"מחאת השפחות", המתבססת על הסדרה "סיפורה של שפחה", הפכה לאחת המרכזיות במסגרת המאבק נגד הרפורמה במערכת המשפט. מי שמובילה את המיצג בנתניה היא תושבת העיר ליז לוי בת ה-60. לוי מארגנת את המיצג בעיר מדי מוצאי שבת ולראשונה נחשפת וחושפת באופן גלוי את הדרך שעברה ממורה שמבקשת מתלמידיה לשאול ולחקור לאישה שצועדת בגאון עם עוד 150 נשים לבושות באדום, במטרה להתריע מפי רמיסת זכויות הנשים בישראל.
"אני מאוד פעילה בהפגנות בנתניה", מסבירה לוי. ''אני עושה את זה כי חייבים לעצור את החקיקה שאינה דמוקרטית''.
היא מתראיינת אחרי לילה ללא שינה עקב התארגנות ספונטנית של פעילים ומתנגדי הרפורמה שהפגינו אתמול (ראשון) ברחבי העיר עד השעות הקטנות של הלילה, לאחר פיטוריו של שר הביטחון יואב גלנט. "הדמוקרטיה הישראלית במדינה שלי שווה יותר מכמה שעות שינה", היא אומרת.
לוי, מורה לאזרחות ברעננה, מתגוררת זה שנים רבות בנתניה ופעילה בכל הקשור להפגנות בעיר זה חודש וחצי. "אני מובילת מיצג השפחות בעמק חפר ובנתניה", היא אומרת. "זה התחיל כאשר ראינו את החקיקה הולכת ומתגברת והבנתי, מבחינתי לפחות, שחייבים לעצור את החקיקה שאינה דמוקרטית ומאיימת להפוך את מדינת ישראל למדינה דיקטטורית, במיוחד עם החוקים שאין להם שום קשר לדמוקרטיה''.
''הרעיון לא בא ממני'', היא אומרת על מצעד השפחות. ''הרעיון בא מ'בונות אלטרנטיבה' (תנועה א-פוליטית הפועלת במטרה לקדם זכויות נשים), קבוצת נשים שהתארגנה כבר ב-2020, שהחלו לפעול לאחר מקרה האונס באילת. הן החליטו שנמאס להן לשתוק. הפריצה שלהן החלה עם תחילת הרפורמה בפעם הראשונה כשהן צעדו בירושלים עם לבוש של שפחות. משם זה התפוצץ. זה התחיל עם 20 בנות שהזמינו תחפושות בחנות בתל אביב ויצרו חלק מהן בעצמן ומשם זה כבר התפשט לכל הארץ וגם אלינו לאזור. בנתניה הגענו כבר ל-150 צועדות והצטרפו אלינו גברים ונשים בחולצות אדומות".
בין הצועדים נמצא גם בעלה של לוי, מנשה לוי, יו''ר התאגדות מנהלי בתי הספר העל יסודיים לשעבר. "הוא בא איתי, תומך, דוחף ואוהב וגם צועד איתי עם חולצה אדומה, בלעדיו לא הייתי יכולה לעשות את זה'', מספרת לוי ומגלה כי דווקא את שתי בנותיה היא לא מצליחה לגייס לטובת המיזם. "הבנות שלי מאוד גאות בי, אבל הן לא באות איתי כי אחת סטודנטית שעסוקה במבחנים והשנייה פחות מתחברת להפגנות, אבל הן בהחלט תומכות, למרות שהן פחות מתחברות למיצג של השפחות".
המיצג הראשון של נשות נתניה והסביבה התרחש לפני כחודש עם 40 נשים שצעדו, צולמו, סוקרו וזכו לתגובות מפרגנות מצד משתתפי ההפגנה. "הגיבו לנו במחיאות כפיים", אומרת לוי. "אני לא נתקלתי במילה של חוסר הבנה או תגובות שליליות מאף אחד מהצדדים. לכל אדם מותר לחשוב מה שהוא רוצה, גם שהמיצג שלנו הוא פרובוקציה, כי חופש הביטוי, המחשבה והמצפון ניתן לכולם ואני מכבדת את זה כל עוד התגובה היא לא אלימה ולא גזענית, הכל מקובל עליי ולכן אני לא מפחדת''.
לוי מודעות לביקורות שעלולות לצוץ בעקבות פעילותה בהפגנות ומבקשת להבהיר: "אני צועדת כבן אדם פרטי ועצמאי ולא כנציגת בית הספר או מערכת החינוך. אני עושה הכול מחוץ לשעות העבודה וזה לא קשור לעבודה שלי כמורה. אני פעילה אחר הצהריים והערב, אז יש לי חופש לעשות את מה שאני מאמינה בו. אני פועלת בשם הדמוקרטיה ומקבלת את הדעות של כולם. בנוסף, אני לא מכניסה את זה לכיתות ולא משלבת את בית הספר בתוך ההפגנות''.
אם התלמידים ישאלו שאלות?
"במסגרת עבודתי אני מציגה את הדעה שלי ואת הדעה המנוגדת בשביל להראות שיש עוד דעות על כל אירוע. לעולם לא אציג את הדעה שלי מבלי להציג דעות נוספות. ואגב, בכיתות שלי מותר לתלמידים שלי להביע את דעתם, גם אם הן נוגדות לדעות שלי, בתנאי שהן לא גזעניות, לא אלימות ולא קיצוניות''.
קראו גם:
''לבד לא הייתי יכולה לעשות את זה. זה לא היה קורה'', היא מספרת. לצורך הכנת המיצג היא נעזרת בעוד שלוש פעילות שעושות איתה הכל. "יש לנו עשרות מתנדבות שפשוט לא מפסיקות לעשות ולהשקיע. וזה לא קל. כי בהתחלה כשזה היה רק עשרות בודדות, קנינו תחפושות או תפרנו בעצמנו חלק מהן והכנו כובעים עם דבק חם ובדים, אבל עכשיו כשמדובר במיצג שדורש הכנה של כ-120 תלבושות, וראינו שזה תפס, אנחנו מקבלות את התחפושות מ'בונות אלטרנטיבה' שמספקות לנו גם את השלטים. אגב, במיצג האחרון צעדה איתנו גם מורן זר קצנשטיין, המייסדת של בונות אלטרנטיבה שגם נאמה בעצרת בנתניה באותו הערב".
