מי שמביט היום בדניאלה עמר בת ה-21 מנתניה, מאמנת כושר שמתחזקת חשבונות פעילים ברשתות החברתיות עם אלפי עוקבים, כנראה לא מנחש שמאחורי התמונות של המאמנת החזקה והמצליחה, ישנו סיפור על ילדות בצל הפרעת אכילה קשה, שליוותה אותה במשך כל תקופת גיל ההתבגרות.
קראו גם >>
"בכיתה ו' הייתי ילדה נורא שמנה", מספרת דניאלה, "זה גיל של בת מצווה, אהבה ראשונה, פתאום את מתחילה להיות ערה לגוף שלך. אני לא אשכח שהיה בן שהייתי דלוקה עליו, והוא אמר לי 'אף אחד בחיים לא יאהב אותך, את שמנה', וזה פשוט השאיר בי צלקת. אני זוכרת בבת מצווה שלי שביקשתי פשוט משאלה אחת - שאהיה נאהבת ורזה. חשבתי שלהיות רזה זו הדרך אל האושר, ואז התחילו הבעיות".
איך הן באו לידי ביטוי?
"התחלתי להרעיב את עצמי, לא הייתי אוכלת, ואז הייתי מתנפלת על האוכל. ואז עליתי עוד יותר במשקל. בכיתה ח' בעצם הפרעת האכילה התחילה ממש להרים ראש - הפכתי לבולמית. הייתי מקיאה, דוחפת אצבעות. הייתי כל יום שותה מים כדי להקיא אותם. אני עד היום זוכרת שחברים באו אליי והזמנו פיצה, ורצתי לשירותים כדי להקיא אותה. הייתי מטופלת אצל פסיכולוגים, זו הייתה תקופה חשוכה".
אף אחד במשפחה לא ידע?
"אחותי קלטה שאני מתחילה להגיע למקומות לא טובים, שאני הרבה בשירותים. ההורים לא שמו לב, הם חשבו שאני עושה דיאטה בריאה. אבל אחותי שמה לב לזה. היא נכנסה אחרי פעם אחת לשירותים וראתה אותי מקיאה ובוכה. אז הבנתי שאני כבר לא יכולה להמשיך לחיות ככה. היא אמרה להורים, ששלחו אותי לטיפולים. בשיא של אובדן המשקל הייתי בת 15 ושקלתי ארבעים ומשהו קילו, על מטר שישים וחמש. הייתי נראית לא טוב, חולנית".
איך יוצאים מזה?
"שום דבר לא עזר לי, עד שאני קיבלתי במוח החלטה לעשות 'סוויץ'. אנשים התרחקו ממני, המשפחה שלי הייתה בכאב עמוק בגללי. הייתי בתקופות נוראיות, אמרתי לעצמי - אני לא נשארת במקום הזה. זה היה בגיל 16, עשיתי מסיבה גדולה, וראיתי שכולם אוכלים ונהנים. ואמרתי לעצמי - איך כולם נהנים ואני לא? כשחזרתי הביתה, הקאתי, ואמרתי לעצמי - זה הקיא האחרון".
וזו באמת הייתה הפעם האחרונה?
"לא. בגיל 16 התחלתי להתאמן במכון כושר, התחלתי לאכול מה שאני רוצה, העליתי במשקל והתאמנתי במקביל. אבל בגיל 17 זה חזר, בתקופת הבגרויות. עשינו בגרות בספורט, היו לי כל מיני פטורים, כי נורא התביישתי להתאמן ולעשות תרגילים מול שאר הבנות בכיתה. ועוד אני התאמנתי במכון כושר, אתה מבין את האירוניה?
"אני זוכרת שהמורה אמרה לכל הבנות 'תסתכלו על דניאלה ואל תהיו כמוה'. חזרתי הביתה, ועוד פעם התחלתי לדחוף אצבעות לגרון ולהקיא. באמצע מסיבת יום ההולדת של גיל 17 הקאתי בלי סוף, חמש פעמים רצוף, אנשים כבר דאגו לי".
אחרי יום ההולדת הייתה לה שיחה קשה וטובה, כהגדרתה, עם אחותה. "אמרתי לעצמי שאני לא חוזרת למקום הזה שוב. ומאז באמת היה השינוי המשמעותי ביותר, לא חזרתי לשם. פחדתי מאוד מהמקומות שאפשר להגיע אליהם עם הפרעות אכילה. לקחתי מאמן כושר אישי שישמור עליי ויעשה לי בקרה. ואז בגיל 18 התחלתי להתייצב ולאהוב איך שאני נראית, ועוד יותר התאהבתי בתחום הכושר והתזונה.
"התחלתי להעלות פוסטים ותכנים לאינסטגרם, ואנשים אומרים לי 'את השראה, את מנטורית'. התחלתי לאכול נכון ולהקשיב לגוף שלי. בגלל שהתאהבתי מאוד בתחום הכושר, הלכתי ללמוד בווינגייט, הוצאתי תעודה של מאמנת כושר, והיום בזה אני מתעסקת".
כיום דניאלה מנהלת חשבון אינסטגרם פעיל עם כמה אלפי עוקבים, ואף זוכה לשיתופי פעולה עם חברות הלבשת ספורט לנשים. דניאלה מספרת כי המסע שעברה מאז התפרצות הפרעת האכילה ועד היום, עוזר לה לסייע לבנות ונערות שנמצאות במצב בו הייתה עד לפני כמה שנים.
"היום כבר המון בנות פונות אליי, אותן בנות שנמצאות במצב שאני הייתי בו", אומרת דניאלה, "אני גאה בעצמי ובדרך שעשיתי. אני מספרת את הסיפור שלי בלי סוף ברשתות החברתיות, ומדברת על אהבה עצמית ועל למה לא להרעיב את עצמך. אני רוצה להעביר את הסיפור שלי לכמה שיותר אנשים, ומי שבאמת צריך הכוונה, יש לי כל כך הרבה כלים לתת לו".
