
"ברור. אם יש משהו שחשוב לי שייצא מהכתבה הזו, זה שיבינו את החשיבות של תרומת מח עצם, ולעודד אנשים לתת דגימה כי זה באמת לא סיפור כזה גדול, אבל יכול להציל חיי אדם. בעיניי זו מטרה חשובה מאין כמוה, לתרום משהו למישהו שאתה לא מכיר, שלא אכפת לך מי הוא, מה הוא ומה הרקע שלו. עכשיו גם אשתי נתנה דגימת DNA, כי היא רוצה להצטרף למאגר.
