מדי שנה 30 בנות מגיעות מאנגליה, קנדה וארצות הברית להתנדב בבית הילדים "אמונה צבע אלעזרקי" בנתניה וללמוד תורה במדרשת תורת חסד TMC הנמצאת בבית הילדים, לתקופה של עשרה חודשים. הן מתנדבות עם הילדים מבית הילדים, מלמדות אותם אנגלית וחונכות אותם.
בשנה המאתגרת האחרונה, המתנדבות נתקלו בשורה של אירועים לא פשוטים - מגפת הקורונה הגיעה לשיאה, חלק מהנערות נקלעו לאסון בהילולה במירון ומבצע "שומר החומות" הביא איתו אזעקות בנתניה. החודש חוזרות שלושים הבנות לבתיהן מעבר לים, ומסכמות בראיון מיוחד את התקופה המאתגרת.
"בבית אמרו לי שזו השנה שלי, ואין סיבה שאני לא אעשה את זה, למרות שיש קורונה", מספרת דניאלה מיכאלוב בת ה-18 ממיאמי. "ההורים לא כל כך פחדו ודאגו. אני הרי צעירה ובריאה, אז לא פחדנו כל כך.
"היה קשה עם כל הסגרים והבידודים בארץ. בגלל שלא הכרתי בהתחלה את הבנות בבית הילדים, אז כולן היו קצת בלחץ. אבל בסוף זה הסתדר".
קראו גם>>
דניאלה הייתה אחת מהמתפללות שהגיעו להילולה במירון, ונקלעה לאסון הנורא שגבה את חייהם של 45 בני אדם. "ברוך השם לא קרה לנו כלום", היא אומרת, "חשבתי 'איך אני לא אמות עכשיו', ואני וחברה שלי פשוט עלינו למקום גבוה כדי להינצל מכל מה שקרה שם. לא ראיתי את האנשים נופלים ומתים, לא הסתכלתי לכיוון הזה, לא ידעתי באמת מה קורה.
"אחרי שזה קצת נרגע, רציתי לעזור למתנדבים של מד"א. התנדבתי בבית חולים בארצות הברית, אז חשבתי שאני יכולה לעזור, אבל היו להם יותר מדי מתנדבים. אז אני וחברה שלי הלכנו ברגל שלוש שעות לצפת, פחדנו לעלות על אוטובוס בגלל עומס האנשים.
"הרגשתי כאילו האסון קרה כי הממשלה שלנו לא דאגה לאכוף את החוקים כמו שצריך. יש הרגשה שהאסון במירון היה בידיים שלנו, ואני חושבת שאני עוזבת עם הרגשה של רצון ללמוד ולחזור לכאן ולעשות עלייה בעזרת השם, ולנסות לעבוד מבפנים ולפתור בעיות הקיימות בתוך המדינה כדי לשפר אותה".
"לא היה גם ככה משהו לעשות בארצות הברית", אומרת מלני משמור בת ה-19 מקליבלנד, שצפויה לחזור לארצות הברית לבקר את המשפחה ולעשות מיד אחר כך עלייה לישראל. "לא חשבנו שקורונה תהיה בעיה כזאת גדולה, חשבנו שישראל תטפל בזה מאוד מהר וזה יעלם"
התקופה שלך בארץ תרמה להחלטה שלך לעשות עלייה?
"ידעתי כבר כמה שנים שאני מתכננת לעשות עלייה, אבל השנה הזאת בהחלט עזרה לי להחליט באופן סופי".
איך התמודדת עם האזעקות והטילים? פחדת?
"הטילים היו מפחידים הרבה יותר מהקורונה. המלחמה הייתה בהחלט מזעזעת. היינו צריכים ללכת למקלטים רק פעם אחת, אבל היינו מאוד מפוחדים, גם אנחנו וגם הילדים, אין לנו דברים כאלה בארצות הברית.
"המשפחה הייתה מאוד מודאגת, ולא כל כך הבינה מה קורה. הם פשוט המשיכו להניח את הגרוע מכל לגבי המצב הביטחוני, וביקשו שנעדכן אותם כל הזמן. למרות זאת, הם לא חשבו שאני צריכה לחזור. אין ספק שזו תקופה שלא אשכח אף פעם".
לעדכונים: חדשות נתניה
