נונה ורניק, אמו של ניר, נער אוטיסט כבן 14, כתבה השבוע מכתב לשכניה בבניין ובו שיתפה בקשיים שעובר בנה וביקשה את הבנתם. היא לא דמיינה לעצמה שתיתקל בכזו אטימות. המכתב והתגובה פורסמו ברשת ועוררו סערה.
ורניק, שמתגוררת בקרית מוצקין, סיפרה למיינט קריות: "ילדים אוטיסטים עוברים תקופות שונות. אנחנו כעת בתקופה קשה של הרבה התפרצויות. זאת, לאחר שככל הנראה הטיפול הקודם הפסיק לעבוד ואנחנו נמצאים בחיפוש אחר טיפול מתאים אחר. תקופת המעבר הזו היא קשה מאוד.
"היו גם תקופות דומות בעבר, אבל עכשיו מדובר כבר בנער גדול וחזק, שזה בא לידי ביטוי בהתפרצויות גם בקולות, צעקות דפיקות על הקיר והרצפה. לא פשוט כהורים לראות ילד שסובל, אבל אנחנו עושים כל מה ביכולתנו ולא תמיד יש שליטה".
לאחרונה, באחד מסופי השבוע, הגיעה המשטרה לבית משפחת ורניק פעמיים: "הגיעה ניידת ביום שישי ולאחר מכן ביום שבת, זו באמת הייתה שבת לא פשוטה. השוטרים הבינו שאנחנו משפחה נורמטיבית. הם ראו את הילד ואת האישור על מצבו הרפואי והלכו. ואז הם באו שוב. כששאלנו מי הזמין אותם במטרה להסביר להם את המצב, המשטרה לא הסכימה לומר ולכן החלטנו לכתוב מכתב לכל הדיירים. שמנו בתיבות הדואר האישיות וגם בקומת הכניסה שכולם יראו".
במכתב כתבה: "הבן שלנו ניר סובל מאוטיזם בתפקוד נמוך. יש לו תקופה קשה של התפרצויות, ולכן יש הרבה רעש מדירתנו. אנחנו מטפלים בנושא, מבקשים לא להזמין לנו משטרה, ולקבל את המצב בהבנה. בכל שאלה ניתן לפנות אלי".
ורניק לא תיארה לעצמה שכך יגיב אחד השכנים על גבי המכתב שנתלה בלובי הבניין: "בניין שלם סובל כי אתם לא מצליחים לטפל בבן שלכם! הסרטונים וההקלטות של הצרחות והדפיקות עברו לרווחה שתטפל בעניין. וגם המשטרה תחזור לתמונה".
ורניק: "צילמתי את התגובה, ועליתי הביתה. הרגשתי שאני צריכה זמן כדי להתאושש. זה היה לא פשוט. אבל אז הזכרתי לעצמי שאני עברתי ועוברת עם ניר דברים לא פשוטים, וזה עוד משהו בדרך.
קראו גם:
"העליתי את זה לקבוצה סגורה של הורים לילדים עם אוטיזם ’אוטיזה(ם)צחיק’, כי זו קבוצה שיש בה הרבה הומור על כל מיני דברים שאנחנו עוברים עם הילדים שלנו. ובאמת היו תגובות הומוריסטיות שעזרו לי אפילו פסיכולוגית, אבל גם היו תגובות שלקחו את המכתב הזה קשה - כמו שהוא באמת. ביקשו ממני להוציא אותו החוצה ואני הסכמתי. לא האמנתי שהמכתב יגיע בתוך זמן קצר לכל הארץ.
"הבנתי שיש לי הזדמנות להעביר כאן מסר", אומרת ורניק בגילוי לב. "זה לא המקרה הראשון שאני עוברת עם ניר, היו מקרים שניר משמיע קולות גם כשהוא שמח או עצוב, ולא פעם ביקשו ממני להרחיק את ניר מהאזור כי הוא מפריע, ואני חושבת שיש כאן הזדמנות להעלות את המודעות של אנשים על מה שמשפחות לילדים עם אוטיזם עוברות.
"זה לא פשוט גם ככה, ואני והרבה משפחות אחרות מנסות עד כמה שניתן למנוע הפרעה לסביבה, אבל זה לא תמיד בשליטה, ואנחנו מבקשים התחשבות והכלה".
