חרם הוא אחד הסיוטים הגדולים של הורים לילדים קטנים. כולנו מפחדים לגלות שהילד שלנו הפך מנודה בכיתתו, ללא חברים לפנות אליהם וללא כל כלי להתמודד עם המצב הקשה.
שלומי אביטבול בן ה-44 מנתניה, מנהל קבוצת "אבא פגום" בעיר, החליט להילחם בתופעה, והקים את "סיירת חרם" בנתניה - סיירת המבקשת להיאבק בתופעה הקשה.
קיללו והקניטו
"בעקבות חרם של ילד של אחד האבות מהקבוצה, החלטתי להקים מין קבוצה שתתן מענה כדי לתמוך בילדים", הוא מספר, "זה היה לפני שלושה חודשים וחצי בערך. פשוט התעללו בילד - תרתי משמע.
"לא דיברו איתו, נידו אותו מימי הולדת, מפגישות של חברים. קיללו אותו והקניטו אותו בקבוצת וואטסאפ. אותו ילד בן 8 שחווה דבר כזה - זה לא דבר פשוט, לא להורים שצריכים להתמודד עם זה, וגם בטח לא לילד. מענה מוחשי או מעשי - אין".
אז מה עשיתם?
"התחברנו לקבוצה שנקראת 'סיירת חרם' ופתחנו דף פייסבוק שנקרא 'חומת חבר', שבעצם מעלים בו הרבה תכנים להתמודדות מול חרמות. בקבוצה הזאת קיימות המון אימהות ואבות שאכפת להם. הם עושים ורוצים לעשות הרבה יותר ממה שעושים היום.
קראו עוד>>>
"בדף שלנו יש אופציה להודיע באופן אנונימי על ילד שעובר חרם, או כמובן לתת אופציה לאמא או אבא לדווח על חרם שהילד שלהם עובר".
ומה עושים במקרה כזה?
"קודם כל אני אומר להורה 'בוא ניפגש', אם הוא מעוניין. אני חושב שצריך לשבת מולו בן אדם שיבין אותו ולא ישפוט אותו אפילו לשנייה. כך יהיה יותר קל לדבר איתו ולהפנות אותו לגורמים שיוכלו לטפל בילד. צריך לפנות לבית הספר שהילד נמצא בו, צריך באמת להגיע פיזית לבית הספר.
"לי יצא ללוות הורים לבתי הספר שהילדים שלהם עברו בהם חרם. ברוב בתי הספר, התייחסו לזה בצורה הכי יפה שיש ולא נתנו לזה לעבור לסדר היום. היו בתי ספר שאמרו לי 'אצלנו בבית הספר זה לא קורה'. חבל שבחרו להתגונן במקום לפעול".
אביטבול מספר כי פעילויות הסיירת גם מתבטאות בצעדים אחרים, כמו הגעה למסיבות יום הולדת של ילדים שעוברים חרם. "קרה לנו גם בבר מצווה או בת מצווה, שהילדים לא מגיעים למסיבה", אומר, "אז דאגנו להביא כמות של אנשים לאותם אירועים ולא לתת לילדים להרגיש לבד".
מה לדעתך אפשר לעשות כדי למנוע חרמות?
"אני חושב שאנחנו כהורים מסתכלים על המערכת החינוכית שאנחנו שולחים את הילדים אליה, ואנחנו מצפים שאותה מערכת, אם זה בית הספר היסודי, החטיבה או התיכון - כן תשים לב. מצד אחד אתה יכול להגיד, איך מורה יכולה לשים לב לשלושים תלמידים? אבל מצד שני, אם אותה מורה רואה ילד שיושב לבד או נמצא לבד בכיתה, זה צריך להדליק לה נורה אדומה.
"אני יודע מפניות של הורים, שבית הספר לא תמיד מתייחס. שאומרים שם שלילד יש מלא חברים והוא פורח, אבל זה לא נכון. בית הספר מתנער בדרך כלל, אולי כי אין לו את הכלים להתמודד עם זה.
"הקבוצה נותנת להורים את האפשרות לצבור כוח, ולהבין שהם לא לבד, שעוד הורים חוו את מה שהם חווים עם הילדים שלהם. אתה לא רוצה לדמיין מה הורה עובר, כשהוא מגלה שהילד שלו עובר חרם. אנחנו נותנים גם קשר ישיר ליושבי הראש של ועדי ההורים בבתי הספר, שזה מאוד חשוב ואכפת להם.
"המטרה שלנו היא להיכנס עמוק לתוך מערכת החינוך. הם מכירים את זה בסיסמאות, אבל הם לא עושים עם זה יותר מזה".
איך התפיסה שלך על התופעה השתנתה מאז שהקמתם את הסיירת?
"התחלנו לשמוע על מקרים יותר קשים. לא תמיד אותם הורים רוצים לשתף, או הילד רוצה להיחשף. שמענו על איומי התאבדות. כשילדים לא יודעים להתמודד עם חרם, הם בורחים למציאות אחרת, והמציאות הנכונה לאותו הזמן זה לא להיות בסיטואציה.
"לצערי, לפעמים עוברות להם גם מחשבות אובדניות בראש. היו מקרים של ילדים שהתאבדו בעקבות חרמות, וזה לא חדש, זה היה בתקשורת ובטלוויזיה וזה משהו שקיים.
