אירועים רבים בוטלו בעקבות מגפת הקורונה. בר מצוות, חגיגות יום הולדת המוניות וחתונות. מרבית האירועים נדחו בכמה חודשים בתקווה שייערכו ברגע שהמגפה תדעך, כך גם היה עם בת המצווה של עמית מכלוף ז"ל מנתניה.
אך למרבה הצער, עמית, לא תזכה לחגוג את בת המצווה שלה. היא נפטרה לפני כחודש ימים בבית החולים "תל השומר", לאחר שעברה סדרה של טיפולים בעקבות גוש סרטני שנמצא בגופה. בזמן הטיפולים, המשפחה קיבלה חיבוק ענק ויוצא דופן ממאות תושבים ברחבי נתניה. לאחר פטירתה של עמית - אותם אנשים נרתמו למען הנצחתה של עמית, שנמשכת גם בימים אלה.
עמית לחיים
"זה התחיל בחנוכה", מספרת ענבל, אמה של עמית, "לעמית היו כאבי בטן מאוד חזקים. היו בנות בכיתה שלה עם קורונה, וחשבנו שזה הנגיף. עשינו בדיקות, והן יצאו שליליות.
"אבל הבנו שמשהו לא בסדר עם עמית. היא הייתה חלשה, נרדמה, הידיים שלה הפכו להיות כחולות באיזשהו שלב. עשינו בדיקות דם, והתקשרו אלינו מהמעבדה להגיע דחוף לבית החולים 'לניאדו'.
"שם, התייחסו אלינו כאילו הבאנו מלאך. עטפו אותנו ברמות שאי אפשר להסביר בכלל. עשו לנו את כל הבדיקות האפשריות. העניינים התחילו להתגלגל, עשו לעמית CT וראו איזשהו גוש. הגיע ד"ר אחיה מאיכילוב, שאמר שיש גוש, והמליץ לנו ללכת לתל השומר. הוא אמר לי 'דבר כזה, לא ראינו. גידול במעי לילדה בת 12 - מאוד בעייתי'".
בתל השומר הוחלט לטפל בעמית בסדרה של חמישה טיפולים, המשפחה מספרת כי נאמר לה שלטיפולים יש תשעים וחמישה אחוזי הצלחה. "בטיפול הראשון, הגוף הגיב טוב, הגידול קטן בשמונים אחוז", אומרת ענבל, "אחרי הטיפול השני - עמית התחילה להתדרדר.
קראו גם>>>
"היא לא הרגישה טוב, בחילות, כאבי בטן מאוד קשים. התחילו לצאת לה כוויות מאוד קשות בידיים וברגליים. לא הבינו מה קורה. אמרו שזה קיים בספרות הרפואית, אבל לא ראו את זה מעולם. שזה מאוד נדיר. הבאנו פרופסור משניידר, שאמר שאין לנו טעם להוציא אותה משם, ורק תפילות יעזרו".
באותה הרגע, החלה ההתגייסות המרשימה של תושבי העיר ברשתות החברתיות. פוסטים הקוראים להתפלל למענה של עמית זכו לאלפי שיתופים והפכו לוויראליים. בשלב מסוים, המשפחה חיפשה תורמים מתאימים כדי לתרום לעמית תאי דם לבנים ולעורר את מערכת החיסון שלה.
בתוך עשרים דקות מרגע פרסום הקול הקורא ברשתות החברתיות, ענבל החזיקה בידה שמות של שמונים תורמים מתאימים שמוכנים להגיע ברגע לבית החולים למען עמית. למרבה הצער, עמית הורדמה והונשמה זמן קצר לאחר מכן. עמית נפטרה לאחר חודש, אז החליטו להקים שתי מורות מבית הספר הקודם שלה, "ישורון" את ארגון "עמית לחיים" - לטובת הנצחתה.
צבע אופטימי
"ענבל כהן ומאיה מכלוף מבית הספר בו היא למדה, לקחו את הפרויקט הזה, ופתחו את קבוצת 'עמית לחיים', הן עושות המון דברים לזכרה", אומרת ענבל, "הן כרגע עושות מארזי מתנה ורודים לשבועות, לחיילים, לקשישים, לעמותות".
לזכרה של עמית נאפו מאות חלות ורודות ברחבי העיר, בוצעו הפרשות חלה, וחולקו מארזים ורודים מתוקים ברחבי העיר. ספסלים צבעוניים הוקמו בבית הספר ישורון לזכרה, עם הכיתוב - "אתה לא לבד, עמית איתך יד ביד" כדי לעודד ילדים המרגישים בדידות חברתית.
טקס ענק התקיים בבית הספר ישורון לזכרה של עמית, בהשתתפותם מורות לשעבר וחברותיה של עמית. הצבע הוורוד, המאפיין את הפעילות לזכרה של עמית, מסמל לדברי ענבל את האופטימיות התמידית שעמית ניחנה בה.
"אחרי שזה קרה אני שואלת את עצמי המון שאלות. ואני חושבת שעמית באה לעשות כאן משהו וללכת. למה אני נבחרתי לזה, למה זה היה לזמן כל כך קצר, למה היא הייתה צריכה לסבול כל כך? אלה שאלות שאני לא יודעת לענות עליהן. אבל זה חור גדול בחיים שלנו"
"עמית לא התייסרה עם מה שקורה איתה, היא תמיד שידרה - יהיה טוב", מספרת ענבל, "היא הייתה ילדה מאוד מיוחדת. בני השירות ובנות השירות בבית החולים התאהבו בה. היא הייתה שרה עם גיטרה, מאוד אהבה מוזיקה, כל הזמן היו בני שירות סביבה, כל הזמן צחוקים.
"חשבו שיש מסיבות בחדר שלה. היא הייתה ילדה של עשייה. בוועד בית הספר, במועצת התלמידים. בכל אירוע שהיה בבית הספר היא הייתה הראשונה להתנדב. היא הייתה רואה אדם מבוגר עולה עם שקיות, היא הייתה זורקת הכול ורצה לעזור לו. היא לא הייתה חניכה בבני עקיבא אבל היא הלכה לעזור לצבוע סניפים למרות זאת. איפה שהיה צריך אותה - היא הייתה שם".
איך אתם מתמודדים עם זה היום?
"קשה מאוד. הבן שלי מאוד סגור, ולבת הקטנה שלי עמית הייתה כמו אמא שניה. אני ישנה עם הבת הקטנה בחדר, בגלל שהן חלקו חדר אחת עם השנייה. עמית ממש גידלה את הבת הקטנה שלי בשנה האחרונה, שלא הייתי הרבה בבית בגלל שעבדתי הרבה בקורונה. עמית תמיד הרגישה כאילו היא הייתה צריכה להוכיח לי שהכול טוב, ושאין לי מה לדאוג. היא הייתה מלאת אהבה, הבנה".
"אחרי שזה קרה אני שואלת את עצמי המון שאלות. ואני חושבת שעמית באה לעשות כאן משהו וללכת", אומרת ענבל, "למה אני נבחרתי לזה, למה זה היה לזמן כל כך קצר, למה היא הייתה צריכה לסבול כל כך? אלה שאלות שאני לא יודעת לענות עליהן. אבל זה חור גדול בחיים שלנו.
"יש דברים שלה שעדיין לא פרקתי שלקחנו מבית החולים. זה קשה מאוד. אבל החברות, המשפחה והקהילה שעוטפת אותנו ככה ועושה את כל זה לזכרה - זה נוגע לנו בלב".
לעדכונים: חדשות נתניה
