כשרומי דר בן ה-20 מנתניה שמע על תקיפת החמאס בדרום בשבת השחורה היה לו ברור שהוא חייב להיות שם ולעזור.
רומי, חובש המתנדב בתחנת מד"א בנתניה כבר 5 שנים, היה בביתו כשהחלו הדיווחים ב-7 באוקטובר על האירועים בדרום. "מיד כששמעתי על חדירת המחבלים בדרום עזבתי הכל ונסעתי מנתניה לתחנת מגן דוד אדום באופקים".
מה עשית כשהבנת שזה המצב?
"כשהתחלתי להיחשף לסרטונים מיד כתבתי לאחראי המתנדבים שלי שאני רוצה לסייע לצוותי מד"א בדרום. לא חשבתי פעמיים".
קראו גם:
רומי מספר שמאותה השיחה ועד הרגע שהוא התנדב להצטרף לצוות שנוסע לדרום לא לקח הרבה זמן. "משיחת הטלפון ועד שנהג האמבולנס שאליו צוותתי שהגיע לאסוף אותי מהבית עברו 20 דקות. נסענו יחד לתחנת מד"א באופקים לאזור הלחימה". הוא מוסיף כי מה שהיה מאוד קשה לו בדרך לשם היה לשמוע בדרך את הדיווחים על מה שקורה בשטח. "כל הנסיעה לשם האזנו לדיווחים כשתוך כדי הנסיעה תפסו אותנו אזעקות. עבורי זה היה השלב שבו לאט לאט הבנתי לכיוון מה אני נוסע".
מה עשיתם מיד כשהגעתם לאופקים?
"כשהגענו לאופקים סייענו בתפעול בית חולים מאולתר בתחנה, ואז, ממש אחרי שהגענו, הובא למקום שוטר שנפצע באורח אנוש מירי ולצערי נקבע מותו, זו היתה הגופה הראשונה שראיתי באותו היום''.
רומי מספר שבמקביל לצוותי מד"א שפעלו בעיר תחת אש הגיעו עוד ועוד פצועים לבית החולים המאולתר שהם פתחו בתחנה. "טיפלתי בהם יחד עם הצוותים של מד"א שהיו כבר בתחנה עד שהמוקד הזניק אותי לכיוון יתד - שם היו דיווחים על פצועי ירי נוספים. במשך דקות ארוכות היינו לבד על הכביש. זה הרגיש כמו יום כיפור. בדרך עצר אותנו ג'יפ צבאי והעביר אלינו שלושה פצועי ירי ממסיבת הטבע ברעים. טיפלנו בהם ופינינו אותם לבית החולים סורוקה וכשסיימנו חזרנו עם האמבולנס לאופקים''.
מה לא תשכח מהיום הזה?
"את המראה של הגופות הרבות ברחובות. הוא לא יוצא לי מהראש. זה היה יום טעון כי מוקד מד"א הזניק אותנו להעניק טיפול רפואי לפצועים ולהציל חיים. בנוסף, שמענו הרבה סיפורים נוראיים מפצועים שניצלו וגם סיפרו לנו על אלו שנרצחו. אני יודע שזה יום שלא אשכח בחיים".