"אבל מאז המקרה הראשון שילד התאבד או ניסה לפגוע בעצמו בעקבות חרם, מערכת החינוך לא עשתה מספיק. יש פה משהו מאוד חמור, כי זו קבוצה ענקית של ילדים שעוברים חרם".
מה הצעד הבא?
"להיכנס לבתי הספר. לפרסם את הדף שלנו, בין אם זה צמידים, עלוני מידע, כרזות ברחבי העיר. אנחנו רוצים שכמה שיותר הורים וילדים ידעו שהקבוצה הזאת קיימת. אנחנו צריכים שהתודעה נגד חרמות תעלה ותהיה גבוהה יותר. לפעמים הורים לא יודעים שהילד שלהם עובר חרם או שותף לחרם. זה עצוב שבשנת 2021, התופעה עדיין קיימת".
תופעה רווחת
אביטבול הופיע לאחרונה מול ועדת החינוך שהתקיימה בנושא חרמות, וביקש להעלות את המודעות לנושא ולסיירת שהקים. במסגרת אותה הישיבה, הוצגו נתונים לגבי תופעת החרם בנתניה. על פי הנתונים, מקרב 22,800 תלמידי היסודי בנתניה, שבעה אחוזים חוו תופעה של חרם.
מדובר בנתון נמוך יותר מהממוצע הארצי שעומד על עשרה אחוזים, אך עדיין מדאיג. על פי נתוני ועדת החינוך העיכוני, עיקר החרמות הם בכיתות ה' - ו'. 59 אחוזים מהילדים בנתניה שחוו חרם באופן כזה או אחר השיבו שהיה להם עם מי לדבר ולדווח על תחושותיהם. זאת לעומת 53 אחוז מהילדים בארצי.
על פי הנתונים, בעל יסודי התופעה נבלמת, ובנתניה שני אחוזים מכלל 15,800 תלמידי החטיבות והתיכוניים דיווחו על תחושת חרם. בגילאים המקבילים בארצי דווח על שלושה אחוזים. ארבעה אחוזים מתלמידי העל יסודי בנתניה נתקלו באלימות בזמן הלימודים, פחות מהממוצע הארצי - העומד על 6 אחוז.
בתחום השמועות המופצות על תלמידים בעל יסודי, הממוצע הנתנייתי זהה לארצי ועומד על עשרה אחוז. הנתונים מתבססים על שאלונים שהתלמידים ממלאים בהתאם לחוויותיהם האישיות מזמן הלימודים.
"לא שיערתי, וכך גם חברי ועדה נוספים, שתופעת החרמת תלמידים ושלוחותיה, כגון הפצת שמועות, והוצאה מקבוצות ווטסאפ ורשתות חברתיות, היא כל כך רווחת", אומר המשנה לראש העירייה ויו"ר ועדת החינוך העירונית, אהרון אורגד.
"לכאורה, שבעה אחוז מכלל תלמידי היסודי בעיר נתניה זה מספר לא גדול, אבל כשאתה מבין שמדובר בכ-1600 משפחות של תלמידים שמדי שנה מתמודדות עם הסיטואציה הזאת, הדברים מקבלים משמעות ודגש.
"משפחה שיש בה ילד מוחרם, היא משפחה כאובה שנאלצת ביום בהיר אחד למצוא מענה למצבים קשים ומורכבים, ולעתים אף אכזריים, כשהילד לעתים הולך ושוקע וההורים חסרי אונים".
"קודם כל אני אומר להורה 'בוא ניפגש'. אני חושב שצריך לשבת מולו בן אדם שיבין אותו ולא ישפוט אותו. כך יהיה יותר קל לדבר איתו ולהפנות אותו לגורמים שיוכלו לטפל בילד. צריך לפנות לבית הספר שהילד נמצא בו, צריך באמת להגיע פיזית לבית הספר"
"הדיון בוועדת החינוך העירונית התקיים ביוזמת ראש מינהל החינוך היוצאת טובה דולב שפנתה אליי וביקשה לדון הנושא.
"נעניתי מייד עקב חשיבות הנושא. אני מרוצה שהמערכת אינה מתעלמת אלא מתמודדת עם המציאות באמצעות השירות הפסיכולוגי חינוכי התפתחותי בעירייה בראשות הפסיכולוגית יעל גלזנר.
"קיבלנו סקירה מקיפה בנושא מהפסיכולוגית דנה רשוק רוזנטל, רכזת בתי הספר בשרות הפסיכולוגי, ומיכל עוז המפקחת על הייעוץ בחינוך הממלכתי.
"התנהל דיון ער ומרתק, והתרשמותי ומסקנתי מהדיון היסודי הן שיש בין היתר להדק את הקשר בין המשפחות החוות את התופעה, שנציגם נכח בוועדה, לבין המערכת העירונית.
"כך ניתן יהיה לתת מענה כפול, פרטני לכל מקרה לגופו, ומערכתי בעיקר בהיבט של מניעה, כדי להקטין למינימום את התופעה הזאת שיכולה לצלק את נפשו של הילד המוחרם לשנים רבות".
לעדכונים: חדשות נתניה
