ראובן סומך, הבלש המיתולוגי מנתניה, מאושפז לאחר שנדבק בקורונה.
סומך, שכונה בעבר "אימת העבריינים" מנתניה, הובהל לבית החולים רמב"ם לאחר שהתמוטט במוצאי יום כיפור האחרון לאחר שנדבק בנגיף. סומך: "זו מפלצת של מחלה".
סומך מאושפז לאחר שנדבק בקורונה לפני מספר ימים. הוא כעת מוגדר במצב יציב, ובראיון למיינט נתניה מצליח לשמור על כוחו ולחלוק את מה שעובר עליו, למרות מצבו הבריאותי.
"במוצאי יום כיפור האחרון התמוטטתי", מספר סומך בן ה-57. "הבהילו אותי באמבולנס לבית החולים רמב"ם, ושם גיליתי שאני חולה בקורונה. אני כרגע מוגדר במצב יציב, ברוך השם. אני רוצה להגיד לך שיש כאן צוות רפואי מהמעולים בארץ. אני לא מונשם. כרגע אני לא אותו סומך שאנשים מכירים, אבל אני במצב יציב, תודה לאל. זו מפלצת של מחלה, אין מפלצת יותר גרועה מזו".
קראו גם:
"בעבר היה לי וירוס מאוד קטלני, אבל הקורונה הזאת משוגעת", מוסיף סומך. "למזלי יש פה צוות רפואי, אנשים טובים. הם נלחמים על כל בן אדם.
"בניגוד לשטויות המטומטמות שמופצות ברחוב, אני ראיתי פה בעיניים שלי איך נלחמים על חצי בן אדם כדי להציל אותו. אנשים מדהימים יש כאן. אשרי מנהל בית החולים רמב"ם שיש לו רופאים כאלה".
סומך מוכר בנתניה בעיקר בזכות עבודתו הענפה במשטרה כבלש ורכז מודיעין בנתניה, עד שסיים את תפקידו מוקדם מהצפוי לפני כ-15 שנה.
סומך היה אחראי באופן אישי על מלחמה בלתי פוסקת בעבריינים ובמשפחות הפשע בעיר, והיה ידוע בחוסר מורא ובתדמית של שוטר ש-"לא עושה חשבון". בשנים האחרונות עובד על ספרו, "צלקות של שוטר", שצפוי לצאת לאור בקרוב.
"הוא היה שוטר שהתחיל את ראשית הדרך, כמוני, במשמר הגבול, ועברנו שנינו למשטרה הכחולה והפכנו שנינו לבלשים", מספר עליו חברו, חיים דסה.
"שירתנו בנתניה במרחב שרון. אפשר להגיד עליו שהוא היה שוטר מלידה, הוא אהב את המקצוע, כל דבר עניין וסקרן אותו. היו הרבה אנשים שלא אהבו אותו, כי אין מה לעשות, היינו סוג של סטרסקי והאץ'. לא היינו מחכים יותר מדי, מה שנראה לנו היה עושים, היינו מעיפים דלתות. לקחנו צעד אחד קדימה. היו לנו שנים יפות. אנחנו לא היינו שוטרים של מאה אחוז, אלא שוטרים של מאתיים חמישים אחוז. היו קצינים שלא הסתדרו איתו, שמו לו רגליים על ימין ועל שמאל, וכל השאר היסטוריה. המערכת הפסידה אותו מוקדם".
"הוא אחרון האנשים שהייתי מאמין שיידבק בקורונה, אבל יחד עם זה, באותה הנשימה, זה היה צפוי", מוסיף דסה, "הבן אדם נכנס חזק לדת, בעשרים ושמונה השנים האחרונות, והוא נמצא כמעט בכל שמחה דתית, בכל בית אבלים, ולא מפספס תפילות. אני רק יכול לאחל לו רפואה שלמה, הוא בן אדם טוב מיסודו, אוהב לעזור ולהקשיב".
