במשך 25 שנה אורית קלופשטוק עבדה כעובדת סוציאלית באגף הרווחה של עיריית נתניה, והתמודדה עם מקרים קשים מנשוא של אלימות והזנחה.
את ההשפעות מחוויותיה, עיבדה בפתקים וברשומות, באמצעות שירים. לפני כשלוש שנים, חוותה קריסה גופנית ונפשית שגרמה לה לעזוב את עבודתה באגף.
"בקיץ 2018 קרסתי, אחרי 25 שנה בעבודה", אומרת קלופשטוק, 50, "אבחנו לי פריצת דיסק משולשת, הייתי באשפוז של חודש על מורפיום. אחרי זה שכבתי במשך שנה וחצי בהתאוששות והחלמה בבית. באיזשהו מקום אני חושבת שזה היה קריסה של גוף ונפש. ומאז לא יכולתי לשוב לעבודתי בעירייה".
במהלך מגיפת הקורונה, החליטה להוציא לאור את אותה אסופת שירים שלה שמספרים על עבודתה, בספר שירה תחת השם 'לא יכולתי לרשום את זה בתיק' (הוצאת "פרדס"), שכבר הספיק להפוך לרב מכר ולהימכר באלפי עותקים ברשתות הספרים.
קראו עוד>>
"המקרים שהכי נחקקו לי בזיכרון נמצאים בספר, כמובן בעילום שם מוחלט", היא מספרת, "הספר הוא גלריה של דמויות חבולות, שאני אחת מהן. בספר כל שיר נושא שם של מטופל, כמובן בשם בדוי".
איזה סיפורים הכי נגעו בך?
"קשה לבחור, אבל היה סיפור של תינוק שאמא שלו לא הייתה מסוגלת לטפל בו כי היא הייתה מכורה לסמים. הסיפור שלה נגע לי בלב והיה שובר לב, והמסך הזה של הסמים לא אפשר לה לראות את התינוק שלה.
"התינוק האומלל הזה אפילו לא בכה, הרגשתי שאני בוכה בשבילו. זה היה אחד הסיפורים המטלטלים. התינוק הוצא מהבית. אני מחכה ליום שאותו התינוק יהיה בן 18, ואולי הוא יגיע אליי וישאל אותי מה היה שם. היה לנו גם מקרה של אמא שהייתה ישנה ושותה בחוף הים, הילדה שאלה אותי אם אני רוצה להיות אמא שלה. זה שבר אותי.
"צריך להבין שלהיות עובדת סוציאלית זה יום יום, בשעות הבוקר, לראות את הילדים הלא עטופים האלה, את המקרים האלה. זו הרגשה קשה".
קלופשטוק אף מספרת שאחת החוויות שעיצבו אותה כמשוררת במרוצת השנים, הייתה הפיגוע בקניון השרון לו הייתה עדה, משבר שתוצאותיו באות לידי ביטוי בכתיבה שלה. "נפצעתי בפגיעת הלם בפיגוע בקניון השרון", אומרת, "אני ממש ראיתי את הגופות.
"הספר הבא הוא ספר שירה שכמובן מבצבצת ממנו העובדת הסוציאלית, אבל לפני העובדת מבצבצת ממנו גם אורית האישית, הפרטית"
"הייתי חצי שנה במצב קשה, ואגף הרווחה שהיה בעצם הצוות שלי בראשות טובה כץ, ממש הציל את נפשי. אחרי שהתאוששתי, חזרתי לעבוד במלוא המרץ. זה משהו שהוא חלק מכרטיס הזהות שלי. זה פיגוע שאחריו אני מרגישה שאספתי כוחות ויצאתי חזקה יותר. וגם הכתיבה שלי הפכה לחזקה יותר אחרי זה. גם אנחנו המטפלים, היינו או נהיה מטופלים. אין מטפל ומטופל, יש בני אדם".
ויש כבר תכנון לספר נוסף?
"בטח. הספר הבא הוא ספר שירה שכמובן מבצבצת ממנו העובדת הסוציאלית, אבל לפני העובדת מבצבצת ממנו גם אורית האישית, הפרטית.
"חשוב לי להוסיף שאני מאוד שמחה על מה שקורה בנתניה, מבחינת התרבות. יש פה קבוצת כותבים ומשוררים בעיר, יש פה קהילת תרבות מדהימה בראשות יפתח ביבר, יש פה תרבות מקומית שצומחת כאן. אני מאוד גאה ומאוד שמחה לגור ולהיות חלק מהעיר הזאת".
לעדכונים: חדשות נתניה
