בימים אלה מתנהל משפטו של נאור ביטון, בן 24 מנתניה שעבד כמאבטח בכפר הירוק עד לחודש אוגוסט האחרון, ובמקביל - כבלדר סמים. ביטון נאשם ברצח מחמוד אבו חדיר משועפט, לאחר שעסקת סמים שהייתה מתוכננת להתבצע בין השניים - הסתבכה.
קראו גם:
על פי כתב האישום, ביטון תכנן למכור 70 גרם של קנאביס לאבו חדיר בתמורה לאלפיים שקלים, והשניים נפגשו בשועפט בשעת לילה מאוחרת באמצע חודש אוגוסט האחרון. במהלך העסקה, אבו חדיר לקח את הסמים מביטון, הוציא גז פלפל וריסס את עיניו. ביטון, הנושא אקדח בשל עבודתו, הוציא את כלי הנשק, ירה פעם אחת באוויר, ואז שלוש פעמים לכיוונו של אבו חדיר, שנפצע קשות, ובהמשך נפטר מפצעיו.
תמלילי חקירתו של ביטון, מגוללים את הגרסאות השונות שמסר למשטרה, וחושפים את השתלשלות האירועים שהובילה לאותו ערב טרגי. במהלך החקירות הראשונות, הודה ביטון כי הוא אכן מבצע משלוחי סמים, אך טען כי ביצע רק בין שבע לשמונה עסקאות וכי הוא רק "צרכן שהסתבך".
לאחר מכן, שינה ביטון את גרסתו וטען כי היה בקשר יומיומי עם סוחרים, ששלחו אותו כמעט בכל יום כדי לבצע בלדרות סמים, כשהוא מבצע עד עשרה משלוחים כמעט בכל יום. ביטון אף טען בחקירתו כי ירה רק שלוש פעמים - פעם אחת באוויר ופעמיים לכיוונו של אבו חדיר, זאת למרות שחוקרי מז"פ מצאו ארבעה תרמילים בזירת הרצח.
"הרגשתי מאוים, שלפתי אקדח, רדפתי אחריו, יריתי באוויר כדי שיעצור, ואז ירי אינסטינקטיבי", מתאר ביטון בחקירה את ליל האירוע, "לא ראיתי נפילה, לא שמעתי צעקה, לא ידעתי מה קורה. לא התכוונתי לעשות את זה".
"אני לא התכוונתי לעשות את זה, אני באמת לא חשבתי שיקרה דבר כזה", מוסיף, "אני לא ראיתי את זה קורה, אני באמת לא התכוונתי שזה יקרה. אני לא יודע איך קוראים לבן אדם, אתה מאמין לי? אני לא יודע מה השם שלו, מסכן".
כשהחוקר שואל את ביטון מדוע לא הלך לבדוק מה שלום הקורבן, לאחר שירה לכיוונו שלוש פעמים, ביטון עונה: "לא שמעתי צעקה, אני חובש, אם הייתי חושב שפגעתי בו, הדבר האחרון שהייתי עושה זה לברוח מהמקום".
"יריתי לכיוון הכללי שלו", אומר ביטון בחקירה אחרת, "בשביל שמה יקרה? לפגוע לו ברגליים. ואז? לקחת את השקית ולהזמין אמבולנס. כל מה שרציתי לעשות זה לנטרל את הבן אדם. למה? שלא יברח עם החומר. רציתי לתפוס אותו, שיחזיר את השקית. לא באמת רציתי להרוג אותו, לא רציתי לפגוע בו". ביטון גם מתייחס לעונש הפוטנציאלי שהוא צפוי לקבל אם יורשע ברצח אבו חדיר. "בוא נקווה שבמקום עשרים וחמש אני אקבל רק חמש עשרה", אומר ביטון בשלב מסוים בחקירתו.
לדברי ביטון, לאחר שירה לעברו, רץ לרכבו שחנה לא רחוק מהמקום, ונסע במהירות לביתו. תחילה, החוקרים התקשו להאמין כי אכן רוסס בגז פלפל, והיה מסוגל לנהוג כל הדרך מירושלים לנתניה. "זה לא סביר שהעיניים שלך מכוסות במה שנקרא, מכוסות בגז פלפל ואתה לא מסוגל לראות את הדרך הביתה ואתה לא מסוגל לראות בן אדם אבל מסוגל לנהוג הביתה", אומר לו אחד החוקרים. ביטון המשיך לטעון כי אכן רוסס, וכי ההשפעה פגה יחסית במהירות, אך החוקרים המשיכו להטיל ספק בגרסתו שהותקף ואז ירה.
"אי אפשר מצד אחד לקבל גז פלפל או גז מדמיע בכמות כזאת גדולה ועדיין להמשיך לתפקד", אומר לו חוקר אחר, "לדעת איך לתפוס את האקדח, לדרוך את האקדח, לירות… ואחרי שסיימת הכול, גם לפרוק את האקדח". ביטון המשיך להתעקש על גרסתו כי ההתקפה של אבו חדיר בגז פלפל קדמה לירי, ואכן כאשר נחקר אחד מקרובי משפחתו של אבו חדיר, סיפר כי פגש בקורבן לאחר שנפגע, והבחין כי ברשותו גז פלפל, לצד שקית הקנאביס שנטל מביטון במהלך העסקה. יתרה מכך, הקורבן יצר איתו קשר מספר ימים לפני הרצח, וביקש לדעת אם יש ברשותו גז פלפל.
ביטון מביע חרטה לאורך כל החקירה, כאשר הוא מודה כבר בתחילתה שהוא זה שביצע את הרצח ואינו מכחיש את המיוחס לו. בתמלילי החקירה נראה כי ביטון בוכה מספר פעמים, עד שחוקריו מרגיעים אותו, כאשר הוא נמצא בסערת רגשות. "אתה יודע שאני ילד טוב, אני בטעות פה, אח שלי", אומר בהזדמנות אחת לאחד מחוקריו.
"לא הגיע לו למות", הוא אומר בחקירה אחרת, ומוסיף באחת מחקירותיו - "אני אקבל את העונש, כל מה שאני אקבל, אני אקבל אותו".
כל העידכונים - חדשות נתניה
